הזפזופ מעולם לא היה מבלבל יותר

לא רק שתי אלופות העולם האחרונות הצטרפו אמש (ראשון) למעגל המשחקים של יורו 2012: גם ערוץ 10 וערוץ הספורט נכנסו לעניינים. לאחר החשכת ערוץ 158 הטורקי, נותר ערוץ 10 גוף השידור הפתוח היחיד שיעביר השנה חלק מן המשחקים, אבל אתמול לא הייתה בכך תועלת רבה לצופיו. בצעד שנראה כמו אקט של התרסה, הרי שדווקא המשחק בין ספרד ואיטליה, שתיים מן הנבחרות האהודות בישראל, הוצג ברוב הדר בספורט 1. לעומת זאת, האוכלוסייה הרחבה הייתה יכולה ליהנות דווקא מן המפגש בין אירלנד לקרואטיה: קודם כל, עימות במעמד צד אחד שבו הצד האחר הוא המתחרה החלשה בטורניר, וחשוב מכך, משחק בין שתי נבחרות שאין להן כאן אוהדים.

מה היה ההיגיון בסידור הזה? האם בגלל שאיטליה-ספרד שוחק ב-19:00, ושידורו היה פוגע במהדורת החדשות? נו באמת, שום דבר לא היה קורה לו באופן חד פעמי הייתה עוברת ל-21:00. עדיף כבר לא לשדר בערוץ פתוח בכלל, מאשר לחנוך את האופציה הזו עם אחד המשחקים הפחות אטרקטיביים של הסיבוב הראשון.

אפשר לומר כי מי שמוחה כעת על עצם השידורים בערוץ בתשלום נזכר מאוחר מדי, וכי מי שמלין על הלנת הערוץ הטורקי פשוט מיתמם. אך לאור חלוקת הכוחות אמש, ניתן גם להבין את מי שמרגיש כי בצ'רלטון ובזכייניות הספורט המקומיות בכלל, עושים לו דווקא.

צריך לקחת בחשבון גם דבר נוסף: השידור אמש בערוץ 10 היה הזדמנות להגיע לפלח גדול יותר של האוכלוסייה, ולמשוך לטורניר הזה קהל שעד עתה לא היה שבוי. קל לעשות זאת בעזרת קסיאס ופירלו, בלתי אפשרי להצליח בכך עם סט.לדג'ר וסרנה. בטווח הקצר, ההתייחסות לערוץ 10 כפח האשפה של המשחקים הפחות מעניינים בטורניר אולי הוסיפה לצ'רלטון מנויים מיידיים מקרב אלה שגם כך היו עושים זאת באיזשהו שלב. בטווח הרחוק, היא פגעה עוד יותר ביחסי האמון הבעייתים גם כך שיש לה עם ציבור צופיה, והובילה לפספוס ההזדמנות לרכוש קהל חדש ולא מובן מאליו.

נוסף לזאת, החלוקה בין ערוצי שידור שונים הובילה שוב למצבים אבסורדיים ולא מקצועיים: למשל, לאחר סיום המשחק בין ספרד ואיטליה, לא רק שהיה צריך להעביר מספורט 1 לערוץ 10 כדי לצפות בסיכום שלו, אלא שהמעבר לא התבצע חלק, והיה על הצופים לחכות לכך שש דקות, נצח מן הסתם במושגים של אירועים בסדר גודל כזה.

הדילוג בין הערוצים הוא כבר מצב נתון שאין מה לעשות נגדו, אבל בצ'רלטון יכולים וחייבים לבצע התאמות טובות יותר: למשל, לדאוג לכך כי השידור בערוץ אחד לא מסתיים לפני שהערוץ האחר מסוגל לקלוט אותו.

גם כאן, בזכיינית אולי חושבים שמדובר בשאלה של פינוק, אבל זה גם אינטרס שלהם: כפי שהוכיחו נתוני הרייטינג מן הימים הראשונים, הטורניר הזה אינו באנקר, וצריך לעבוד בשבילו. אפשר לעשות זאת, למשל, בידי שימוש בשידור של משחק אחד כמקפצה לשני. אך אמש, בסיום הקרב הכה מהנה בין הספרדים לאיטלקים, מצאו עצמם הצופים בארץ מול חור שחור בלוח השידורים, וההזדמנות של צ'רלטון נשאבה לתוך הוואקום הזה.

מה שכן, לפחות את השידורים עצמם צ'רלטון מעבירה בצורה כמעט חסרת דופי. שלום מיכאלשווילי מתגלה בינתיים כתגלית הטורניר, ואפשר להאמין כי עיני הסקאוטים צדות אותו לפרויקטים ספורטיביים טלוויזיוניים נוספים. הבדרן, שהיה חסר ניסיון בהגשה מסוג זה, משרה באולפן אווירה כה טובה, עד שהצופה חש כי הוא רואה את המשחק בסלון של חבר.

גם הדינמיקה בין מיכאלשווילי ליעקבי ובן-שמעון מתנהלת היטב, וקשה להאמין כי בעצם הם עובדים יחד שלושה ימים בלבד. זמן זה הספיק כדי להגיע למצב שבו הם כמעט תמיד מדברים לעניין, וגם כשלא, מדובר באתנחתאות מוצדקות – אמש, למשל, הוכיח המגיש כי ניתן לשכלל את ארסנל הבדיחות על חשבונו של המאמן השמנמן, ובמקום לצחוק על משקלו, עקץ אותו בשנינות על מעמדו המקצועי הנוכחי. איש המקצוע המובטל קיבל זאת בספורטיביות והוכיח כי יגידו עליו מה שיגידו, לפחות הוא אינו כבד, וכך גם האולפן כולו.

עם זאת, התיאום בין האולפן לצוותי השידור ולקטעי המעבר עדיין חורק. אמש, למשל, מיכאלשווילי ויעקבי סיפרו בשתי הזדמנויות שונות כי מאמן קרואטיה ביליץ' יעבור לאחר הטורניר לספסל של לוקומטיב מוסקבה, אך יורם ארבל בכל זאת טרח להעלות מחדש את העניין לסדר היום – גם כן פעמיים, ובמקרים אלה, עם מידע חסר, סותר ומשובש, שוודאי לא מפריך את הטענות כי השדר מתקשה בימינו להתמודד עם אינפורמציה.

אפשר גם היה לצפות כי לאחר שלושה ימי שידור, בשעה שמיכאלשווילי יבקש להציג באולפן את המהלך של הערב, הוא לא ייאלץ להפטיר "סליחה, תקלה טכנית" ולהמתין שתי דקות נוספות עד שיעלה ה-VTR הנכון. זהו, היום כבר מגיע לסופו המחזור הראשון של השלב המוקדם, ויותר בצ'רלטון לא יוכלו להתלונן על חבלי לידה.

בשלב שבו מיכאלשווילי סיכם את הערב בערוץ 10 (או שזה היה בערוץ 9? או בערוץ 54? מי זוכר כבר), היו יכולים לראשונה הצופים בארץ לראות כיצד ערוץ הספורט עושה כך – זאת, במהדורת "חדשות הספורט" שהוצגה אמש ב-23:45, מיד בסיום ההצגה הקרואטית. זאת גם הייתה ההזדמנות הראשונה להתרשם כיצד ערוץ הספורט מתמודד עם הסיטאוציה הלא נוחה שעומדת בפניו: העובדה כי אין לו זכויות שידור ולו על משחק אחד במסגרת האירוע החשוב ביותר בתחומו.

עוד לפני היורו, בערוץ התמודדו עם כך במקצועיות. בין השאר, הציגו בשבוע שלפני תחילת המשחקים סדרה של תוכניות אולפן מקדימות, שעוררו חשק לקראת האירוע יותר מכפי שצ'רלטון עשו זאת בעצמם. גם אמש הם המשיכו להתייחס לטורניר בהשקעה: לא רק שדנו בו מן הסתם במסגרת מהדורת "חדשות הספורט", אלא שגם הוסיפו לאחר מכן תוכנית אולפן מיוחדת לרגל המאורע.

המהדורה עצמה הייתה החלק הפחות מוצלח של הערב. גם בגלל קולה הצרוד להחריד של מירי נבו, שהיתה אמש כשירה להנחות עוד פחות ממה שהאירים היו ראויים להשתתף בטורניר, אבל בעיקר מפני שהיא לא באמת השכילה לתת איזשהו מבט חדש או ערך מוסף שלא קיבלנו כבר בשידורים של צ'רלטון.

כן, הייתה את הפרשנות המרתקת כתמיד של שגיא כהן, וגם כתבת מגזין יפה על השוערים בטורניר, אבל בסך הכל האולפן נראה כמו שעתוק של זה בצ'רלטון. לתחושה זו תרמה גם העובדה שעם מיכאלשווילי ורן בן שמעון יושב באופן לא מוסבר נדב יעקבי, אחד הסמלים המזוהים ביותר עם ערוץ הספורט.

בסך הכל, ההרגשה המשונה היתה שמישהו חמד לצון, חצה את האולפן לשניים, והשאיר את כהן בצד אחד של גוש דן ואת יעקבי בצד האחר שלו. אפשר להבין מדוע השדרן והפרשן הוותיק לא רצה לפספס את ההזדמנות לקחת חלק בשידורי הטורניר הזה, גם אם זה קורה אצל המתחרים. אך בהסכמה להשאיל אותו, איבד ערוץ הספורט חלק מאחד האלמנטים החזקים ביותר שעוד יש לו – הזהות.

ערוץ הספורט כבר הפסיד לא פעם זכויות שידור אטרטקיביות, אך מנגד תמיד הציג המשכיות וגיבוש נדירים בעולם הטלוויזיה המקומי. אמש, לראשונה, היתה בו תחושת נטישה.

על הטעם המר הזה סייעה להתגבר "העולם כולו נגדנו", התוכנית הלילית וההומוריסטית שתשודר בו בתקופת היורו מדי ראשון ורביעי ב-24:45. זו מעין גרסה קיצית של "בובה של לילה", אך בלי הבובות, ולאור ההקשר האירופאי, גם עם קצת פחות וולגריות.

לאנשי "בובה", המגיש אלי בן דוד והחקיין הפנומנלי מיקו ג'מאל, נוסף חיזוק מן הצוות של הזכיינית קשת – דוד ליפשיץ, בימים כתיקונם התסריטאי הראשי של "ארץ נהדרת" וכאן המגיש השותף, וכן עידו רוזנבלום ואבי נוסבאום, שהיו אמש על תקן אורחים.

כמתבקש, כל אלה ניצלו את שעת השידור המאוחרת כדי להפגין הומור פרוע וחתרני באמת, כזה המזכיר כי כמו בכל מקום בעולם, גם כאן הכדורגל יכול להיות סיבה להשתולל. נוסבאום ורוזנבלום גם לא חששו לירות חיצים בקולגות מערוץ 9ואפילו נגעו בפרה קדושה בסדר הגודל של שמעון פרס, המככב בפרומואים החוזרים ונשנים שלו.

היו בתוכנית עוד כמה הברקות קומיות, שהעידו על שאר רוח ועל נכונות מוצדקת לחשוב מעבר לתגובות מיידיות לאירועי היום – למשל, הפינה בהשתתפות הסבתא הפולנייה של ליפשיץ, או המערכון בכיכובו של רוד חוליט.

עם זאת, הרגעים הבאמת יפים בה היו בשעה שליפשיץ ורוזנבלום, בכוונה או שלא, נתפסו באמירות רציניות על נבחרת אנגליה או על התפקיד העכשווי של התקשורת בעולם הספורט. השניים עוררו רצון לשמוע אותם גם בהמשך מספקים פרשנויות ענייניות ולא רק דאחקות – הם לבטח יעשו זאת טוב יותר מקופמן ואוחנה, שאותם נפגוש הלילה במהדורת היורו של "יציע העיתונות".

אך לפחות אמש, גם ב"העולם כולו נגדנו" היו קולות צורמים. מרשים כי גייסו לתוכנית את דב נבון, אך המערכון בהשתתפותו עורר מבוכה. גם ההחלטה לסגור את התוכנית בפארודיה ארוכה ומתישה על עופר לוי היתה שגויה, שכן לאחר מרתון שידורים של שבע שעות, עדיף להיפרד בגונג ולא במריחת רגעי הסיום כמו מסטיק.

אך צורמת מכל הייתה הנוכחות של ירון ברלד, שהקטע בהשתתפותו היה בוטה, סקסיטי אבל בעיקר מיותר ולא מצחיק. את הדיון המתמשך אם הקומיקאי עב הבשר מיצה את עצמו או לא, אי אפשר להכריע בגלל ערב אחד, אך לבטח ניתן לומר כי השתתפותו אמש נראתה מאולצת, ויצרה את התחושה כי לא יקרה כלום אם יישב על הספסל ביום רביעי הקרוב. אם ספרד יכולה להרשות לעצמה לעלות בלי חלוץ, אז מותר גם לערוץ להתנער מדי פעם מן המשקל העודף שלו.