תמיר כהן: "כעסתי, נעלבתי, התאכזבתי מאלישע. התייחס אליי כשחקן נוער"

"אם המאמן לא נתן לי לשחק, סביר להניח שמקצועית לא הייתי טוב, או שיש משהו מעבר. אם אתה שואל אותי, לדעתי זה משהו מעבר. אני לא רוצה להגיד שהוא שנא אותי, אבל בשלב מסוים מאז שהגעתי דברים השתנו או התהפכו. יכול להיות שהוא פשוט לא ספר אותי. היו לא מעט אנשים שאמרו שהוא היה צריך לבוא ולתת לי לשחק ברצף, ולא משנה מה התוצאות. הוא לא עשה את זה. בתור שחקן שהגיע בצורה כזאת למועדון, וכולם ידעו את המצב הנפשי והמקצועי שהגעתי בו, הוא היה צריך לחשוב אחרת".

את תמיר כהן פגשנו ביום שאחרי הגמר, ונראה שהוא עדיין לא מצליח לעכל. הפנים אומרות הכל. הפספוס הכי גדול של מכבי חיפה כבש רק לפני שנה שער שריגש את אנגליה במדי בולטון מול ארסנל, כשדיוקן של אביו מופיע על החולצה שלו, יושב בבית ולא מבין למה הוא לא השחקן המוביל בישראל. היום הוא פורק לא מעט כעס על המאמן הקודם שלו, אלישע לוי, שלא נתן לו קרדיט ראוי לדבריו עד הפציעה, ומספר בגילוי לב מי אשם במצב שנוצר, זה שהביא אותו למצב הזה ואת מכבי חיפה לאחת העונות ששחר הגדיר השבוע כגרועות מאז שהגיע למועדון.

הקריירה שלו עברה דרך ארבע קבוצות. חמש שנים בעליות ומורדות במכבי תל אביב, עונה מצוינת במכבי נתניה של ראובן עטר, שלוש שנים בבולטון וחזרה לישראל, למכבי חיפה, אולי לאחת העונות המאכזבות שידעה בשנים האחרונות, ושלו בקריירה. "אתה יודע, יש משהו אירוני במה שקרה בשבוע האחרון של העונה", הוא מנסה לקשר את העונה למשחק הגמר. "במשחק הליגה האחרון העונה, בין נתניה לסכנין, הפסדנו את הכרטיס לאירופה בדקה ה-94'. במשחק הגביע האחרון הפסדנו בדקה ה-92. זה הסיפור של העונה. כל העונה הזאת מסתכמת בצורה של כמעט".

גם אצלך הכל כמעט. הופעת בכורה נגד גנק, ספסל, חולצת הרכב נגד סטיאווה, שוב ספסל. ואז הפציעה.

"נגד גנק חזרתי, רק לרבע שעה, אבל לא רע בכלל. פתחתי מול סטיאווה, היה נראה כאילו אני הולך להתפוצץ בקרוב. אבל כמו שאמרתי, משהו קרה מאז. לא שיחקתי משחקים שלמים ולא הרבה דקות. זה לא קרה כי לא קיבלתי אפילו פעם אחת הזדמנות לרוץ ששה ושבעה משחקים ברצף. לא רצו לבדוק את היכולת שלי ולגרום לי להתקדם, כמו שכדורגלן צריך לעשות אחרי פציעה".

כעסת?

"כעסתי, נעלבתי, התאכזבתי מאלישע. בפנים רתחתי. יש לי ביקורת עצמית גבוהה. אני לא טלית שכולה תכלת, לא אדם מושלם, גם אני הבאתי את עצמי למצב הזה, אבל ציפיתי ממנו לקצת יותר קרדיט וגיבוי. היית צריך להיות שחקן הרכב לכל דבר".

ממה הכי נפגעת?

"מהיחס שלו אליי. הוא התייחס אליי כאילו אני איזה שחקן שרק עלה מהנוער. זה מאוד פגע בי. התאמנתי בצורה הכי טובה, אבל לדעתו זה לא הספיק. יכול להיות שהוא התחרט על ההחלטה שלו להביא אותי לפה".

דיברתם לפני שהגעת?

"עוד לפני ההגעה הדבר הראשון שביררתי זה מה הוא חושב. אמרו לי שהוא עומד מאחורי ההחתמה. אז דיברנו, והוא אמר שבתפקיד שלי אני הקשר הישראלי הכי טוב שיש, אבל שאני צריך להיכנס לכושר ו'להתחדד'. הוא נתן לי להבין שהוא מייעד אותי כשחקן אמצע. אבל מה קרה בפועל? זה סיפור אחר. הוא לא נתן לי הזדמנות. הייתי צריך לשחק יותר. לא רק אני הרגשתי שמשהו קורה, שחקנים ניגשו ואמרו לי 'למה אתה לא משחק, תמיר? למה הביאו אותך?'. אמרתי להם שאין לי מושג, שאני יודע שהוא התעקש עליי, שאני לא יודע למה אני לא מקבל הזדמנות אף פעם. אלף אימונים לא שווים ל-90 דקות אחד, אלף. הוא לא הבין את זה. דקות משחק זה הכושר הכי טוב שיש".

ה-14 בדצמבר. אלישע לקח אותך לשיחה וביקש שלא תגיע למלון לקראת המשחק נגד שאלקה. המועדון טען שזה קשור לאזכרה של אביך, אבל לשחקנים סיפרת שהמציאות אחרת לגמרי.

"ניגשתי לאדורם קייסי כמה ימים לפי המשחק, אמרתי לו על האזכרה ושאלתי אם לדעתו נציגי הקבוצה צריכים להשתתף. הוא אמר שלא. רוב הסגל והצוות נמצא בחיפה, לא פשוט לנסוע אחרי אימון למרכז ולחזור. העדפתי לא לערב את כולם, ולספר לקייסי בשקט. הוא כנראה ראה שאני קצת חנוק ועדכן את אלישע. האזכרה הייתה ביום ראשון שאחרי המשחק נגד שאלקה. אלישע לקח אותי לשיחה ושחרר אותי מההכנות וביקש שלא אגיע למלון. הלכתי הביתה, ואז התחיל בלאגן בתקשורת, שאלו אם אני באמת פצוע".

ומה האמת?

"שלא הייתי פצוע. אני מאמין שאלישע חשב והרגיש שאני לא נמצא במצב אופטימלי לשחק כדורגל בשלב הזה. אני יכול לומר לך שאנשים מוסמכים בחיפה אמרו לי שהעניין לא מקצועי".

תן לי לנחש, זה קשור לבילויים?

"אלה שטויות, אני, גולסה וורד יצאנו שלוש או ארבע פעמים. יכול להיות שזאת הסיבה".

בהתחלה אסרו על השחקנים להגיע ברכבים יחד. בסוף הסתבר שזו הוראה שנועדה להפריד אותך מורד וגולסה.

"נכון. להפריד את שלושתנו, אחד מהשני ומהשלישי. רק אותנו. אני לא רוצה לפגוע באלישע, הוא לא מעניין אותי יותר. כולם פחדנים ומדברים בעילום שם, אבל היו המון שחקנים שדיברו. אם הייתי מקבל 30 או 40 אחוז גיבוי כמו שהוא מגבה שחקנים אחרים, המצב היה שונה לגמרי. אני חלילה לא מדבר על שחקנים כמו קטן או דוידוביץ', שחקנים גדולים שמקומם מובטח. אלא על שחקן יחיד ומיוחד שקיבל גיבוי. לא אגיד לך מה אני חושב עליו, כי הלב לא נותן. אני רותח מבפנים, אם רק הייתי מקבל 30 אחוז ממה שאותו שחקן קיבל...".

יאיא?

"אתה אמרת".

לא היה קשר אחורי גדול בקבוצה. זאת גם הסיבה שהוא עוזב. בוקולי רץ יותר.

"זה לא סוד. כל השחקנים ששיחקו בתפקיד הזה נכשלו. חיפה לא צריכה קשר בינוני, היא צריכה שחקן בסגנון של מקללה, של אסיין. כלומר, קשר אחורי חזק. לעמוד מאחורה ולגמור כל מה שיש".

מה קרה לזרים העונה?

"בעונה כזאת הכל הלך לא טוב. אם הקבוצה הייתה רצה טוב, הם היו הרבה יותר משפיעים. בויאן שוער מצוין, לא סתם הוא בסגל נבחרת סרביה. היה לו חוסר מזל והוא ספג הרבה שערים שרובם לא יכל למנוע. הכניסה של ניר להרכב הייתה משמעותית כי הוא שוער ענק כבר הרבה שנים והוא נתן הרבה רוגע להגנה. זה עזר לה להתייצב ולשמור על שער נקי. בוליאט? אני לא מבין את התופעה הזאת. יש לו הכל כדי להיות בלם ברמה גבוהה, למה זה לא קורה? אני לא מסוגל להבין. על יאיא אני מעדיף לא לדבר".

אולי הוא שיחק יותר כי אמרת בתחילת העונה שהראש שלך לא בכדורגל? אולי זה עצבן את המאמן?

"אם זה עצבן אותו, זאת בעיה שלו. לא עניין שלי. ביום לפני האזכרה של אבא, הוא חשב שאני טרוד. אבל זה לא הפריע לי יותר או פחות ממה שזה השפיע עליי כל השנה, או מאז אותו יום ארור. זה משהו שילווה אותי כל החיים גם בכדורגל, בכל דקה ביום. לא פעם ולא פעמיים אני נוסע ברכב או באופניים, ויורדות לי דמעות בעיניים. קשה לי עם זה".

אתה מבין שבחיפה רוצים תוצאות?

"אני לא רוצה להוכיח שום דבר, את המטרה שהצבתי לעצמי כילד השגתי. אני רוצה לשמור על 'לבל' מסוים. זאת הייתה העברה מתוקשרת, אני מרגיש חוב גדול מאוד ליענקל'ה ולפיני זהבי. אני מרגיש שיש לי חוב לשני האנשים היקרים האלה. אני רוצה לחזור, באמת, למה שהייתי לפני אנגליה. אני מבטיח, אעשה הכל. אני מאוד מקווה שאצליח".

ואם תיכשל?

"לצערי הרבה גם נכשלים בחיים".

אפשר גם לעשות הקבלה לתקופה אחרת. גם במכבי תל אביב עברת תקופה לא קלה. איפה ההשפלה הייתה גדולה יותר?

"בתקופה של אלי כהן לא שיחקתי, התאמנתי בצד ולא בשעות של הקבוצה. אני לא יודע למה, אבל אני יודע מה אני עשיתי. ברגע שנתנו לי להתאמן בצורה הזאת, הבטחתי שאגיע הכי רחוק שאפשר. המטרה שלי הושגה בתוך כל כך מעט זמן שזה היה משהו קיצוני. גם אני די הופתעתי שזה קרה די מהר, אבל בגלל שהכרתי את עצמי ידעתי שאגיע לשם. אני מדבר על השדרוג לנתניה והמעבר לבולטון. חצי שנה לקח לי לחזור לעניינים. ואז, בחצי השנה השניה, לפני שעברתי לבולטון, נתתי את החצי עונה הכי טובה בקריירה שלי. אלי גוטמן רצה אותי, עזב, ואז עטר לקח אותי. השידוך עם ראובן היה מושלם".

למה בחצי עונה עטר הפיק ממך מה שבחמש שנים לא הצליחו להפיק במכבי תל אביב?

"ראובן היה כוכב כדורגל במדינת ישראל, ולבוא להתאמן ולשחק תחתיו הייתה כנראה משהו קסום. התאמנתי אצל קלינגר, כבודו במקומו מונח, שחקן עבר גדול, אבל כילד ראובן נתפס בעיני כסמל הגדול. אני לא יודע מה קרה אצל אלי כהן, אולי הוא הושפע מדברים כאלו ואחרים או שקיבל הנחיות, אבל מה שקרה במכבי תל אביב בטוח לא היה מקצועי. אחרי חצי עונה בנתניה ידעתי שאני בא כדי לייצר לעצמי את הדרך להצלחה. ראובן דרש ממני המון, יותר מכל אלה שלא דרשו לפניו. הוא הפך אותי משחקן טוב במכבי לשחקן הרבה יותר טוב בנתניה, לבורג הכי חשוב בקבוצה".

בקיץ חזרת לכאן, ולא קיבלת טלפון ממכבי תל אביב. איך זה יכול להיות?

"כשאבי נמני היה ג'נרל מנג'ר ואני בבולטון הוא רצה שאחזור, זה עוד כשאבא היה בחיים, כן? אחרי השנתיים הראשונות באנגליה הוא דיבר עם אבא. גם במהלך השבעה, אחרי שאבא נפטר, הוא בא אליי ואמר 'תמיר, תחזור הביתה, ניתן לך כל מה שאפשר'. את האמת? הראש שלי לא היה בכדורגל, בכלל לא עניין אותי מה קורה ברגע שאבא הלך. שקלתי לפרוש".

ומה קרה אז?

"נמני פוטר ממכבי. ואז פיני יזם איתי שיחה ואמר לי 'תמירצ'וק, אלה החיים. תחזור לאנגליה בשביל אבא והמשפחה. תמשיך לשחק ולהצליח. זה מה שאבא היה רוצה'. היה לי מאוד קשה לשמוע את זה. אני מאוד רגיש וכל מה שהתקשר לכדורגל גרם לי לבכי. חזרתי לאנגליה אחרי השבעה, ניסיתי להמשיך עם הכדורגל, עד כמה שזה היה בלתי אפשרי. ואז קיבלתי טלפון מאיווניר".

גם הוא רצה שתחזור?

"מוטי חבר מאוד קרוב לאבא, אולי אחד החברים הכי טובים שלנו. הוא אמר לי: 'תמיר, אני רוצה שתבוא למכבי. אני רוצה שתהיה השחקן שלי באמצע, אני רוצה קבוצה עם שחקנים בעלי ניסיון וכמה צעירים טובים'. אמרתי לו: 'מוטי, זה מחמיא לי, אבל אני את הפרק שלי באירופה לא סיימתי'. למרות שהעונה הייתה מבחינה מקצועית על הפנים, לא הייתי בשום מקום. לא פה ולא שם. זאת עונה שפגעה בי מקצועית".

אוקיי, אבל כל זה קרה בינואר, ואז נגמרה העונה וחזרת. ושוב השאלה, זה כאב שמכבי לא יצרה קשר?

"בקיץ קרו כל מיני דברים, היו כמה אופציות שכולן נפסלו על הסף ובסופו של דבר זה היה או פנאתנייקוס או מכבי חיפה. החלטתי עם פיני שחיפה היא אופציה הכי טובה, מועדון ענק ומכובד עם הישגים מדהימים, אירופה לכל דבר. החלטנו שאני חוזר להיות השחקן מנתניה ובולטון. אם זה כאב שמכבי לא התקשרה? לא היה לי צורב. ברגע שעזבתי את מכבי בצורה שעזבתי, מבחינתי נפתח דף חדש בקריירה שלי. אומרים שהכל קורה לטובה, מלמעלה. שזה נכון. זה קרה לטובה. בזכות זה עברתי לנתניה וזה מה שהביא אותי לאנגליה".

מכבי ת"א הייתה המערכת הכי כושלת ששיחקת בה?

"כן. אבל ההתנהלות הזאת לא קשורה רק אליי, אם תלך אחורה, תראה שהיחס לשחקני בית במכבי תל אביב הוא לא טוב, וזה בלשון המעטה. הרבה שחקני בית של מכבי עזבו, מעל 90 אחוז עזבו בצורה לא יפה, בטריקת דלת. כל מה שקרה שם לא היה מקצועי. ההחלטה לעזוב את מכבי תל אביב היא ההחלטה הכי טובה בקריירה שלי. אני ואבא ז"ל ידענו שזה הצד הנכון והטבעי לעשות אותו. לא טעינו. בחיים פעם אתה למטה ופעם למעלה, בכדורגל זה מאוד קיצוני. זה יכול לתפוס אותך בכל שלב נתון. ככה זה קרה לי. לצערי הרב הדרך שלי למטה, מבחינה אישית, כללה דברים טראומטיים, בעיקר דבר אחד שהיה לי קשה להתאושש ממנו. זה השפיע עליי הרבה יותר ממה שחשבתי. הנה, סיימתי את העונה עם פציעה מיותרת. לא פציעה קשה, אבל לא פשוטה".

ומכאן אנחנו מגיעים לשלב השני של העונה הנוכחית במכבי חיפה, זה שמתחיל בפציעה שלו בחודש ינואר. מאותו משחק מול פרטיזן בלגרד תמיר כהן הבין שאלישע לוי הוא לא הגורם היחיד שמונע ממנו לשחק כדורגל. עכשיו, כשהוא משתקם ועומד על הרגליים, הוא משחזר את הרגעים ההם. "העונה הזאת נגמרה לי עוד לפני הפציעה. היא רק נתנה את ה'נוקאאוט' הסופי לעונה שהייתה. סיימתי אותה בצורה רעה. בצורה מאכזבת מאוד".

איזה תהליך לא בריא עבר על הקבוצה?

"לא הצלחנו להגיע לאיזון נכון, לבנות שלד חזק. לשחקנים אבד הביטחון אחרי ההדחה מהמפעל האירופי, ומכאן זה רק הלך והדרדר. הצלחנו לייצב את זה, אבל לסטנדרטים של חיפה זה לא מספיק. מחר נגיע לפגישה עם עטר, נתחיל שנה חדשה עם מאמן שהוא סמל של המועדון שהגיע בזכות. שנים על גבי שנים הוא עושה עבודה נהדרת. בהחלט המאמן שמתאים לתפקיד ביום שאחרי העונה הזאת".

ותמיר כהן מסוגל לחזור לעצמו, למה שהיה בעבר?

"עם יד על הלב, כן. הכל נמצא אצלי בראש. מאז שהורדתי את הגבס הצבתי לעצמי מטרה, לחזור לעונה הבאה הכי טוב שאפשר. עכשיו אנחנו יודעים מי המאמן הבא, אז זה בכלל אפשרי. מראובן יש לי זיכרונות כאלה ורודים. אני מקווה שהוא בונה עליי, אני רוצה לשחזר איתו את התקופה הורודה".

בתחילת העונה אמרת בראיון שהראש לא כאן. שנה וחצי אחרי האסון ההוא, אתה מרגיש שינוי בחיים האישיים?

"אחרי שנה וחצי אין שינוי משמעותי. אנחנו חיים עם הכאב ביום יום. כולם עושים את המקסימום כדי לתמוך אחד בשני. יש לנו רגעי משבר, אבל בסוף חוזרים הביתה ואנחנו לא לבד. זה משהו שילווה אותנו".

כל החיים?

"כל החיים. עד שהמוות יפריד בנינו, או יאחד אותנו בחזרה".

מכבי חיפה בוואלה! ספורט