צילום וידאו: ברני ארדוב
עריכת וידאו: מיכאל ברגמן
חצי דקה אחרי תחילת אימון השחרור של שחקני ההרכב הראשון, נטש פרנק ריברי את חבריו, התלונן על כאבים בקרסול בפני אנשי הצוות הרפואי של נבחרת צרפת והתחמק בחזרה למלון. בריצה קלה. "תראו איזה כיף פה, אווירה כזו פסטורלית", התמוגגו מהסיטואציה שני עיתונאים צרפתים. "הכל ירוק, רק דשא מסביב. הוא בטח רץ ישר לאגם הברבורים פה ממול. אפשר להבין אותו, הרי הוא ישחק בשבת. למי יש כוח להתאמן במקום כזה?".
במסיבת העיתונאים לפני האימון, העיד פלורן מאלודה בכנות כי השחקנים התייצבו למשחק מול שבדיה כאילו מדובר במפגש יום ראשון עם חברים בפארק. משמע, 90 דקות חסרות חשיבות. אולי גם זה חלק מאווירת השאנטי שמשדר מתחם האימונים המפנק שהורישה להם שחטאר דונייצק - קירשה סנטר - פרי יצירתו של פטרון העיר, האוליגרך הטטרי רינאט אחמטוב.
מצב הרוח, בכל אופן, נותר מצוין. קארים בנזמה מתדבח עם החברים למרות התסכול מבצורת השערים, חאתם בן ארפה קורץ לעיתונאית טובת מראה ונשיא ההתאחדות נואל לה גרט התייצב כדי להעניק לתקשורת את מבוקשה בדמות תמונה עם המאמן לורן בלאן. אפילו פיליפ מקסס, בניגוד ל-270 הדקות שלו עד עכשיו בטורניר, היה רגוע לחלוטין. טוב, הוא יגיע בראש שקט למשחק בשבת. כרטיסים צהובים ימנעו ממנו לרדוף אחר דויד סילבה והחברים.
למרות הכל, חטא השאננות עלה ביוקר לטריקולור, והעונש הגיע בדמות רבע גמר מול ספרד האימתנית ביום שבת. בצרפת עדיין מלקקים את הפצעים, אך משדרים עסקים כרגיל ומסתכלים על הנקודות המעודדות בהגרלה. תתפלאו, יש גם כאלה. ראשית, הם יזכו לשחק שוב ב"אצטדיון הביתי בדונייצק" ולא יידרשו לטוס שוב לקייב. שנית, מבחינה היסטורית דווקא ספרד היא זו שצריכה לחשוש מהמשחק. "אנחנו הסדין האדום של השור הספרדי", מעיד העיתונאי סולן שרייה, כתב 'לה ז'ורנל דו דימאנש'. "הם מעולם לא ניצחו אותנו בטורניר גדול, ונראה אם הנתון הזה יישמר".
אז בית יש וגם סטטיסטיקה מבטיחה, אבל האם יהיה קהל צרפתי תומך? כרגיל, התשובה היא לא. "האוהדים הצרפתים אדישים וגם הפעם אל תצפו שהקהל יגיע בהמוניו", מדגיש שרייה. "אוהדים של מארסיי או פריס סן ז'רמן אוהבים את הקבוצות שלהם בלבד, לא את הנבחרת. גם בסטאד דה פראנס יש תמיד אווירה מדכאת ולנבחרת אין בכלל שירי עידוד. בשריקות בוז אנחנו דווקא חזקים". מזכיר לכם נבחרת מסוימת?
