סוף סוף הפועל באר שבע יכולה לחייך. כבר מתחילת המשחק שלה הערב (שבת) מול בית"ר ירושלים ניתן היה לראות עד כמה השחקנים רצו להשיג את המטרה, וכמה רצון ותשוקה היו להם. הם פתחו בלחץ גדול, ישבו על השער של בית"ר ירושלים, לחצו בחצי המגרש של היריבה, וכבשו שני שערים מהירים. אומנם השערים הובקעו גם בעזרת טעויות של ההגנה של בית"ר, אבל אלו היו שני שערים חשובים, שהעניקו שקט והורידו את הלחץ שהיה לפני המשחק.
משום מה, אחרי הבקעת השערים נרגעה באר שבע, הורידה את הלחץ, והזמינה התקפות של בית"ר, שגם הצליחה לצמק. למזלה של באר שבע, היא השיגה את השער השלישי, שלמעשה היה זה שהשאיר אותה בליגה. הוא הגיע בדקה הנכונה, ברגע הנכון, ובעיקר הוציא את הרוח מהמפרשים של בית"ר. הגול הזה היה מתנה מתוקה לשחקני באר שבע, ומכאן הדרך הייתה קלה יותר. מהרגע הזה ראינו את באר שבע משחקת מול השעון, ולא מול בית"ר. המטרה שלה הייתה רק שהמשחק ייגמר, וכל מה שהם רצו זה לשמוע את שריקת הסיום. היא לא הרבתה לצאת להתקפות, לא סיכנה, ובעיקר שמרה על השער שלה ולא נתנה לבית"ר לסכן את לויטה.
זה ניצחון חשוב לבאר שבע, אבל הוא חשוב גם לליגת העל. אין ספק שבאר שבע זה מועדון גדול, עם מסורת, עם הרבה אוהדים, עם הרבה שאיפות ואפשרויות. כולנו מקווים שהמועדון הזה יעבור את השינויים הנדרשים, כי בירת הנגב היא חשובה לא רק לכדורגל הישראלי, אלא לאלפי שחקנים צעירים שנמצאים בדרום, שבאר שבע היא בהחלט נציגה לגיטימית עבורם.
ביום הזה, כשהקבוצה נשארה, הייתי רוצה להגיד כמה מילים על בעלת הקבוצה אלונה ברקת. אין ספק שבתוך כל עולם הכדורגל הנחשב לגברי, אלונה ברקת הצליחה לנהל את הקבוצה בצורה שקטה, למרות כל הבעיות, הלחצים והחלפת המאמנים. אני מכיר הרבה בעלים שהיו מגיבים בצורה בוטה ואגרסיבית ולא תרבותית ללחצים הגדולים, אבל ברקת - בדרכה הנאותה והשקטה - הצליחה לשמור על שקט יחסי. כנראה שהשפיות שלה והשקט שלה הוא היתרון שהיה לבאר שבע במאבק שלה אל מול קבוצות התחתית, והיא בהחלט ראויה להערכה. היא עברה את טבילת האש בכדורגל הישראלי, שילמה את שכר הלימוד שלה, ואין ספק שהיא מתנה חשובה למועדון.
פרידה ממכבי פתח תקוה
מנגד, במכבי פתח תקוה מתלוננים שהירידה הוכרעה על ידי בית הדין, אבל כשבוחנים את העונה שעברה על הקבוצה הזאת, הבעיות היו עמוקות הרבה יותר. אולי מבחינה מתמטית, שלוש הנקודות האלה הן אלה שהכריעו, אבל לפתח תקוה הייתה עונה חלשה מאוד. היא החליפה שלושה מאמנים, שיחקה כדורגל גרוע מאוד, וזו תהיה טעות מבחינתה להיטפל לשלוש הנקודות האלה.
מכבי פתח תקוה לא צריכה לראות את זה כסוף הדרך. זו לא טרגדיה. זו שנה שיכולה להיות מוקדשת לחשבון נפש, להתחלה חדשה. המועדון הזה שידר לאורך השנים תחושה של כוח. הבעלים שלה נהגו להגיד, "לא יעזור לאף אחד, אנחנו פה". אבל העונה הזאת הוכיחה שזה יכול לקרות לכל אחד, גם למועדונים שמשדרים כוח ועצמה.
מכבי פתח תקוה תוכל להגיע שוב לליגת העל, בדרך שונה, עם חשיבה שונה. זה נכון שזה מוזר, כי אנחנו רגילים לראות אותה בליגה הבכירה, אבל אולי מהרגע הקשה הזה, דברים טובים וחיוביים יתפתחו במועדון. ולגבי הנאום של אבי לוזון, באמת שעדיף כבר לא להגיב.