בשנים האחרונות יש לסן פרנסיסקו ג'איינטס את אחת הרוטציות הטובות ב-MLB. כבר קרוב לחמש שנים נחשבים הג'איינטס כקבוצת בילט אין לפלייאוף אם הם מגיעים לאוקטובר, אי אפשר להמר נגדם, כי באוקטובר הגשה טובה מנצחת משחקים. זה הוכח פעם אחת בלבד, ב-2010. כמו בכל שנה, הג'איינטס קרטעו בדרך לפלייאוף, אבל הפעם הצליחו להשתחל אליו. צריך לזכור, זה קרה בלי הכוח וההילה של בארי בונדס, הג'איינטס היו קבוצה אפורה שהסתמכה התקפית על סוסים זקנים ולא נוצצים כמו פאט ברל, ארון רוואנד וחואן אוריבה, יחד עם האקס פקטור הגדול של אותו חודש, קודי רוס. אבל הם ידעו שעם רוטציה כמו שלהם, במשחק נתון מספיק לשים על הלוח שתיים עד שלוש ריצות כדי לנצח.
לאחר חודש וחצי של בייסבול, כשמסתכלים על סבב המגישים של הג'איינטס מגלים ששום דבר לא השתנה. מה שמספיק לפלייאוף לא בהכרח תופס לעונה הרגילה, וסן פרנסיסקו מפגרת בשבעה משחקים אחרי לוס אנג'לס דודג'רס שבפסגת ה-NL מערב. זאת, על אף שהרוטציה שלה כוללת שלושה מגישים שה-ERA שלהם עומד על פחות מ-3.00 (בארי זיטו תמיד יהיה בלתי יציב). רק מגיש אחד מהקבוצה שאמורה להוביל חורג משמעותית מהסטטיסטיקה, עם ERA אסטרונומי של 6.04 ומאזן של שני ניצחונות וארבעה הפסדים. למגיש הזה קוראים טים לינסקאם, הסיי יאנג של ה-MLB ב-2008 וב-2009.
אפשר לתרץ את מה שעובר על לינסקאם, שביום ראשון האחרון נראה סולידי במשך שלושה אינינגים ואז ספג ארבע ריצות בדרך להפסד 6:2 לאוקלנד, כפתיחה רעה של העונה. מגישים נוטים לעשות את זה, להיכנס חלודים ולהשתפר. ללינסקאם עצמו זה קרה ב-2009., כשאחרי מספר פתיחות רעות התאושש עד לזכייה נוספת בתואר המגיש המצטיין. ג'ון לסטר מבוסטון פותח רע באפריל באופן קבוע ואז משתפר וכמוהו גם סי.סי. סבאת'יה מניו יורק יאנקיז. בין החובטים בולט מארק טשיירה בתרדמת אפריל הגדולה שלו. אבל דומה שהפעם לא מדובר בחלודה, אלא במשהו גדול יותר.
ב-12 באפריל תהה מאט ברוקס מוושינגטון פוסט מה הבעיה אצל לינסקאם. זה קרה אחרי הופעת אימה בדנבר, בהפסד 17:8 לקולורדו. "מהירות הפאסטבול שלו ירדה ל-80-90 מייל לשעה", כתב ברוקס על הפיצ'ר שמהירות ההגשה שלו הייתה קרובה ל-100 מייל בשנים עברו, "אבל מגישים נוטים לפתוח את העונה לאט ובונים את המהירות תוך כדי תנועה". לינסקאם עצמו הגיב: "הבייסבול שלי כרגע מאוד מפוזר ושלומיאלי, אני צריך להשתפר, לא ביג דיל".
בינתיים, היכולת הגרועה של האיש שתמיד נחשב למועמד לריצה לסיי יאנג הפכה לשיחת היום באזור המפרץ. טובים ככל שמאט קיין, מדיסון באמגארנר וריאן ווגלסונג יהיו, הם חייבים את לינסקאם במיטבו כדי לסגור את הפער מהדודג'רס. אנחנו רק במאי והפרש המשחקים סגיר, אבל ההפסדים של ביג טיים טימי ג'ים מטרידה לא מעט אנשים. התקשורת כבר מחפשת את הפתרונות במשפחה, והאב כריס מנסה לספק אחד כזה. "זה מאוד פשוט", אמר, "הצלחה בונה ביטחון, ואין לו יותר מדי ביטחון כרגע".
ללינסקאם מחכה ביום שישי עימות קשה במיאמי עם ג'וש ג'ונסון והמארלינס. כמו לינסקאם, גם ג'ונסון פתח רע את העונה, אבל שלוש ההופעות האחרונות שלו הזכירו את האס שהוא תמיד יועד להיות. הוא כבר חזר למסלול, לינסקאם עדיין רחוק משם. אם יפסיד גם הפעם תוך הצגת יכולת גרועה, השאלות הקשות באמת יתחילו לעלות. אחרי שקיין האריך את חוזהו בחמש שנים לפני פתיחת העונה ובאמגארנר חתום אף הוא לתקופה דומה, שעון החול מתחיל לעבוד נגד לינסקאם. החוזה שלו אמור להסתיים לאחר 2013. אם הג'איינטס ירגישו מספיק בטוחים עם שני האסים האחרים והוא לא ישתפר, אל תתפלאו אם הפריק ימצא את עצמו מחוץ לסן פרנסיסקו עוד לפני כן.
מגיש אחר שנמצא בכסא החם בימים אלה הוא קליי בוכהולץ מבוסטון. בוכהולץ והרד סוקס פתחו את העונה רע מאוד, אבל כעת נראה ששרידי הטראומה של אשתקד מאחוריהם. בוסטון משחקת בייסבול טוב, ג'וש בקט וג'ון לסטר התייצבו והבולפן, שהיה קטסטרופלי באפריל, חזר לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר. בוסטון עבדה קשה כדי להיחלץ מירכתי ה-AL מזרח, וכרגע נראה שהשחקנים של בובי ולנטיין במסלול הנכון.
אלא שקליי בוכהולץ מהווה מטרד עבור ולנטיין והגרביים. המאזן של בוכהולץ לא פרופורציונלי יחסית לביצועים שלו הוא קצר ארבעה ניצחונות והפסיד פעמיים בלבד, למרות ERA אסטרונומי של 7.84. למה? משום שהוא מקבל תמיכה התקפית יוצאת דופן. בשלושה מארבעת הניצחונות שלו, בוכהולץ ספג חמש ריצות, רק באחד הוא ספג ארבע (מהן שלוש לחובתו). בשלוש פעמים אחרות, כמו ביום שני מול בולטימור, הצליח לחמוק מהפסד אף על פי שהרשה שוב חמש ריצות.
בוכהולץ נחשב לכוכב ייעודי של הרד סוקס, לאחר שכבר במשחקו השני במייג'ורס, ב-2007, זרק לנו היטר. הבעיה שלו לכל אורך הקריירה הייתה פציעות. הוא רזה, שביר ואף פעם לא מצליח להישאר בריא. אלא שהבעיה אצלו אינה בריאותית הפעם בוכהולץ לא מגיש עם פציעות, הן בדרך כלל משביתות אותו לתקופה ארוכה. די ברור שאצלו הכל בראש. אין לו שליטה, הזריקות שלו רחוקות מהסטרייקזון והוא לא מרתיע חובטים יריבים.
במידה רבה, המפתח להמשך העונה של הרד סוקס נמצא אצל בוכהולץ. הרוטציה של בוסטון נראית השנה פגיעה מתמיד. לסטר ובקט צריכים לגלות יציבות לאורך זמן, ומעבר להם שוררת שממה. דניאל בארד עדיין צריך להוכיח שהוא פותח לגיטימי אחרי שעבר, למורת רוחו של ולנטיין, לרוטציה, פליקס דוברונט לא הגיש יותר מדי לאורך הקריירה הקצרה במייג'ורס והסטייה הסטטיסטית שמייצגים הניצחונות של בוכהולץ לא תימשך עוד זמן רב. צריך גם לזכור שטים וייקפילד פרש וג'ון לאקי מושבת העונה לאחר שעבר ניתוח טומי ג'ון. עם היכולת הזו, פתאום בוסטון מתגעגעת אפילו לדייסקה מאטסוזקה, שחזרתו מפציעה ארוכה לא נראית באופק. ואם הרד סוקס משמיעים קולות של געגוע ליפני, כנראה שהמצב באמת רע.
