בנובמבר שעבר, לאחר עוד קסם של טים טיבו מול ניו יורק ג'טס, נשאל נשיא דנבר ג'ון אלוויי האם הוא מאמין שטיבו הוא קוורטרבק העתיד שלו. אלוויי היה זהיר מספיק. התשובה שלו נשמעה כמו "לא", אבל עדיין השאירה מקום לספק. אליל ככל שיהיה בדנבר, גם אלוויי ידע שלפחות בעניין של טיבו עדיף לא לשחק באש והוא אכן לקח צעד אחורה כעבור מספר ימים ואפילו התנצל בפני הקוורטרבק שלו. הטיבומאניה הייתה אז בשיאה וגם גדולי האפיקורסים החלו להאמין שיש למספר 15כוחות על טבעיים. לפחות נכון לאותו זמן, נראה היה שאמריקה כולה הולכת שבי אחר קסמו. תוסיפו לכך את החולצות שהוא מכר ותבינו כמה קשה היה לאלוויי, לג'ון אלוויי הגדול, להגיד בראש חוצות שהמשיח הוא עירום. ולא שהוא לא ניסה.
אבל אלוויי הוא לא אמריקה. הוא לא מוכר חולצות, הוא רוצה לבנות קבוצה אלופה. הוא היה קוורטרבק, ואחד הטובים שבהם. הוא הוביל את הברונקוס לשתי טבעות אליפות, חי ונושם את דנבר, מכיר כל גרגר עפר באצטדיון הישן במייל היי. לאלוויי השחקן לא היו אחוזי השלמה טובים, אבל היו לו אינטליגנציית משחק בלתי רגילה והמון אומץ. גם לטיבו יש ביצים גדולות ואפשר תמיד להגיד שעל הבנת משחק אפשר לעבוד. רק שאלוויי הסתכל על טיבו בעין מקצועית ולא אהב את מה שראה. הוא זיהה גימיק נחמד שיכול להביא את הברונקוס לפלייאוף פעם בכמה שנים, לא דמות שתניף בסופו של דבר את גביע לומבארדי. הוא ידע מי כן, והשתמש בכל הקסם האלוויי שלו כדי להביא אותו.
הסיבה העיקרית שבגללה תעניק דנבר למאנינג חוזה היסטרי ומאוד מסוכן היא, מלבד הרצון הטבעי להחתים שחקן בקליבר על, טיבו. אלוויי הבין שיש רק שחקן אחד בכל הליגה שיכול לגרום למי שנחשב בחוגים מסוימים ברצינות לבנו של ישו לעזוב ללא נימת ביקורת. ההתנסות הזו תעלה הרבה כסף, אבל מי שלא מנסה הרי לא טועה, ואחרי כל המרורים שאכלו בדנבר מאז שאלוויי פרש התקוות הכוזבות בבריאן גריסי וג'ייק פלאמר והשחרורים המיותרים של ג'יי קאטלר וברנדון מרשל (תודה לג'וש מקדניאלס) סופסוף מגיע לקולורדו מישהו שיוכל להפציץ.
כמובן, בתנאי שהוא ישחק.
95 מיליון דולר לחמש שנים, 30 מיליון בכסף מובטח. דנבר שמה על קרן הצבי מינימום של 30 מיליון דולר. אם מאנינג אכן יממש את מלוא החוזה, ברור יהיה בדיעבד שהברונקוס עשו עסקה מצוינת. מאנינג בחצי כושר טוב מכל קוורטרבק בליגה שלא קוראים לו דרו בריס, ארון רוג'רס, טום בריידי או איליי מאנינג. את ה-AFC מערב המוגבל הוא ייקח בהליכה, כשגם התנאים של מייל היי, מגרש חסר חמצן שבו הפצצות שלו ייקלטו היטב, מתאים לו. רק שנכון לעכשיו, לא ידוע עדיין אם הוא יראה מגרש (הדיווחים אומרים שהוא נראה טוב באימונים, אנחנו ניאלץ לחכות ולראות מה קורה ככל שהם נהיים אינטנסיביים יותר). אם הוא לא ישחק, העסקה הזו עלולה להתברר כפלופ אדיר.
ועדיין, אלוויי הבין שיש לו חלון הזדמנויות שחבל מבחינתו לא לנצל. הוא מביא סופרסטאר עם הרבה רצון ללמד ולנצח, המוראל של השחקנים שלו בשמיים, הם מבינים שעכשיו יש להם סיכוי לנצח. בכל התקופה שלו באינדיאנפוליס לא הייתה למאנינג הגנה טובה. עכשיו, עם וון מילר ואלוויס דומרוויל המפלצתיים ועם מאמן כמו ג'ון פוקס שיודע לטפח הגנות, הברונקוס הופכים לקבוצה דומיננטית משני עברי הכדור. אם מאנינג לא ישחק כלל, יש סיכוי סביר שבצעד ג'נטלמני (או חוקי, תלוי מה אומרות האותיות הקטנות בחוזה) הוא לא ייקח עמו את כל 30 מיליון הדולרים. ואז, כשהוא בחוץ, אלוויי ייאלץ לבלוע את הצפרדע הזו, דבר שלקח בוודאי בחשבון. הוא יצטרך לעבור שוב למוד של בנייה ולבחור קוורטרבק חדש.
רק שלקוורטרבק הזה לא יקראו טים טיבו, האיש שבו אלוויי מעולם לא האמין. מבחינתו, לפחות המשימה הזו הושלמה. כמו בדרייב ההוא בקליבלנד, כמו במהלך ההליקופטר בסופרבול וכמו באין ספור מהלכים של הקאמבק קיד, אלוויי שוב עשה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: הפעיל את המוח, את הקסם, את האומץ וירד מהמגרש מנצח.
