הקבוצה של מדינת מכבי ת"א

מכל הבחינות, כמעט, שחרורו של נדב הנפלד ממכבי ת"א הייתה צעד נכון ומתבקש. הקריירה של נדב דשדשה לנגד עינינו בשתי העונות האחרונות ואין כל סיבה להאמין כי דווקא בעונה הקרובה הייתה יודעת פריחה מחודשת. מהבחינה הכלכלית, נדב הפך לנטל. בעונה בלתי צפויה ולא ידועה כמו זו העומדת לפתחם של הצהובים, יותר מדי פקטורים – המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, גיוס הזרים – מטילים צל שחור ומאיים שחצי מיליון דולר לערך (דרישתו המשוערת של הנפלד) הם סיכון גדול מדי לקחת. וממילא, ניקולא וויצ'יץ' אמור להוסיף ממד חדש לעמדה הכי בעייתית במכבי ת"א בעשור האחרון, כך שדיוויד בלאט, לפחות, מכוסה.

אבל נדמה לי שהסמליות הגדולה בדרך בה סיים הנפלד את דרכו בקבוצה שתמיד התעקשה לראות עצמה כזו "של המדינה", היא התרוקנותו של המושג הזה מכל תוכן. זכותה של מכבי ת"א לקבל החלטות מקצועיות לא סימפטיות ואפילו לצאת ראש בראש כנגד בכיר שחקניה המקומיים – מיקי ברקוביץ', כזכור, מחכה עד היום לפרידה נאותה מהקבוצה שהפך, יותר מכל אחד אחר, ל"מכבי ת"א", מועדון הכדורסל והמותג הלאומי. מכבי ת"א החליפה אתמול דיסקט, במוצהר, הישירה מבט אל מול פני האומה ואמרה – "אנחנו מועדון כדורסל מקצועני. נקודה". נקודה. זכותה.

זכות הציבור, עם זאת, שמורה לו לעיין במושג "הקבוצה של המדינה" ולשאול עצמו מה הופך מועדון למזוהה עם לאום ועם מקומיות, להוציא מיקומו הגיאוגרפי של מגרשה הביתי. ההצטרפות לליגה האדריאטית היא צעד נוסף בעיצוב מכבי ת"א החדשה כעסק פרטי, הדואג קודם כל לאינטרסים הצרים שלו. הפיכתה של הליגה בישראל לעניינה השלישי בלבד של מכבי, מנתקת את שותפות הגורל בין מכבי לענף המקומי ולמעשה מותירה לה אופציה לצוף גם לאחר קריסתו העתידית (הכנראה, בלתי נמנעת) של הענף. זכותה.

ההיפרדות מנדב, אם כן, מדגישה ביתר שאת את המגמה, ולמעשה הופכת אותה לבלתי הפיכה – בשל המטען הדרמטי שנילווה לאקט הגירוש (גם אם היה זה הנפלד עצמו שביקש להשתחרר מהחוזה) של נדב ממכבי. מכבי ת"א אינה ייצגת עוד את הכדורסל הישראלי – לא כל שכן את מדינת ישראל. היא אי מטעם עצמו, אשר רק במקרה משויך (לאסונו) למדינת כדורסל (ובכלל) לא מפותחת, כישראל. תפקיד הליגה הישראלית, אם כן, הוא לשמש קרקע השבחה לכשרונות פוטנציאליים שבבוא היום יירתמו גם הם למסע האגו טריפ המכביסטי שתכליתו האדרת שם מכבי באירופה. במידה ולא יגדלו כשרונות מתאימים בליגה המקומית, אין זו בעיה של מכבי, חוק בוסמן מאפשר לה להחזיק ללא כל קושי סגל של 12 זרים. תקראו לכך איך שתקראו. גם כאן, זכותה עומדת לה.

אולם קבוצה המצהירה במעשה כי אינה שומרת אמונים לסמל הישראלי הגדול שלה, ולמעשה – לנכס המשמעותי ביותר שלה מבחינת הטיעון "המדינה זה אני – ולהפך", מוציאה עצמה ממשוואת הייחוס של מכבי=מדינת ישראל=יחסי גומלין דו סיטריים. מערך יחסי הגומלין שניסחה מכבי ת"א ביום ד' האחרון היה זה שמעמיד את ישראל ואת הכדורסל שלה במקומו הראוי – נותן בלבד. במקום בו עליו לקבל – שכן נתינה לנדב כמוה כתעודת הוקרה ומחויבות לכדורסל הישראלי כולו. ומבחינה זו, מכבי ת"א בחרה שלא להוקיר ולהתחייב לנדב, לכדורסל הישראלי וכן, אין מה לעשות, גם לישראל.

ועל כן, מכבי, בהופכה לקבוצת כדורסל אירופאית לכל דבר, המנתקת עצמה מהביצה הטובענית והחולה של ישראל, על מוסדות הספורט החולים שלה, בחרה בחיים, במקצוענות, בדאגה לעתידה, אולם ניתקה את הקשר הגורדי – שלהבנתי, היה סוד כוחה לאורך השנים – בין זהותה כקבוצת כדורסל ל"נכס" לאומי. מכבי אינה יותר שגרירת ישראל בחו"ל. היא נציגתה הבלתי מנוצחת של מדינת מכבי ת"א, בה יש מקום לשחקן אחד בלבד – טובת המועדון. אדרבא, זכותה. זכותו של הקהל להצביע ברגליים, ביום סגריר. והוא יצביע.