איך זכיתי במדליה - אריק זאבי

הייתי לחוץ, 2,000 ישראלים הגיעו במיוחד כדי לראות אותי ביום הזה. סיבה נוספת לכך הייתה שבתחרות הזאת הייתי מועמד גם למדליית זהב, במיוחד אחרי שהיריב היפני שלי הפסיד בשלב מוקדם. הפסדתי בחצי הגמר בגלל טעות שיפוט, הגעתי לבית הניחומים והייתי חייב לעשות הכל כדי לחזור משם עם מדליה.

בגלל שזו הייתה המדליה האולימפית הראשונה שלי, ואני מקווה שלא האחרונה, היה בזה משהו מאוד משחרר. יש תחושה בארץ שאם אין לך מדליה אולימפית – לא עשית את זה, וזה לא משנה אם זכית באליפות אירופה. כשאתה זוכה במדליה אולימפית אתה מקבל את החותמת שבזה הרגע עשית משהו בחיים שלך, הפכת לספורטאי גדול, קנית את עולמך.

ברגע שהבנתי שזה באמת קרה בכיתי משמחה, כי אבן ירדה לי מהלב. משהו מאוד גדול השתחרר, ואם זה לא מספיק, לנצח בג'ודו באיפון זו תמיד תחושה אחרת. בהתחלה אתה ממש רוצה לשמוח. אני אולי לא מהפרובוקטיבים, אבל קפצתי בטירוף כי זה רגע שמשחרר לחץ. אחרי זה חיפשתי כל פרצוף ידידותי שאני מכיר בקהל כדי לשתף איתו את השמחה הזאת. לצערי לא נתנו לי לגשת לקהל בגלל בדיקות הסמים המעצבנות האלה, שחייבים להתייצב אליהן מיד בסיום. ובכל זאת, היה שם רגע פשוט מדהים. אני לא הצלחתי להשמיע לקהל הישראלי את התקווה, אבל הם השמיעו לי אותה בעצמם, זה היה רגע עצמתי.