מתחת לכל הררי המילים שנערמו ביומיים האחרונים מסביב לפרישתו המתוקשרת של נדב הנפלד מהקבוצה הלאומית משביתת השמחות, מעבר לתיאורי סדנת ההשפלה שהעביר הנפלד את מנהלי מכבי (שהראו, שאם רק היה רוצה, הנפלד יודע לתקוף), קורות החיים, הסטטיסטיקות והשוואה מופרכת לבלמי כדורגל אירופאיים, אף אחד, כמעט כמו בכל הקריירה שלו, לא נתן לנדב איזה ליטוף.
כמו נדב לא היה. זה לא חשוב באיזו רמה של כדורסל מדובר, מעולם לא פיתחה קבוצה משמעותית תלות כל כך גדולה כפי שמכבי פיתחה בהנפלד. לרודמן היתה השפעה דומה, אבל ליד רודמן תמיד שיחקו שחקני הגנה נפלאים. חוצמזה שקשה, באמת קשה להשוות בין השניים: מעבר לשוני החיצוני וההתנהגות מחוץ למגרש, הרי שרודמן היה היפר-אקטיביסט, אחד שקופץ לשורה החמישית אחרי כדור אבוד. הנפלד היה הפוסטר של חברות לשימור אנרגיה, אחד שגרם למילה 'פסיביות' להיות היפר אקטיבית.
בהתאם למשחק ההגנה שלו, הנפלד שמר הכל בבטן. הדרישה שלו לא היתה עוד כסף; הנפלד ביקש שההורה הבוגדני, השקרן, יחזיר את האמון. שאם יש כסף לשלם לשכיר-חרב אמריקאי, אין סיבה שלא לפצות בן-בית לויאלי על שתיים עשרה שנים עם הפרצוף של שמעון. זה מה שקבוצה אמריקאית היתה עושה; מכבי היא קבוצה שמייבאת אמריקאים, לא את אמריקה.
הזלזול בהנפלד הוא לא זלזול כספי. קבוצה שמייבאת את הנפלד, לא קבוצה שמביאה אותו כדי שלאחרים לא יהיה, היתה עושה נסיון כנה, אמיתי, בלתת לו את הקבוצה, להכריח אותה עליו, כמו הורה שרוצה שבנו יצא מצילו. בשביל זה היה צריך לבוא מאמן עם תחת, אחד שיהיה חירש לשריקות בוז כשמכבי היתה מנצחת במשחקים של חמישים נקודות. בשנות השיא של הנפלד, לפחות מבחינת הגיל, קבוצות כאלו היו לוקחות אליפויות אירופה. אבל מכבי רצתה שואו, רצתה רפי גינת צועק. קבוצה של הנפלד היא לא קבוצה צעקנית. היא הורגת בשקט, ביעילות. מה להנפלד ולעשירייה בהיכל? מכבי הלכה עם ההיכל. הנפלד מעולם לא קיבל הזדמנות אמיתית לשחזר את השנה בקוניטקט.
אם היה מחליט הנפלד לתבוע את שמעון ומוני בבית משפט על סעיף דיכוי, הוא היה מצליח, אולי, ליצור תקדים. לא בכדי התערבבה הפרישה של הנפלד עם ההכרזה של פיני גרשון על הקמת קבוצה שתפיל את מכבי. איזה אינטרס יש לפיני להפיל את מכבי? אם גרשון היה מסרב להופיע במשפט של הנפלד, אזי התביעה היתה צריכה להראות רק קליפים של גרשון שלפני ובתקופת מכבי.
במשך שנים, מאז הצטרפותו של הנפלד למכבי, התנהל סביבו מאבק עקבי בתקשורת. במאבק הזה לא היתה בטן רכה. או שאנשים סגדו לו, או שאנשים ביקשו להגיד את מה שאומרים היום על הסכם אוסלו: אין דבר כזה, אל תחפשו את מה שאין. האמת, כיוון שהנפלד הוא באמת זן נדיר, דווקא לא נמצאת איפשהו באמצע. היא פה או שם. אוהד כדורסל יכול ללמוד הרבה על עצמו דרך ההזהות שלו עם הנפלד: או שהוא איש של חומר או שהוא איש של תוכן.
רק מהלך אחד יכול לפתור את סוגיית הנפלד חד-משמעית. הוא לא רק יצטרך לחתום בירושלים, הוא יהיה חייב לקחת את ירושלים להיכן שגרשון לקח את הקבוצה שלו ב-93' ולהיכן שהוא מתכנן לקחת את הקבוצה הבאה שלו. שימור האנרגיה שלו יכול לתת לו עוד כמה שנים פרודוקטיביות של כדורסל. אז נכון שמצד אחד ירושלים היא לא מקום אידיאלי ליונה, אבל מצד שני אין שם רפי גינת.
מה בכלל להנפלד ולכדורסל של עשירייה בהיכל?
13.7.2002 / 11:07