באלה הידיים: ריאיון עם שוער ספרד, איקר קסיאס

"שלום, איך היתה הנסיעה? נדבר מחר בשקט כי אני קפוא וחייב לחזור למלון", פונה אליי איקר קסיאס בתום האימון של נבחרת ספרד בעיירה שרונז שבאלפים האוסטריים, בזמן שהוא חותם לילדים המקומיים שמביטים בו בעיניים מעריצות. בדיוק כמו ילדי מדריד, שם נולד לפני 31 שנים.

לא סתם מכנים אותו בספרד סאן איקר (איקר הקדוש). 185 סנטימטרים ו-84 קילוגרמים של שחקן שהוא הרבה מעבר לספורט. אם תרצו, השוער הטוב בעולם. אם תרצו, האיש שמסמל יותר מכל את ריאל מדריד הגדולה, שלקחה לברצלונה את האליפות, ואת ספרד הגדולה, אלופת אירופה, אלופת העולם.

"נעשה את הראיון כשהעונה תסתיים עם ריאל מדריד, לפני היורו", הוא אמר לי לפני כמה חודשים. שבועות של תיאומים נדרשו כדי למצוא זמן ביומן שלו - בין אימוני הנבחרת, ובת הזוג המפורסמת, וקרן הסולידריות שלו, ואירועי הצדקה, והספונסרים, ומאות הבקשות לראיונות מכל רחבי העולם. אבל קסיאס הבטיח, וקיים.
את הראיון קיימנו על ספסל ליד המלון המפואר שבו מתאכסנים הספרדים עד פתיחת היורו בין הרי האלפים, שצמרותיהם עדיין מושלגות. המקום הוא מתחם מבוצר: כל כניסה ויציאה, ולא משנה מי אתה, דורשת אישור מיוחד של קברניטי הנבחרת. קסיאס בא לבד, בלי אף אחד שיגיד לו מה להגיד ומה לא להגיד. במעמד שלו, הוא לא צריך את זה.

"אם לא הייתי כדורגלן הייתי שוטר", אומר קסיאס, ומצית את הדמיון במחשבה מה היה קורה לאחוזי הפשיעה במדריד אילו הצטיין בתפיסת פושעים כפי שהוא בין הקורות. עונה ארוכה עברה עליו, עם רגעים של אופוריה, כמו בזכייה המתוקה באליפות עם ריאל ובניצחון על ברצלונה בקאמפ נואו, ועם רגעי מפלה, כשהפסיד בפנדלים לבאיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות.
אבל כל זה כבר לא רלוונטי. קסיאס רוצה עכשיו רק דבר אחד: לזכות ביורו עם ספרד ולהפוך אותה למדינה הראשונה אי פעם שזוכה ברצף יורו-מונדיאל-יורו. למרות הרינונים, הוא בטוח שכולם סביבו רעבים כאילו לא זכו מעולם באף תואר.

"אני חושב שהרצון נשאר כמו שהיה. יכול להיות שהבעיה היא דווקא השאיפה שלנו לזכות שוב בטורניר ולשמור על התואר. אנחנו יודעים שאחרי שכבר זכית במונדיאל וביורו, אתה אולי לא מוריד הילוך, אבל בתת מודע אתה עלול לומר לעצמך: כבר עשיתי את שלי. אבל אנחנו מחויבים לנצח ובאים ליורו חדורי מוטיבציה".

הסגל של ספרד נותר דומה לזה שזכה בטורנירים הקודמים, אבל קסיאס מודע לבעיה שנוצרה עם חסרונם של קרלוס פויול ודויד ויה הפצועים. "ההיעדרות שלהם היא באמת מכה קשה, הם שני שחקנים מאוד חשובים לנבחרת. אבל יש לנו קבוצה טובה מאוד, עם איכות מדהימה, והשחקנים רוצים להוכיח שהם יכולים לנצח, ושהדור החדש אינו נופל מקודמו. אין תירוצים. אני מאמין שיש לנו נבחרת טובה מספיק כדי לקחת שוב את התואר".

אתה תעמוד בשער, אבל פויול כבר לא יהיה שם לשמור עליך.

"טוב, פויי (פויול) נותן לך תמיד את כל הביטחון והערבויות. נכון שגם סרחיו ראמוס, ג'רארד פיקה, אלביול או מי שישחק יכולים לתת לך את זה, אבל אין ספק שאובדנו של פויול מהותי מאוד, לנוכח המשקל והוותק שלו".

אתם מדברים ביניכם בחדר ההלבשה על זה שאתם יכולים לעשות היסטוריה?

"אנחנו לא חושבים על התואר כדי לעשות היסטוריה, אלא פשוט כדי לזכות בו. אנחנו יודעים שיהיה קשה, כי יש בטורניר קבוצות איכותיות מאוד כמו צרפת, גרמניה, הולנד, אנגליה ופורטוגל, שיש להן רצון עז לנצח אותנו. אולי נוכל לנצח אותן בגלל הניסיון שלנו והעובדה שאנחנו רצים ביחד תקופה ארוכה. אנחנו יכולים לעשות ביורו דברים גדולים".

מי לדעתך היריבה הגדולה ביותר שלכם?

"אנחנו עצמנו. אין לי ספק בכך. נכון שיש נבחרות חזקות, ואני חושב שזה יהיה היורו הכי קשה, עם כל הנבחרות החזקות ביבשת, אבל אנחנו מוכרחים להיזהר בעיקר מעצמנו".

אחד האחראים להצלחה העצומה של ספרד הוא המאמן, ויסנטה דל בוסקה. אבל בניגוד לפפ גווארדיולה וג'וזה מוריניו, המאמנים שתופסים את הכותרות בעיתוני ספרד ברוב ימות השנה, דל בוסקה, לפחות מבחינת ההילה והזוהר, נשאר מאחור.

"אתה חייב לקחת בחשבון את העובדה שקשה מאוד להיות כל יום תחת זכוכית המגדלת של אמצעי התקשורת. הראיונות, המשחקים, מסיבות העיתונאים. בנבחרת, לעומת זאת, זה קורה פעם בכמה זמן, והכל יותר רגוע. בגלל זה הנוכחות של דל בוסקה בתקשורת דלה יותר לעומת גווארדיולה או מוריניו".

בחודש שעבר הניף קסיאס את צלחת האליפות בספרד. לאחר שלוש זכיות רצופות של ברצלונה, קבוצה שהוכתרה כאחת הטובות בהיסטוריה, הצליחו קסיאס וחבריו לקחת את הכתר ממסי ומגווארדיולה ולהחזיר אותו למדריד. ריאל הבקיעה העונה 120 שערים, שיא ספרדי, וזכתה באליפות במגרשה של אתלטיק בילבאו, בדיוק אותו מגרש שבו ערך קסיאס את הופעת הבכורה שלו במדי ריאל בספטמבר 1999. מאמנו אז היה ויסנטה דל בוסקה.

היריבות המרה מול ברצלונה עמדה במרכז השיח הספורטיבי בכל העולם, וקסיאס לא נותר אדיש להישג. "אנחנו חשים סיפוק כביר לאחר שזכינו בתחרות קשה ביותר וגברנו על יריבה שהיתה בשנים האחרונות במקום הראשון. אני נמצא במועדון זמן רב, ובסך הכל זו קבוצה חדשה, בת שנתיים. בזמן הזה, ומול ברסה הגדולה, זכינו השנה בליגה עם מאה נקודות, ובשנה שעברה בגביע המלך. זה דבר שקשה מאוד להשיג, ולכן חייבים להעריך את זה".

כולם ציפו ששתי הקבוצות יגיעו לגמר ליגת האלופות. יכול להיות שהמאבק בליגה עייף אתכם?

"לא, אלה שטויות. אולי ההתמודדות שלנו מול באיירן היתה צמודה יותר מאשר ברסה?צ'לסי, אבל גם ברצלונה הגיעה להזדמנויות רבות נגד צ'לסי ושיחקה שני משחקים ברמה גבוהה מאוד. אני חושב שמה שאומרים זה תירוץ זול, ממש שטויות".

לפי פרסומים בספרד, היחסים בין קסיאס למאמנו מוריניו לא מדהימים. קסיאס דוחה את השמועות. "יש כאלה שמדברים ולא יודעים מה הם אומרים. אני הקפטן של הקבוצה, והוא המאמן והמנג'ר. כתוצאה מכך, אנחנו מדברים הרבה, על דברים רבים. אם אנחנו מדברים לדוגמא על עשרה דברים, זה טבעי שלא נסכים על כולם. אבל אנחנו בקשר טוב, צוחקים הרבה ויורדים האחד על השני ברוח טובה. אל תדאג, אנחנו מקצועיים, והקשר בינינו מצוין. אין רגע אחד שבו קסיאס סותר את מוריניו".

אתה יכול להסביר את תופעת מוריניו, האיש שכולם אוהבים לאהוב וגם לשנוא?

"מי שלא מכיר אותו, לא יודע איך הוא. אמנם יש לו טמפרמנט חזק, ולעתים הוא יכול להיראות קצת לא נחמד ואפילו מעצבן, אבל זה לא ככה. הוא פועל לפי מה שהוא חושב שצריך לעשות. אני מכיר אותו טוב, הוא אחלה בן אדם".

אפשר לשאול על ליאו מסי? בכל זאת, הסיוט שלך.

"למה אתה אומר את זה? כי ספגתי ממנו 13 שערים?"

למשל.

"תתפלא, אני מאוד אוהב לשחק נגד מסי. זה כיף ואתגר גדול בשבילי להתמודד מול הטובים ביותר. אין ספק שהוא וכריסטיאנו רונאלדו הם השחקנים הכי טובים בעולם".

אז מי מביניהם טוב יותר?

"הם שונים מאוד, אי אפשר להשוות ביניהם. האחד נמוך ועם פחות נוכחות פיזית, והשני גדול ואולי חזק יותר. האחד שמאלי והשני ימני. הם שונים באופיים, כך שאני לא ממליץ להשוות ביניהם. אם צריך לבחור את שלושת השחקנים הכי טובים בעולם, מסי וכריסטיאנו תמיד יהיו ברשימה, והשלישי יכול להיות קון אגוארו, צ'אבי הרננדס, וויין רוני או אוזיל, תלוי את מי שואלים. שלא יהיה לך ספק, אני תמיד אוהב לשחק נגד הטובים ביותר".

איקר קסיאס נולד ב?20 במאי 1981 בעיירה מוסטולס שליד מדריד, שם יש היום שדרה שקרויה על שמו. ב?1995 הפך לאלוף אירופה עם הנבחרת עד גיל 15, וב?1997 - עם הנבחרת עד גיל 17. הוא לא ישכח לעולם את הבוקר ההוא ב?97', כשמנהל התיכון שבו למד, איי.אי.אס. מוסטולס, קרא לו למשרדו. זה לא היה כדי לנזוף בו, אלא כדי להודיע לו שיתכונן ללכת, כיוון שקבוצת הבוגרים של ריאל מדריד זימנה אותו להיות שוער מחליף במשחק גביע אירופה בנורבגיה.

עם כל הכוכבים שריאל הביאה בשנים האחרונות, "סאן איקר" הוא עדיין האהוב מכולם על הקהל באיצטדיון סנטיאגו ברנבאו, במיוחד אחרי עזיבתו של ראול לפני שנתיים, שהפכה את קסיאס לממלכתי ורציני יותר בהתבטאויותיו. בשביל בנות מדריד הוא נער החלומות, הרבה יותר מכריסטיאנו רונאלדו, אבל זה מאוחר מדי בשבילן, כי הלב שלו שייך לעיתונאית ומגישת הטלוויזיה, שרה קרבונרו. במהלך המונדיאל בדרום אפריקה התמקמה קרבונרו עם המיקרופון ממש ליד שערו של קסיאס. כשספרד זכתה בטורניר והשחקנים הסתובבו במגרש שיכורים מהניצחון ההיסטורי, הקפטן קסיאס התראיין בשידור חי אצל בת זוגו, מצב מסובך ומוזר למדי. מה עושים? קסיאס פתר את הבעיה עם נשיקה נלהבת בשידור חי, שהפכה לאחד הרגעים הכי זכורים בהיסטוריה של הטלוויזיה הספרדית.

באופן אישי, נראה שהוא עדיין אותו איקר צנוע ממוסטולס. קרן הסולידריות שהקים היא אחת הפעילות בספרד, שפועלת לעזרה לילדים ולחולים. פעמים רבות הוא משתף פעולה בעניין עם חברו, הטניסאי רפאל נדאל, אוהד שרוף של ריאל.

"כולנו משתנים, ואני כבר לא הבחור של לפני כמה שנים. אני אדם בוגר יותר, שרואה את הדברים אחרת, עם אחריות רבה יותר. אבל החברים שלי הם אותם חברים. גדלתי במדריד, וזכיתי לשחק במועדון הכי גדול בעולם".

אתה זוכר מתי חתמת בפעם הראשונה למעריץ?

"פוף! זה היה מזמן, אני חושב שהייתי בן 17".

אפילו הילדים האוסטרים לא מפסיקים לבקש ממך חתימות.

"אני מאוד גאה על כך. כשהייתי קטן ושיחקתי בגינה, ועצרתי כדורים בשער, נהגתי לומר, 'העצירה של בויו'. לפני זמן מה עברתי בגינה ושמעתי ילד שאמר: 'העצירה של קסיאס'. הילד חיקה את כל המהלכים שלי בשער ואמר את שמי, וזה גרם לי גאווה. אני מודע לכך שאני מהווה דוגמא לילדים רבים".

אם מדברים על מודל לחיקוי, כיצד אתם כנבחרת יכולים לעזור למדינה שלכם, שנקלעה לבור כלכלי?

"שאלה טובה. בשנים הכי גרועות של ספרד בגלל המשבר הכלכלי, הנבחרת נתנה לאנשים מונדיאל ויורו. אני חושב שזה מפלט, שאיפה לצאת ולהוכיח שאנחנו מדינה מאוחדת, מעבר לשלושה או ארבעה שתמיד רוצים להיות בתקשורת ולומר ההיפך מכולם. אני חושב שהיה נהדר שהנבחרת נתנה לאנשים שסבלו שמחה רבה".

הקריירה העשירה של קסיאס כוללת 16 תארים עם ריאל מדריד ונבחרת ספרד. ארבע פעמים נבחר לשוער הטוב בעולם, ולאחר הניצחון על סרביה בשבת האחרונה הפך לשוער עם הכי הרבה משחקים רצופים ללא הפסד (73), ושבר את השיא של ההולנדי אדווין ואן דר סר. הוא גם השחקן שניצח הכי הרבה משחקים עם נבחרתו. השוער האגדי של ריאל, פאקו בויו, טען בעבר שקסיאס צריך לזכות בכדור הזהב, הפרס לשחקן הטוב בעולם. "אני יודע שקשה מאוד לשוער לזכות בפרס אישי כזה", אמר בויו, "אבל זה מגיע לאיקר, כי הוא אחד השוערים הכי טובים בהיסטוריה ואגדה חיה של ריאל".

אז אתה השוער הכי טוב בעולם...

"תודה חבר".

מי לדעתך השוער השני הטוב ביותר?

"האמת שאינני יודע. קשה לומר. זה גם עניין של תקופות. בחודש האחרון היה אחד שעבר תקופה מדהימה, פטר צ'ך, השוער של צ'לסי. הוא היה מעל כולם. יש הרבה שוערים מצוינים ברחבי העולם, כמו בופון, שהוא קלאסיקה ואסור להתעלם ממנו, ויקטור (ולדאס), פפה (ריינה), דויד (דה חאה), ועוד".

כדי להיות שוער צריך להיות משוגע - או פשוט מישהו שהיה כל כך גרוע עם הכדור בתור ילד, עד ששמו אותו בכוח בשער?

(צוחק) "לא. צריך להיות בן אדם עם אחריות רבה, ותאמין לי, אני מכיר שוערים רבים, כמו דויד דה חאה או פטר צ'ך, והם לא משוגעים בכלל".

מה דעתך על דודו אוואט, השוער הישראלי שמשחק בספרד?

"הוא נמצא בליגה הספרדית זמן רב ותמיד הוכיח שהוא שוער גדול. השנה במאיורקה הוא היה ברמה טובה מאוד. אני בקשר טוב איתו, הוא אדם טוב".

מה היה הרגע הטוב ביותר בקריירה שלך?

"כשעשיתי את הבכורה בריאל מדריד. שם התחיל הכל. ללא היום הזה לא הייתי מצליח להשיג שום דבר בריאל ובנבחרת. וכמובן, הזכייה במונדיאל. כשאתה קטן אתה צופה בזה בטלוויזיה, ויום אחד אתה שם ולוקח את גביע העולם, אתה לא מאמין. אפילו כשעובר זמן, עדיין אינך מאמין".

גביע העולם היחיד של ספרד, אולי האחרון.

"האחרון? אני לא יודע".

והרגע הכי גרוע שקרה לך בקריירה? ההדחה מגביע האלופות בפנדלים מול באיירן?

"ממש לא. הייתי חותם עכשיו להגיע כל השנים לחצי הגמר. בסוף זה הוכרע בפנדלים. לפעמים זה בעדך ולפעמים נגדך", הוא שותק לרגע. "אולי הרגעים הכי גרועים היו בחודשים שבהם לא יכולתי לשחק, כי המאמן לא רצה אותי. הייתי בן 19 או 20. אבל היום אני חושב שלפעמים דברים רעים יכולים להביא דברים טובים".

מה החלום שלך?

"קודם כל, אני מודע לכך שבכל שנה שעוברת מבקשים ממני יותר. אף אחד כבר לא זוכר את הילד בן ה?17, שהפך לאלוף אירופה. אבל הדרישות הללו הן גם לטובה, כי אתה מעלה את הרף יותר ויותר בכל פעם. יש לי חוזה לחמש שנים נוספות בריאל מדריד, ואני מקווה לסיים אותן ולהיות השוער שהיה 19 שנים רצופות בקבוצה הראשונה של המועדון. אני יודע שזה לא יהיה קל, כי לוחצים מלמטה, אבל זה בהחלט אתגר שאני אוהב".

בתום חוזהו בשנת 2017, יהיה קסיאס בן 36. עד אז יש זמן. בינתיים, המשימה המיידית שלו היא להוביל את הנבחרת לניצחון ביורו באוקראינה ובפולין. הוא יעשה את זה עם חברו הקרוב, הקטאלני צ'אבי, שמשחק עבור היריבה המרה בארסה. השניים מכירים זה את זה מהימים בנבחרת הנוער.

קסיאס לא רוצה לומר זאת, אולי כי זה מנוגד לצניעות שעליה חונך בביתו, אבל חלום הקיץ שלו הוא להפוך לשחקן היחיד בהיסטוריה שמניף שני גביעי יורו וגביע מונדיאל, ברציפות. במדריד יש האומרים שלקסיאס חלום רחוק, להיות הנשיא של המועדון שראה אותו גדל והפך אותו לשוער הכי בטוח בעולם.

בינתיים הוא ינסה להמשיך לגרום גאווה להוריו, חוסה לואיס ומריה דל כרמן, ולאחיו היחיד, אוניי, שמעריץ את אחיו, אבל הוא בכלל אוהד ברצלונה.

ספרד היא המועמדת הטבעית לשמור על תואר אלופת אירופה בטורניר שיפתח בשבוע הבא. אחרי ארבע שנים בהן הכדורגל הספרדי התרומם לגבהים חדשים עם זכיות ביורו ובמונדיאל ועם שבירת כל השיאים ע"י ברצלונה וריאל מדריד, קשה מאוד להמר נגד החבורה הנפלאה של ויסנטה דל בוסקה.

עם סגנון המשחק הייחודי ואיכות השחקנים הנדירה, הנבחרת הספרדית הפכה בשנים האחרונות למרתקת בעולם. זה התחיל תחת שרביטו של לואיס אראגונס ביורו 2008 אז ראינו הצגות בלתי רגילות של הספרדים, ונמשך עם מחליפו דל בוסקה שהביא לספרד את הגביע העולמי הנכסף.

השאלה הגדולה היא האם דור הזהב הנוכחי מסוגל להתעלות פעם נוספת. האם שחקני ברצלונה וריאל, המהווים באופן טבעי את שלד הנבחרת, ישכילו להתגבר על שחיקה כתוצאה מכמות משחקים אדירה ששיחקו השנה.

השילוב של העומס הפיזי והמנטאלי אכן עשוי לתת את אותותיו אבל אני מאמין שיש בכוחם של צ'אבי, אנייסטה, פברגאס וחבריהם להמשיך בשרשרת ההצלחות. אירועי שיא שכאלה מוציאים מהשחקנים רזרבות של אנרגיה.

מעבר לזה, הנבחרת היא לא רק ריאל וברסה. ישנם שחקנים נוספים שצריכים ומסוגלים לעשות את קפיצת המדרגה בנבחרת. דויד סילבה למשל. הקשר הנפלא של מנצ'סטר סיטי מגיע לאחר עונה יוצאת מן הכלל. במונדיאל האחרון הוא לא הרבה לשחק, ויש לו הרבה מה להוכיח במדי הנבחרת. הוא ללא ספק אחד המפתחות העיקריים במערך של הנבחרת.

שחקן נוסף הוא דייגו מאטה שמגיע לראשונה לטורניר גדול. עם התואר הטרי במדי צ'לסי יש לשחקן הזה הרבה ביטחון לתת תרומה משמעותית לנבחרת.

אי אפשר כמובן להתעלם מהמכה שנחתה על דל בוסקה עם הפציעות של פויול ווייה, שניים מהשחקנים החשובים ביותר. בהגנה זה פויול, הקפטן, המנהיג והנשמה של הנבחרת ובהתקפה זה וייה, מלך השערים בכל הזמנים.

את השקט בהגנה ייתן איקר קסיאס. השוער הענק הזה,שיאן ההופעות של ספרד, כבר הוכיח שהוא הרבה מעבר לשוער. היכולת, קריאת המשחק והחוכמה שלו הם חוויה אמיתית.

בכל מקרה, המפתח הוא עדיין צ'אבי. אין מה לעשות, הבחור הזה,למרות שהוא סוחב פציעה, הוא הלב והמנוע של הספרדים. ללא קשר לאליפות הקרובה הוא כבר הרוויח את מקומו ברשימת הגדולים בכל הזמנים.

סימן שאלה גדול מרחף דווקא מעל פרננדו טורס. בהיעדרו של וייה רוב הזרקורים בהתקפה הספרדית מופנים לעברו של החלוץ שסיים עונה רעה מאוד מבחינה אישית. מדהים איך החלוץ הנהדר הזה איבד את הביטחון. בגמר ליגת האלופות הוא עלה כמחליף וגילה ניצוצות של טורס המוכר והטוב. ספרד תצטרך אותו, אבל קשה להאמין שהוא פתאום יחזור להבקיע בצרורות. הדברים אמורים גם לגבי פדרו. השחקן הנהדר הזה סיים עונה לא טובה במדי בארסה אבל הוא בורג חשוב בנבחרת.

על הרקע הזה אולי חלוץ כמו יורנטה, הפורה ביותר מבין החלוצים הספרדים העונה, יוכל לתפוס מקום רציני. בסך הכל ספרד אמורה להעפיל מהבית המוקדם בצורה די חלקה. הקרב המסקרן שלה יהיה כבר בפתיחה מול איטליה, שלמרות הבעיות מועמדת כרגיל לעלות שלב ולהגיע לשלבים הסופיים. במאבק עם קרואטיה ואירלנד לעומת זאת, יש לספרדים עליונות מוחלטת.

העיירה הפסטורלית שרונז השתגעה השבוע מהקרבה לאלופת העולם. לקראת היורו שיפתח בסוף השבוע הבא בפולין ואוקראינה, רצה המאמן ויסנטה דל בוסקה לשחזר את המזל, הנוף ומזג האוויר שכל כך עזרו לו לפני המונדיאל ב?2010. אפילו המלון אותו מלון.

הנבחרת הספרדית מבוססת על שבעה כוכבים מברצלונה וחמישה מריאל מדריד. כשמסתכלים על האימונים, אפילו אם הם לא בקצב גבוה במיוחד, ניתן לקלוט מיד את האיכות הטכנית המדהימה של מרבית הסגל. זו קבוצה עם ענק אחד (יורנטה), כמה גמדים עם כישרון עולמי (דויד סילבה, אנדרס אינייסטה, צ'אבי הרננדס, חואן מאטה, חזוס נאבאס ועוד), זוג בלמים חדש אך ראוי לאמון (ג'רארד פיקה וסרחיו ראמוס), וביטחון שנמצא בידיים של קסיאס.

אין שחקן או עיתונאי שמסתיר את ההשפעה השלילית של אובדן שני שחקנים חשובים כמו דויד וייה, החלוץ שהבקיע הכי הרבה שערים בהיסטוריה של הנבחרת, והבלם ? הטרזן קרלוס פויול.
לאחר שביום ראשון פרסם דל בוסקה את הרשימה הסופית של הסגל הוא ספג ביקורת רבה, בעיקר מפני שלא זימן שני שחקנים שנמצאים בכושר מצוין, אדריאן מאתלטיקו מדריד וסולדדו מולנסיה, ובמקומם בחר בפדרו, שהשלים את העונה הכי גרועה שלו בברצלונה, ובפרננדו טורס, שהיה בינוני במדי צ'לסי השנה בצ'לסי. "אני לא יכול לעצור את הוויכוחים, אך אני חושב שכל מי שכאן נמצא פה כיוון שמגיע לו. ננסה להתגבר על ההיעדרות של פויול ווייה ולהגן על התואר", אומר טורס.

דל בוסקה מציג אופטימיות זהירה: "מבחינה מנטאלית אנחנו חזקים, אך אנו לא מרגישים עליונים על אף אחד. אנחנו רוצים לחדש את המוטיבציה, שהיא דבר הכרחי בכדורגל. הכי חשוב זה לשחק עם רגש".

בכיר בהתאחדות הספרדית מודה כי "זו הזדמנות יחידה במינה לעשות היסטוריה, ואיני חושב שנוכל להיות במקום כזה שוב".

המבחן הגדול של ספרד, הקבוצה שכל אחד רוצה לנצח ביורו, מתחיל בעשרה ביוני נגד איטליה, יומיים אחר כך נגד אירלנד, וב?18 ביוני נגד קרואטיה. אליפות שמחכים לה מיליוני ספרדים מוכי אבטלה וחסרי וודאות לגבי עתידם ועתיד המדינה כדי שתהווה זריקת עידוד. במרכז שרונז ישנה אנדרטה קטנה לסופר ארנסט המינגווי, שאוהבים לומר שסיים לכתוב כאן את "וזרח השמש". על זה בדיוק חולם העם הספרדי בימים אלה.