שחקן שמשחק 20 עונות באותה קבוצה הוא מחזה נדיר בעולם הספורט. בעידן השחקנים החופשיים, הוא הפך לנדיר עוד יותר. ביום חמישי, ליגת ה-NHL איבדה את אחד מאותם מקרים נדירים וגם שחקן ענק, כאשר השבדי ניקלאס לידסטרום, הודיע על פרישה בגיל 42, אחרי שני עשורים במדי דטרויט רד ווינגס.
לידסטרום נחשב, ללא ספק, לאחד מגדולי שחקני ההגנה בהיסטוריה והוא הוכתר על ידי מגזין "ספורטס אילוסטרייטד", כשחקן העשור הקודם של הליגה כולה, לאחר שזכה שש פעמים בגביע נוריס, המוענק למגן המצטיין של העונה כולה (לידסטרום הוסיף זכייה בתואר גם ב-2011). במגזין "הוקי ניוז", הכתירו אותו כשחקן האירופאי הטוב בתולדות הליגה. הכינוי של לידסטרום היה "מיסטר פרפקט", כינוי אותו לא אהב, אבל משהו בכל זאת עשה אותו למיוחד כל כך.
לידסטרום היה סוס עבודה, שתמיד היה בין המובילים בליגה בממוצע הדקות על הקרח, עם 25-30 דקות למשחק. הוא לא היה ענק (1.85 מטר, 83 ק"ג), כך שלא נטה להיכנס למגע עם היריבים, אבל תמיד הצליח להגיע ברגע הנכון ולחטוף את הדיסקית, מזכיר במשהו את היכולת של ווין גרצקי למסור את המסירה הנכונה, ברגע הנכון. ההימנעות הזו מתיקולים רבים, גרמה לכך שלידסטרום גם לא נפצע יותר מדי, כך שהוא החמיץ רק 50 משחקים (כולל אחד בו הושעה לאחר שלא הופיע לאולסטאר 2009), בקריירה של 20 עונות, שכללה למעלה מ-1,500 הופעות. למרות היותו שחקן הגנה, לידסטרום לא הרבה להגיע לפנאלטי בוקס וגם כאשר הוא נשלח לשם, זה היה בדרך כלל בשל עבירה קלה, כמו החזקת היריב או הפרעתו, הכשלה ומשיכה של שחקן עם המקל. את הקריירה הוא סיים עם 514 דקות עונשין בלבד, כאשר לשם השוואה, בובי אור, גדול שחקני ההגנה של כל הזמנים, סיים עם מספר כמעט כפול בנתון זה, בשליש מכמות המשחקים של לידסטרום.
בגיל 19 בלבד, לידסטרום נלקח בסיבוב השלישי של דראפט 1989, במקום ה-53, על ידי הקבוצה מעיר המכוניות. הוא שיחק שנתיים נוספות בליגה הבכירה של שבדיה, בעיר הולדתו ווסטרוס ולאחר מכן טס לאמריקה. כבר בעונת הרוקי שלו, הכישרון של לידסטרום נראה בשטח והוא סיים במקום השני במאבק על תואר רוקי העונה, גביע קאלדר, כשהוא מפסיד רק לפאבל בורה. הוא נכנס כמובן לשישיית הרוקים של העונה. את העונות הראשונות הוא העביר עם ממוצע של כ-50 נקודות למשחק והפריצה הגדולה הגיעה ב-1997/98, עם זכייה באליפות שנייה ברציפות. את הפלייאוף ההוא סיים לידסטרום עם שישה שערים ו-13 אסיסטים. הזכייה הראשונה בגביע נוריס, הגיעה ב-2001 ומיד אחריה הגיעו שתיים נוספות, כאשר לידסטרום הופך לאירופאי הראשון שזוכה בתואר היוקרתי. ב-2002, לאחר פלייאוף של חמישה שערים ו-11 אסיסטים, הוא הפך גם לראשון השחקנים מהיבשת הישנה שמניף את גביע קון סמיית', שמוענק לשחקן המצטיין של הפלייאוף, כשהזכייה הזו תובלה באליפות שלישית עם דטרויט.
את שיאי הקריירה שלו באסיסטים (64) ונקודות (80), השיג לידסטרום בגיל 36, בעונת 2006, כשהעונה הגדולה הזו סימנה את הדרך לשלוש זכיות רצופות נוספות בגביע נוריס. בסיומה, לאחר פרישתו של סטיב אייסרמן, מונה לידסטרום גם לקפטן הקבוצה, כך שהוא זכה להניף במו ידיו את גביע סטנלי הרביעי שלו, שהושג ב-2008. גם במקרה הזה, הוא עשה משהו שאף אירופאי לא עשה לפניו, להוביל קבוצה לאליפות כקפטן.
בשנים האחרונות, כל סיום עונה לווה בספקולציה מתמדת על המשך דרכו בליגה, אך לידסטרום תמיד דאג להאריך את חוזהו בעונה בודדת וב-15 לדצמבר 2010, בניצחון 2:5 על סנט לואיס, הוא כבש שלושער ראשון בקריירה. הוא הפך בכך למגן המבוגר בהיסטוריה שכובש שלושער ולשחקן המבוגר בהיסטוריה, שכובש שלושער ראשון. "זו הייתה הרגשה מעולה. כל חיי לא כבשתי שלושער", הוא גילה בסיום. במשחק האולסטאר של אותה עונה, תחת הפורמט החדש של הליגה, בו שני הקפטנים הנבחרים הם אלו שמרכיבים את הקבוצות שלהם, לידסטרום זכה להיות אחד הקפטנים ומול אריק סטאל מקרוליינה, רשם אסיסט אחד בניצחון קבוצתו 10:11.
גם בנבחרת הלאומית היו הצלחות ענקיות, כמו זכייה באליפות העולם, שנה לפני שנכנס ל-NHL ובעיקר, שער הניצחון במשחק הגמר של אולימפיאדת החורף בטורינו 2006, כאשר טיל שלו מהקו הכחול, עשר שניות בלבד בתוך השליש המכריע, העניק לשבדים את הזהב. הוא גם ייצג את הנבחרת באולימפיאדות נגנו 1998, סולט לייק סיטי 2002 וונקובר 2010, שם שימש כקפטן הצהובים-כחולים.
אין ספק בכלל שמקומו של לידסטרום בהיכל התהילה של ההוקי מובטח והוא ייכנס לשם כבר בהזדמנות הראשונה. בדטרויט כבר הפרישו את מספרים 1 (טרי סוצ'וק), 7 (טד לינדסי), 9 (גורדי האו), 10 (אלס דל ווקיו), 12 (סיד אבל) ו-19 (סטיב אייסרמן), השאלה היחידה שנותרה היא כמה זמן ייקח למספר 5 האגדי להצטרף לרשימה היוקרתית הזו. כנראה שלא יותר מדי.
מספרים ותארים לסיכום הקריירה המפוארת:
1,564 משחקים (הכי הרבה לאירופאי ולשחקן בקבוצה בודדת), אותם סיים עם 264 שערים, 878 אסיסטים ו-1,142 נקודות (שישי בהיסטוריה בין המגינים, המגן האירופאי הראשון שהגיע ל-1,000 נקודות). 900 ניצחונות בעונה הסדירה.
263 משחקי פלייאוף (שני בהיסטוריה), אותם סיים עם 54 שערים, 129 אסיסטים ו-183 נקודות.
12 בחירות למשחק האולסטאר (1996, 1998-2004, 2007-2009, 2011), בהן צבר שבעה אסיסטים. פעמיים שימש כקפטן במשחק.
ארבע זכיות בגביע סטנלי (1997, 1998, 2002, 2008)
אליפות העולם עם נבחרת שבדיה (1991)
זכייה באולימפיאדת החורף (2006). חסר במועדון "משולש הזהב" (אולימפיאדה, אליפות עולם ואליפות NHL)
בחירה לשישיית אולימפיאדת החורף (2006)
עשר פעמים בשישיית העונה (1998-2003, 2007-2009, 2011)
פעמיים בשישייה השנייה (2009, 2010)
שישיית הרוקים של העונה (1992)
שבע זכיות בגביע נוריס, למגן המצטיין של הליגה (2001-2003, 2006-2008, 2011)
גביע קון סמיית', ל-MVP הפלייאוף (2002)
שתי זכיות ב"תואר ויקינג", המוענק לשחקן השבדי המצטיין ב-NHL (2000, 2006)