לוחם השבוע: קני פלוריאן
השבוע ניתן כבוד לאחד הלוחמים הפופולריים, אינטליגנטים וסימפטיים בעולם ה-MMA שהודיע על פרישה ותלה את חציי הכפפות שלו, קני "קנפלו" פלוריאן. קנפלו ידוע כלוחם שמסיים קרבות, ניצח תשעה קרבות בהכנעה ושלושה בנוקאאוט מתוך 14 ניצחונות בקריירה, כזה שלומד את היריב ובונה תכנית קרב מדויקת כיצד להביסו. אילולא היה ספורטאי מקצוען ומחושב היה ניתן לחשוב שמדובר בחולה אנורקסיה קנפלו ירד ארבע (!) קטגוריות משקל, מהמשקל הבינוני ועד לקרב האחרון שערך במסגרת קטגוריית משקל הנוצה. למרות שפלוריאן הגיע לעולם ה-MMA כלוחם שהמשחק שלו מבוסס על ג'יוג'יטסו, המרפקים שלו הפכו אחד הנשקים המפחידים בזירה כשגרם ליריביו לדמם שוב ושוב.
בדומה ללוחמי MMA רבים גם פלוריאן עבר בליגת המכללות הראשונה (NCAA DEVISION 1). מתאבק? מתאגרף? לא לא. פלוריאן היה כדורגלן. בניגוד למצב בארץ, כדורגל הוא משחק חכם ומתוחכם של אסטרטגיה וחשיבה. דוגמאות נוספת לכדורגלנים שעשו הסבה לענף ספורט אחר והיו ידועים באינטליגנציית המשחק שלהם הם סטיב נאש והאקים אולאג'ואן מה-NBA. אחד קטן ולבן והשני גדול ושחור, אף אחד מהם לא שלט במשחק או בעמדה שלו מבחינה פיזית אך היכולת שלהם לנתב את המשחק לטובתם הפכה אותם להיות מוזכרים בנשימה אחת עם הטובים אי-פעם. פלוריאן לא רחוק משם.
רק לאחר שסיים את לימודיו החליט פלוריאן שפניו מועדות ל-MMA והתחיל להתאמן בג'יוג'יטסו ברזילאי. את הבכורה ערך בשנת 2003 ופרץ בסערה כשסיים את יריבו בנוקאאוט בעזרת אגרוף אחד יחיד בודד ונחמד שבע שניות מתחילת הקרב. הקרב השני כבר לא היה קל כל כך... סתם. קנפלו הוא מלך וסיים גם את הקרב השני בסיבוב הראשון בעזרת קימורה בדקה השנייה.
דווקא הקרב הבא, בו הפסיד פלוריאן, היה הקרב ששינה את חייו. פלוריאן עלה להילחם מול דרו פיקט, בו הגיע דיינה ווייט לצפות במטרה לגייס אותו לעונה הראשונה של הלוחם האולטימטיבי. פיקט זכה בקרב בהחלטה חצויה אך קנפלו הרשים את ווייט כל כך שהמקום בתכנית הוצע לו במקום לפיקט. בתכנית התחרה פלוריאן בקטגוריית המשקל הבינוני ועצר את כריס ליבן הבלתי עציר בסיבוב הראשון. כמו כוכב נולד של אותם ימים, גם בעונות הראשונות של התכנית לוחם היה זקוק לקרב אחד כדי להגיע לגמר, וכך פגש קנפלו את דיאגו סאנצ'ז שהיה גדול וחזק מדי וניצח אותו בסיבוב הראשון.
קנפלו לא זכה להיות הלוחם האולטימטיבי הראשון ובמקום זאת ירד לקטגוריית המשקל המעורב ויצא לקרוע את הרחבה (של הכלוב). פלוריאן ניצח את שני הקרבות הבאים שלו בעצירות משכנעות כשהשיג ניצחון אחד בנוקאאוט טכני ואחד בהכנעה. בקרב הבא ירד קנפלו למשקל הקל וניצח את סאם סטאוט הקנדי והקשוח בהכנעה באמצעות חניקה אחורית. הניצחון האחרון הקנה לפלוריאן הזדמנות לזכות בתואר האליפות שהיה פנוי ופגש את שון שרק. לקרב זה הגיע פלוריאן בנחיתות בשלוש חזיתות. הראשונה, לפלוריאן היו תשעה קרבות המאזן ואילו לשרק היה זה קרב 36 במספר. השנייה, בניגוד לקנפלו שהיה רזה והגיע בקלות למשקל של 155 פאונד, שרק היה תיפלץ שרירי שהיה כבד וחזק מפלוריאן בהרבה. השלישית, שרק היה בשיא צריכת הסמים שלו.
שרק ניצח בהחלטת שופטים אחידה וזכה בתואר. איך פלוריאן הגיב להפסד? יצא למסע קטל, במהלכו ניצח שישה קרבות ברציפות, ארבעה בהכנעה, אחד בנוקאאוט ואחד בהחלטה וניצח לוחמים כמו דין תומאס, ג'ו לוזון, רוג'ר הוורטה (לו הוא שבר רצף של 17 הניצחונות). הניצחון המשמעותי ביותר היה מול זוכה העונה השנייה של הלוחם האולטימטיבי ג'ו "אבויה" סטיבנסון. הניצחון (בחניקה אחורית כמובן) הקנה לקנפלו את ההזדמנות השנייה בקריירה לזכות באליפות והפעם מול האלוף המכהן בי ג'יי פן.
קנפלו החמיא לפן, אמר שהוא רואה בו מודל לחיקוי וקרא לו "המאסטר" ומיד הוסיף שהגיע הזמן להרוג את המאסטר. בקרב האחרון שלו הפסיד פן לג'ורג' סיינט פייר, וכנראה שהיה לו מה להוכיח והוא החליט להוכיח את זה מול קנפלו. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של קנפלו להוריד את פן לקרקע, היה זה פן שלקח את האיש והמרפקים למטה, הראה לו שעדיין מוקדם להרוג את המאסטר וניצח אותו ב...חניקה אחורית. פלוריאן לא נתן להפסד לעצור אותו וארבעה חודשים מאוחר יותר פגש את קליי "הנגר" גווידה. פלוריאן היה חד והחלטי, פגע בג'פטו בסיבוב השני וסיים את הקרב עם חניקה אחורית מדממת במיוחד (לא נמאס?).
בקרב הבא הוא פגש את היפני האגדי טאקנורי גומי והציג אולי את הקנפלו הטוב ביותר שראינו. פלוריאן שלט בגומי לחלוטין בכל ממד של הקרב במשך שני סיבובים ובסיבוב השלישי לקח את גומי לקרקע וניצח... אותו... בחניקה... אחורית... (דיי!!!). שני הניצחונות הובילו אותו חזרה לטופ של הקטגוריה והוא נועד להיפגש עם גריי מיינרד, כשהמנצח יקבל קרב על האליפות. פלוריאן קטן גוף, ואף קטן יחסית ללוחמי המשקל הקל, ואילו מיינרד מסתובב ביום-יום סביב ה-90 ק"ג. מיינרד ניצל את הבדלי הכוח והמסה ולקח את קנפלו לקרקע שוב ושוב בדרך להחלטת שופטים אחידה.
לאחר שכשל מלקבל הזדמנות נוספת שלישית במספר להילחם על התואר החליט קנפלו להשאיר את הבהמות במשקל הקל ולחבור ללוחמים הקטנים יותר של משקל הנוצה. במעבר זה הפך קנפלו ללוחם הראשון בהיסטוריה שנלחם בארבע קטגוריות משקל שונות. לפני קרב הבכורה של במשקל הנוצה הצהיר דיינה ווייט שאם קנפלו ינצח את הקרב הראשון שלו הוא יקבל קרב מול אלוף העולם חוזה אלדו. קנפלו לא אכזב וניצח את דייגו נוניוז הברזילאי בהחלטת שופטים אחידה. למרות שאלדו לא הבריק בקרב ונראה רחוק מתצוגות ההשמדה שהרגיל אותנו אליהן, קנפלו לא הצליח לנצל את המצב לטובתו והפסיד את הקרב בהחלטת שופטים אחידה. ההפסד הזה הקנה לקנפלו הישג לא כל כך סימפטי והוא הלוחם היחיד אי-פעם שנלחם על התואר שלוש פעמים בלא שזכה בו פעם אחת.
רגע... עכשיו קלטתי שלא הסברתי מה זו חניקה אחורית, למה פלוריאן אוהב להשתמש בה כל כך ומי בכלל לימד אותו לעשות אותה? התשובות כאן.
פלוריאן התכוון לחזור להתחרות במסגרת המשקל הקל, אך פציעה שספג בנובמבר האחרון גרמה לו להודיע בשבוע שעבר על פרישה מתחרות פעילה. למרות שפלוריאן מעולם לא זכה באליפות הוא נלחם בטובים ביותר, ניצח את רובם המוחלט ועשה זאת בצורה שובת לב. הדיסוננס בין הדרך בה גרם לדם להשפריץ ולחמצן לעצור, לבין הבחור הנעים, החייכני, הלא מתלהם ונותן הכבוד שראינו לאורך השנים, גדול עד מאד. דיינה ווייט קרא לו "שגריר של הספורט", כינוי ששמור לכמותם של רנדי קוטור ובריאן סטן ואין ספק שהיכולות הוורבליות והמבנה הכמו-שברירי שלו עזרו לצרף ולקרב עוד ועוד אוהדים לענף. נראה כאילו קנפלו היה איתנו מההתחלה ומוזר לחשוב שלא נראה אותו אבל קני כבר לא כל כך צעיר. נותר רק לקוות שיחלים מהפציעה ויעשה אה-לה-קוטור. בינתיים נמשיך לקבל אותו בעמדת הפרשן ואולי יום יבוא ונשמע אותו אומר "אני יודע איך לנצח את XXXXX. תנו לי הזדמנות ואני אקח את האליפות".
שיעור בהיסטוריה: UFC 43
השבוע לפני תשע שנים נערך אירוע UFC 43 , בו השתתפו לוחמים רבים ששמותיהם חקוקים בדברי ימי ה-MMA. אז מי היה לנו שם? פדרו היזו, טרה טליגמן, מאט לינדלנד, איבס אדוארדס, פרנק מיר, ויטור בלפורט, קימו לאופולד וטנק אבוט. אך קרב אחד בלט מעל כולם כשצ'אק "אייסמן" לידל ורנדי "קפטן אמריקה" קוטור נפגשו בפעם הראשונה באחד הקרבות החשובים בתולדות הענף. עד כמה הקרב הזה חשוב? עד כדי שבמספר חודשים מועטים שהבלוג הזה קיים הוזכרה הטרילוגיה בין השניים לא פעם (כן... ככה חשוב). כבר דיברנו על הקרב השלישי בין שני הלוחמים והקרב השני הוזכר פה ושם אך מה התחיל את הכל? ולמה הקרב חשוב כל כך?
על פניו היה זה קרב בין שני לוחמים שאחד בדרכו למעלה ואילו השני נזהר שלא לעקם את הקרסול בדרך למטה. בתקופה הזו היה קוטור אלוף העולם במשקל כבד לשעבר וספג שני הפסדים רצופים. ב-UFC 37 הגן קוטור על התואר שלו נגד ג'וש ברנט. למרות ששלט במתאבק הבלונדיני במרבית הקרב, היה זה בארנט שהצליח להפוך את המומנטום ולנצח את קוטור בנוקאאוט לאחר סדרה של מכות. קוטור איבד את התואר, אך בדיקת סמים שנערכה לאחר הקרב מצאה שהאלוף החדש היה תחת השפעת סמים ממריצים והתואר נלקח ממנו. ב-UFC 39 נפגשו קוטור וריקו רודריגז, כשהמנצח זוכה בתואר האליפות הפנוי. שוב, קוטור שלט והוביל בקרב עד שרודריגז הפך את היוצרות באמצע הסיבוב החמישי וניצח בנוקאאוט כדי לזכות באליפות. לאחר שני הפסדים רצופים, בגיל 40 ושהוא קטן יותר מכל המתחרים האחרים בקטגוריה, נראה היה שדרכו של קוטור בענף הסתיימה.
בצד השני של הגבעה היה זה איש הקרח בכבודו ובעצמו שבמשך שלוש שנים ביסס עצמו כלוחם הטוב במשקל החצי-כבד ויחד עם קוטור הוביל במדדי הפופולריות בקרב האוהדים. במשך שנים ניצח לידל את כל התותחים הכבדים שבקטגוריה; ג'ף מונסון, מורליו אסטימה וקווין רנדלמן. בפסגה פגש לידל באלוף לשעבר ויטור בלפורט, כשלמנצח הובטח קרב על האליפות מול מחזיק החגורה דאז טיטו אורטיז. לידל ניצח את בלפורט בהחלטת שופטים אחידה ולכן היה אמור לפגוש את אורטיז. א-מה-מה? אורטיז היה חברו הטוב ושותפו לשעבר לאימונים של לידל ומצא כל סיבה ותירוץ אפשריים להתחמק מהקרב מרצון להילחם בקן שמרוק ופציעות (אז איך יילחם בשמרוק?) ועד מחויבויות קודמות ומילואים.
לאחר שאורטיז ניצח את שמרוק ולידל ניצח את "באבאלו" סוברל, כבר לא היה מנוס מקרב, אבל אז בדיוק פרצה חומת מגן ואורטיז נקרא בצו 8. לראשי ה-UFC נמאס (אנטישמים) והם החליטו על פתרון יצירתי. הם יערכו קרב על האליפות הזמנית ויתנו ללידל יריב קל. לידל ינצח ואז ייערך קרב על איחוד החגורות בין לידל ואורטיז. מעולה! את מי יתנו ללידל? מישהו שיהיה פחות אתלט, אולי פחות מסוכן בעמידה? מישהו איטי יותר? את מי אפשר להביא ללידל שגם יבסס אותו כאלוף וגם ימשוך קהל? רגע.. מה עם קוטור? הוא לא קטן, זקן, איטי ופופולארי? רעיון מצוין. וכך נקבע הקרב הראשון בין קוטור ולידל.
קוטור היה האנדרדוג המובהק, לא לראשונה ולא לאחרונה בחייו, ורבים חיכו לראות אותו נופל מאחד האגרופים החזקים והמדויקים של לידל. במקום זה, קוטור הצליח לעמוד מול לידל במשך שני סיבובים, ולא "לעמוד" אלא לעמוד. קוטור ביטל את ההוקים המאיימים של לידל בעזרת ג'בים וחבט בלידל שוב ושוב במשך שני הסיבובים הראשונים. בסיבוב השלישי נזכר קוטור שהוא מתאבק ולקח את לידל לקרקע מתי שרצה ואז זה קרה. באמצע הסיבוב השלישי - טייקדאון, מאונטוגראונד אנד פאונד אחר לאחר מכן נעשתה היסטוריה. קוטור הוכיח שגיל זה לא הכל ובגיל 39, אחרי שכולם חשבו שהוא גמור, זכה באליפות העולם והיה ללוחם הראשון בהיסטוריה שהחזיק בחגורת האליפות בשתי קטגוריות שונות והיחיד שעשה זאת עד כה ב-UFC.
אם מעבר לסיפור יפה והיסטוריה שנעשתה אתם מחפשים קצת קארמה אז הנה מגיע טיטו אורטיז. לאחר זכייתו של קוטור צץ אורטיז מהחשכה ואמר "מי חיפש אותי? הנה אני". אז הוא בא וחטף מכות מקוטור כמו שלא חטף שנים. אולי מעולם. וכן, היה שם ספנקינג.
לאחר ההפסד עזב צ'אק לידל ליפן וחזר ל-UFC רק שנה לאחר מכן. בקרב החזרה שלו, ורגע לפני שזכה באליפות העולם מידי קוטור בקרב השני בטרילוגיה שלהם, פגש את טיטו "קארמה" אורטיז. החברים לשעבר הפכו אויבים מרים בעקבות סירובו של אורטיז לתת ללידל קרב על התואר. הקרב התחיל בגישושים ונראה שלא הרבה קרה חוץ מטראש טוק והתגרויות מצדו של אורטיז. בסיבוב השלישי פגע לידל באורטיז, הפיל אותו לקרקע והפליא בגראונד אנד פאונד עד לנוקאאוט. אורטיז התאושש לאחר מכן עם חמישה ניצחונות רצופים אך הקארמה לא נחה ובקרב השישי הפסיד ללידל פעם נוספת בנוקאאוט וזה סימן את תחילת סוף הקריירה שלו.
האתר של איתי לייבוביץ'
Itay.leibovich@gmail.com