האמת, היה מרגש להגיע אתמול (חמישי) לכפר הבפטיסטים בפתח תקוה, למשחק הבכורה של נבחרת ישראל בפוטבול. הרבה מאוד פנים מתוחות ונרגשות נראו בסביבת המגרש, שבימים כתיקונם משמש בעיקר לבייסבול, אבל עבר הסבה לקראת האירוע ההיסטורי שנערך. קרוב לאלף צופים, מלאים במצב רוח טוב וכוונת חיוביות, התאספו מאחורי הגדרות ועודדו את הבחורים בכחול-לבן, שעלו לכר הדשא לראשונה בתור נבחרת לאומית.
המאמן הראשי של ישראל, יונה משען, אמר רגע לפני שיצאנו לדרך: "יש לנו שליחות לפוטבול האמריקאי. היו לנו כבר נבחרות ששיחקו בחו"ל, אבל זו הקבוצה של הגברים מהליגה הבכירה. אנחנו רוצים לייצג בכבוד. יש לחץ, אבל הרבה מאוד גאווה ואושר".
היריבה שעמדה מנגד לא נראתה מאיימת במבט ראשון. 20 חבר'ה צעירים מהמכללה הבפטיסטית מאראנטה, הממוקמת בויסקונסין. מאמן קו ההתקפה של הנבחרת, מייקל רוס, שעובד בשגרירות האמריקאית, ניסה להפיח רוח קרב בשחקנים וצעק: "אנחנו לוחמים. אנחנו לעולם לא מפסידים, לא לוקחים שבויים. בואו נעשה את זה". הקפטן, ארז "שרק" קמינסקי, לקח גם הוא את רשות הדיבור והוסיף: "רציתי להגיד שלא חשבתי שזה ישנה לי כל כך, כי אני פחות מתרגש ממשחקים, אבל זה נוגע לי, לשחק עם הכחול-לבן הזה ולהיות ראשונים במשהו".
אלא שעל כר הדשא התבררה האמת, כשהבחורים האמריקאים האלה, לא חסונים במיוחד, אבל נושמים וחיים פוטבול מיומם הראשון, לא התחשבו בגודל האירוע וכבר במהלך הראשון שלהם מצאו את האנדזון. הנבחרת הצליחה לייצר בהמשך כמה מהלכי הגנה סבירים ואפילו להשיג טאצ'דאון, אבל עד למחצית הבדלי הרמות עשו את שלהם והאורחים הובילו 6:23.
אימון או לא, משחק ראשון או לא, על משען כל העסק לא היה מקובל והוא גער בשחקניו: "תעלו לשחק, תעודדו את החברים שלכם ובואו ניתן להם בראש כבר. שמישהו יתפוס יוזמה, יש עוד מחצית שלמה". המאמן תפס קסדה, הצביע על מגן הדוד והבהיר: "תסתכלו על זה ותבינו מה זה אומר".
טל ברודי, שיודע משהו או שניים על קידום ענף ספורט במדינת ישראל, הגיע כדי להשקיף וחלק את מחשבותיו בהפסקת המשחק: "נחמד מאוד להיות פה. זה המשחק הראשון שאני רואה בארץ ואני שמח שיש כאן פוטבול אמריקאי. החבר'ה נראים בסדר. כמו בכדורסל, אין לנו שחקנים גבוהים מדי, אבל הם רצים יפה ונראים טוב. המשחק מעניין ואני מקווה שהתנאים ישתפרו לאט לאט. כשבאתי למכבי בפעם הראשונה המגרש היה עקום וגם פה יש עבודה, אבל זו התחלה. אנשים פה עשו עבודה יפה והתחילו את הפוטבול האמריקאי בארץ. בא הרבה קהל ויש עתיד, גם בנוער. המודעות גדלה עם הזמן, יש יותר התעניינות בכל שנה ואם תהיה קבוצה ישראלית, אנשים יבואו לעודד והפופולאריות בכל הארץ תתרחב. אני שמח שבאמתי וחושב שזה משחק מדהים, גם לספורטאים ישראלים. גם הפוטבול יהיה על המפה".
לצערם של כולם, מלבד אנשי הקבוצה האמריקאית, המחצית השנייה הייתה המשך ישיר לראשונה והגארבג' טיים חגג ברבע האחרון של המשחק, שהסתיים ב-6:49. הקוורטרבק המתוסכל של ישראל, עדי חכמי, ניסה לחפש את הצדדים החיוביים לקראת הסיום: "כל הכבוד שהגענו לפה, אבל זה לא היה מה שיכול היה להיות. צריך לבוא במנטליות של לנצח, כמו כל קבוצה. כל הכבוד לאירגון של הדברים האלה, אבל כדי לנצח צריך עוד דברים. היה מגניב להיות הקוורטרבק הראשון שמוביל את נבחרת ישראל, זה משהו שאני אשמור ואקח איתי. אני מקווה שנשתפר עם הזמן, יש לקחים מהמשחק הראשון, אבל הם לקחים טובים".
ואכן, יש לקחים שצריך לקחת. ראשית, העובדה שקבוצה צעירה ובעלת 20 שחקנים בלבד הביסה את הנבחרת שלנו. שחקני ישראל יצטרכו ללמוד בעתיד להיות יותר קשוחים (לא השיגו אף סאק במשחק). בנוסף, הבלגן היה גדול לקראת הסיום, כשהשחקנים לא היו בטוחים מי אמור לעלות לאיזה מהלך. זה בדיוק מה שהבדיל בין שתי הקבוצות, הביטחון והידע של שחקני מאראנטה לקראת מה שמצפה להם במהלך הבא. כמובן שישנן עוד בעיות שדורשות תיקון, כמו יחסי ציבור שיביאו למגרש צופים שעולם הפוטבול חדש להם ואירגון נכון יותר, שימנע מהקהל להסתובב על כר הדשא ומהמאבטחים המסכנים להיאבק בכל מיני אנשים מוזרים, שמפריעים לריכוז.
אם כל הלקחים הללו ורבים אחרים אכן יופקו, הרי שלנבחרת ישראל יכול להיות עתיד נאה ביותר בזירה הבינלאומית. כך חשב בסיום גם מאמן מאראנטה, ביל פרייס: "היה מרגש. הרבה רגעים גדולים, כמה מהלכים טובים, ספורטיבי מאוד. היה אקשן על המגרש ואני מקווה שזו התחלה של משהו שנוכל לעשות עם ישראל כל כמה שנים. יש כאן אנשים שאוהבים פוטבול והם בונים את זה בצורה נכונה, ככה שיש דברים טובים עבורם בעתיד. הם צריכים להמשיך להתרכז ולהתאמן כדי להשתפר".
את מילות הסיכום נשאיר כמובן למשען, שאסף את שחקניו, עודד אותם ואמר: ""אפשר לקחת דברים טובים ופחות טובים, אבל תהנו ממה שהתחלנו כאן, מההיסטוריה. המשחק הזה ייתן קפיצה להמשך, זה תלוי בכם". בהחלט, היסטוריה.
פוטבול בוואלה! ספורט