חילוף מנצח?

התחלה:

לפני שראובן עטר הצטרף רשמית למכבי חיפה, נפוצו שמועות מבוססות לפיהן יעקב שחר לא יסכים לקבל איתו את צדוק מלכה כעוזר מאמן. מלכה מלווה את עטר כמעט לכל מקום בקריית האימון, הוא יוצא השושלת הראשונה המפוארת של מכבי חיפה בתחילת שנות ה-80, אבל איכשהו ליותר מדי אנשים היה מידע כלשהו שמסביר מדוע מלכה לא יעבוד לצידו של עטר דווקא עכשיו. מה שקרה בפועל כבר כולם יודעים: לא רק שעטר הכניס את מלכה איתו דרך הדלת הראשית, הוא קיבל אישור להזיז את כל מי שהוא מרגיש שעלול לסכן אותו. אריק בנאדו, שיכול היה להיות עוזר מאמן, הוטס עד לתפקיד מאמן הנוער. גם משרדו של אלון חרזי, ששימש כסקאוט ואחד האנשים הכי מקובלים אצל יעקב שחר, יעבור כנראה למקום אחר.

על פניו, מדובר בניואנסים שבנויים מרכילות. לא על נוכחותו של צדוק מלכה תקום ותיפול מכבי חיפה החדשה, אבל במקרה של ראובן עטר זה דווקא חשוב מאוד: עטר הוא מאמן נהדר, אבל גם טיפוס חשדן שדורש נאמנות עיוורת. יעקב שחר, עם כל האגו שלו, מתעלה על עצמו לפחות כרגע, ונותן לעטר את כל מה שהוא רוצה. לפחות בקיץ, הוא לא מערער על האוטוריטה שלו ובונה אותה כמו שצריך, למרות שבמאמנים אחרים הוא נהג מעט אחרת: הוא מזיז אנשים עבורו בתוך המועדון, מאפשר לו לטוס עם מי שהוא בוחר למסע סקאוטינג והחתמות בדרום אמריקה, ומתנהג ברגישות רבה. הרגישות הזו חייבת להיות דו כיוונית בעתיד וגם עטר יצטרך להראות גמישות כדי למנוע חיכוכים שיעכבו אותו בדרך למטרה. ברור שההחלטות הראשוניות של עטר בונות לו מאחורי הגב מתח שעלול להתפרץ במקרה שלא יצליח, אבל נכון לעכשיו, השידוך הכי מרגש של העונה הבאה התחיל ללא תקלות מיוחדות ועם גב מאוד ברור מהבוס הכל יכול.

אמצע:

ראובן עטר, למרות ההיסטוריה הלא נעימה של סמלים כמאמנים במועדון נעוריהם, תפור כמו כפפה לקונספט החדש שרץ כבר כמה שנים במכבי חיפה: ישראלים רעבים, צעירים תוססים – מודל שעבד היטב בשלוש השנים הראשונות של אלישע לוי. עטר, אם יקבל את הגב גם בהמשך העונה, לא ימצא הרבה הבדל בין סגל מכבי נתניה לסגל מכבי חיפה, והוא בדיוק האיש כדי לקדם את סוג השחקנים שיש היום בקרית אליעזר ולהפוך אותם לקבוצה הכי רוצה בליגה, כפי שעשה במכבי נתניה. הוא המורה הנכון, הוא הביטחון העצמי, הוא הרוח החדשה, הוא הפתרון המתבקש, שהם בדיוק צריכים כרגע. סביר להניח שהוא ישמש חונך מוצלח יותר לעידן ורד המעט מבולבל, יביא איתו כיוון אחר לעמדה המתאימה לאייל גולסה, אבל אם לשפוט את תחילת הדרך של עטר ניתן להתרשם שהוא מבין שמהם לא תבוא הישועה בחודשי הסתיו והחורף.

עטר לא היה עד היום מאמן חד מדי או מעודכן היטב בכל הנוגע לזרים. במכבי חיפה זה יהיה הברומטר שלו להצלחה. כמעט בכל תחילת מסע של מכבי חיפה הגיעו זרים חדשים שלקחו את כולם קדימה, ובטח ובטח כאשר רואים את סגל הישראלים הנוכחי במכבי חיפה: כולם מחכים לשחקן יוצא דופן שירים אותם לפסגה חדשה ויאפשר להם להיות חסרי יציבות כמו שהם אוהבים מבלי שמישהו ישים לב למשחקים הפחות טובים: קולואטי כזה, או בוקולי חדש. הם המנוף. הם אלו שיכולים לספק למכבי חיפה יתרון על הליגה, ויפה לגלות שעטר החל את מסע ההחתמות שלו דווקא שם. הוא לא ממהר לסגור את חן עזרא לפני שיימצה את אופציית הקיצוניים הזרה. במכבי חיפה יש יותר מדי גורמים שמושכים בחוטים בכל הנוגע להבאת זרים, כולל קשר מוזר מאוד בגזרה הסרבית. אם עטר יתעלה על כך ויביא את הזרים הנכונים, הוא יצליח. בלעדיהם, הוא יתקשה לסחוב רק על מוטיבציה ותשוקת משחק.

סוף (או: הימור איך זה ייגמר):

פסטיבל או סקנדל, לא יהיה באמצע. פחות מהצלחה מיידית תוך עונה עלולה לדחוף את עטר מהר מהצפוי החוצה, למרות חוזה לשלוש שנים.

התחלה:

החתימה המהירה וההיענות האמיצה של אלישע לוי להצעת הפועל באר שבע היא לחלוטין מעודדת ומגלה מאמן שלא השמין מאגו במכבי חיפה, אבל בבאר שבע כמו בבאר שבע, להתחלה אין בדרך כלל שום משמעות לגבי ההמשך. כי לגבי ההמשך, כבר עכשיו אפשר לראות את הכותרות – "בווסרמיל צריך קודם כל מאמן חזק", "אלישע לוי רך מדי בשביל מקום קשה כמו באר שבע", "אצלנו קודם כל מצליח מאמן שהוא שוטר רע ורק אחר כך מאמן טוב". הדוברים לא חשובים. שלום אביטן, ויקו חדד, סתיו אלימלך, סילבן שלום, גיא עזורי. כולם אותו דבר. אפשר לראות כיצד הקלישאות האלה מכרסמות עוד ועוד באלונה ברקת ובמערכת שהיא בנתה בבאר שבע, מערכת שתשתוק בהתחלה, תשתוק בהמשך, אבל בסוף תוציא תגובה לא לייחוס – "גיא לוי לא ימשיך בעונה הבאה". סליחה, תיקון – "אלישע לוי לא ימשיך בעונה הבאה".

לכן, למהלך האמיץ של הצדדים, צריך להתלוות מסר ברור מאוד לאן הולכים: מה היא תכנית הפעולה, מהן המטרות האמיתיות לעונה הקרובה ובעונות הקרובות, איזו הפועל באר שבע תהיה תחת אלישע לוי. כל זאת גם כדי להבהיר לשני הצדדים לאן בדיוק צועדים, אבל בעיקר לחדד לאלונה ברקת שהיא לא יכולה להפקיר את המאמנים שלה כמו בעידן אלי זינו. בלי העוצמה הזו של מועדון שהולך עם המאמן שלו ולא כל הזמן מורד בו ומפקפק בו, אין לאלישע לוי סיכוי. כמה שזה אירוני, גורלו של אלישע לוי קשור מאוד בגורלו של מחליפו ראובן עטר: שניהם חייבים שהמערכת תתיישר לפיהם, ובמקרה של באר שבע זה חשוב שבעתיים. כי גם אתם רואים כבר את הכותרות על החולשה של אלישע לוי והרכות שלו כמאמן. גם אתם יודעים שאלונה ברקת תיכנע בסוף לעדת היועצים הזו.

אמצע:

אלישע לוי יכול להיות הלופא קדוש החדש – שהוא גם המאמן האחרון שבאמת הצליח בבאר שבע: יכולתו לשוטט בדרום הארץ ובחבלים פחות מוכרים של הכדורגל הישראלי ומשם לצוד את היהלומים הלא מלוטשים שירכיבו מועדון אנדרדוגי גאה, היא בדיוק מה שבאר שבע צריכה. אין מתאים ממנו ליצור תמהיל נכון של שחקנים שלא התגלו, הן בנגב והן בשאר חלקי הארץ, ולאגד אותם ליחידה לוחמת, רעבה ונושכת. גם בהבאת זרים בינוניים, שבדרך כלל מתחילים במבחנים, אלישע לוי מתאים יותר ממה שהתאים במכבי חיפה. לא סתם באר שבע עשתה הכל כדי להביא אותו הכי מהר שאפשר.

אבל חשוב גם לזכור: לא קל למאמן שסיים את דרכו בקבוצות הגדולות למצוא את הכוחות כדי להוכיח את עצמו מחדש במקומות פחות נוצצים, עם תנאים הרבה יותר קשים. ייאמר לזכותו של אלישע לוי שהוא בן אדם שלא נשבר בקלות , אבל הוא קודם כל בן אדם. בן אדם שצריך זמן כדי להטעין מחדש את המצברים שלו וזה עתה סיים קשר שספק אם יחווה שוב. בלי מצברים מלאים, בלי הבנה עמוקה וברורה שזה הזמן לקום מהכורסא, אלישע לוי לא יוכל להיות המאמן שיצוד את כל הכישרונות המבוזבזים שצריכים להתגלגל להפועל באר שבע.

הרעיון שלו להביא לבאר שבע זרים ממכבי חיפה מלמד שהמצברים שלו עדיין בבעיה והוא מחפש נוסחאות מהירות וקלות מדי, עם שחקנים שספק אם תהיה להם המוטיבציה להצליח בבאר שבע. אם אלישע לוי יבין כבר עכשיו שהוא לא במכבי חיפה יותר ועליו למצוא את המוטיבציה כדי לחזור למכבי חיפה הבאה שלו, יהיה לו סיכוי לא רע להתעלם מהשטויות שסתיו אלימלך ודומיו מרבים לפלוט.

סוף (או: הימור איך זה ייגמר):

דווקא עם אלישע לוי, ליתרון התקציבי שאלונה ברקת מתכננת על הליגה המצחיקה שלנו כנראה שתהיה יותר משמעות.

מכבי נתניה לא מוותרת לראובן עטר על חן עזרא

אורמוש וראדי ברשימת הקניות של אלישע לוי

ליגת העל בוואלה! ספורט