יש מצב לדאגה

אולי זה אפקט הפוסט אופוריית מונדיאל שתפס את ציבור אוהדי הכדורגל ואת עיתונות הספורט מדשדשים בחינניות אלגנטית הישר אל תוך עונת המלפפונים, כאילו אין מחר. ואולי מדובר במצב מטריד של הדחקה קיצונית. על כל פנים, עונת הכדורגל (ומן הסתם, גם נכון הדבר גם לגבי ענפי ספורט אחרים) הקרובה, עומדת להיות אחת מהגורליות והקשות ביותר שידע הענף מימיו. כשירות לקוראי וואלה!ספורט, מוגשות בזאת עשר סיבות טובות לדאגה ולאישוש הנחת היסוד כי "גם אם עברנו את פרעה, אין כל סיבה נראית לעין להאמין שנעבור גם את זה". בפעם הבאה – בכדי שלא תאמרו שאנו רק מחרחרי ריב וצרה – הצעות לשיפור ומזעור נזקים.

1. המצב – אביהם הרוחני של "המצב הביטחוני", "המצב הכלכלי", "מצב הרוח הלאומי" וכן, גם, "מצב הכדורגל". ושם התואר המתאים לנעול את כל המשפטים הוא, "על הפנים".

2. ישראל זה באירופה? – השנה הקרובה תוכיח שכן. חלומותיו הוורודים ביותר של הברפלד (ז"ל) עומדים להתגשם בקרוב והכדורגל הישראלי עומד לשחק השנה המון משחקים באירופה. הצרה היא, שגם את אלה הביתיים שלו. מסכנה נבחרת ישראל, מסכנות הקבוצות המשתתפות בגביעי אירופה. המושג "יתרון הביתיות" לא נשמע מעולם יותר מגוחך.

3. כוכבים יש רק בשמים – ואלה שכבר שחקו כדורגל בליגת העל, העדיפו את כרי הדשא הנצחיים של סנטאנדר. הכוונה, כמובן, לכוכב הישראלי הגדול ביותר בשלוש השנים האחרונות, למושך הקהל הגדול ביותר, למעורר העניין התקשורתי הרב ביותר ולשחקן שבלעדיו, ללא קשר לדעתי הפרטית עליו, יהיה כאן הרבה יותר משעמם. וגם ריק ביציעים. איך אומרים "אולה" בספרדית, מר בניון?

4. 5 מינוס? – מסתמן שכן. ההרפתקה הגדולה של מיילן טנזר והחברים הסתיימה בכיבוש שידורי משחקי ליגת העל. המון מיליוני דולרים נשפכו שם, ורגע לפני ש"ליגת העל" הפכה לתואמת ה"פרמייר ליג" וערוץ 5 (פלוס, עלאק) ל"סקיי ספורט", נזכר הגביר ש"המצב" אינו כתמול שלשום והחליט שרצוי לו להפר את החוזה ולהפריש פחות משהתחייב לקבוצות. פגיעה קשה בכיסים המדולדלים ממילא של כל הלוזונים למיניהם. אפילו שחר מזיע.

5. צופים? – יוק. "המצב", כפי שהוזכר, אינו מי יודע למה, וגם אם הדרבי התל-אביבי "הגדול" יצליח למשוך שתי רבבות (אח, דני דבורין והעברית שלו) לבלומפילד, הפגיעה במצב הרוח הלאומי ובשמחת החיים של העם היושב בציון (בכלל זה אוהדי הכדורגל) תורגש דווקא במשחקים בין הקטנות. אוי ואבוי: ראשל"צ ומכבי פ"ת? מקסימום שמונים צופים. יש בישראל עמותות שחקני דמקה מפוצצות יותר. מלחיץ.

6. ספונסרים? – יוק. גם כאן, ירידה צפויה בחוזי הפרסום והאימוץ ובנכונות נותני החסויות לשים את יהבם על – גם ככה, ענף הספורט החולה והמדוכא הזה – ענף שמצוי בירידה, עם הפנים להתרסקות. אין כסף, אין הצלחות; אין הצלחות, אין כסף; אין כסף, אין כדורגל. משוואה פשוטה למדי, לא? מלחיץ.

7. מנהלת הליגה? – אין חיה כזאת. כלומר, יש, ומדי פעם היא אפילו מתכנסת לערבי סיגר על הבר אצל לוני מסוני, סתם כדי להחליף דיעות על (נו, לא נמאס?) "המצב". אבל מה שנראתה בשנה החולפת כאלטרנטיבה הכי רצינית לחונטת התאחדות לכדורגל, התמוססה לנגד עינינו, רדומה, נטולת חשק, וגרוע מכל – אמונה בכוחה להשפיע על (עוד פעם אחת ואני מתפוצץ!) "המצב".

8. אשרות כניסה לעובדים זרים? – אין בעיה! בתיה כרמון פרשה ממשרד הפנים ושערי הארץ פתוחים לכל דכפין: תיירים, נוסעים במעבר, פעילי אונר"א, אפילו כדורגלנים זרים. הבעיה שלהוציא פעילי ארגוני זכויות אדם, אין הרבה אנשים שמוכנים לשים נפשם בכפם ולבוא לשחק במה שנראה ב – CNN (באירופה עדיין קולטים את הערוץ..) כמקום די מסוכן לשחק בו, גם אם תחת השרביט המפרגן של גילי לנדאו.

9. יוטל כיתור על משרדי ההתאחדות לכדורגל – עד שגברי יפרוש, עד שקונדוליסה רייס תסכים שהוא לא רלבנטי ועד שתצא בינה גם מהכנסת או ממשרד הספורט ומישהו ישים סוף לשלטון היחיד והפלצות של האיש ש(צריך לומר זאת בפשטות) מחרב את הכדורגל שלנו.

10. חס ושלום – שלא יהיה פיגוע באצטדיון כדורגל, שלא תהיה עוד פאשלת יציע ג', שאיזה חוליגן ביציע ייקח יותר מדי ברצינות את צעקות ה"מלחמה! מלחמה!", שלא יפרפר עוד מני לוי בין חיים ומוות, שלא תיחשף עוד שחיתות בקרב שופטים (הפעם, עם קבלות, אם אפשר) – זה יהיה הסיב של הקש שיכריע את גב הגמל המסכן שמנסה, בסך הכל, לעבור את מדבר "המצב" בשלום.

בפעם, הבאה – פתרונות! (מבטיח)