בדצמבר 2009 הטיל בנחמין זראנדונה פצצה. הקשר הוותיק התארח בתכנית הטלוויזיה הספרדית Punto Pelota וחשף: "כששיחקתי בויאדוליד בשנות ה-90, אתלטיק בילבאו שקלה להחתים אותי. אבל אז התקיימה ישיבת הנהלה, שם החליטו לא לרכוש אותי בגלל שאני שחום עור. איך אני יודע? לואיס פרננדז, שאימן אז את אתלטיק, סיפר לי. אבל לא רק הוא, אדם נוסף אמר לי אותו דבר. הייתה הצבעה בישיבת ההנהלה בבילבאו והם החליטו שבגלל שאני שחור, הם לא רוצים להחתים אותי".
בנחמין לא היה השחור הראשון שאתלטיק התעניינה בו, אבל לבסוף ויתרה על שירותיו. קדם לו מיגל ג'ונס, קשר כשרוני שכיכב בקבוצה הקטנה אינדאוצ'ו בשנות ה-50. המועדון ניצב אז בפני ביקורת פומבית חריפה, אבל לא בגלל צבע עורו של ג'ונס, אלא בגלל ההחלטה לא להחתים אותו וגם את צמד השחקנים הלבנים צ'וס פרדה וחוסה גראטה. הסיבה: שלושתם אמנם גדלו בחבל הבאסקים, אבל לא נולדו בו.
גם בנחמין לא נולד בחבל הבאסקים, על אף שהיה כזה בזכות אביו וכפי שמעיד שם המשפחה שלו זראנדונה, אבל כפי שלימדו העדויות, הפעם הסירוב של אתלטיק להחתים אותו היה מסיבה אחרת. את ההתעקשות ארוכת השנים של בילבאו על שיתוף שחקנים באסקים או על כאלו שיש להם שורשים כאלו, אפשר לפרש כלאומיות רומנטית, אבל ההתנגדות לשתף שחורים היא כבר גזענות פר אקסלנס.
בכל מקרה, העיתוי של הדברים החמורים שחשף בנחמין לא היה מקרי והם הגיעו אחרי שההיסטוריה השתנתה. ימים לפני כן פגשה אתלטיק את ורדר ברמן למשחק במסגרת הליגה האירופית והמאמן חואקין קפארוס הושיב על הספסל את הנער בן ה-16 וחצי בלבד יונאס רמאיו מה שהפך אותו רשמית לשחקן שחום העור הראשון בתולדות הקבוצה.
יונאס רמאיו נולד בחבל הבאסקים לאם מקומית ולאב יליד אנגולה. כמו רבים מחבריו, הוא הצטרף למחלקת הנוער של אתלטיק בגיל צעיר, סומן ככדורגלן מבטיח ובלט בכל קבוצת גיל בה שיחק. ההבדל המשמעותי ביותר בינו לבין חבריו הטובים איקר מוניאין וג'ון אאורנצ'ה שמשחקים היום בקבוצה הבוגרת, היה צבע העור שלו.
בספרד ידעו לציין במשך לא מעט שנים שאתלטיק בילבאו היא הקבוצה היחידה בליגה הבכירה שמעולם לא שיתפה שחקן שחום עור. כנראה שבגלל זה, כלי התקשורת פצחו בחגיגה גדולה בפברואר 2008. רמאיו - אז בן 14 שמונה חודשים ו-17 ימים שותף למשך 24 דקות במשחק ידידות נגד אמורבייטה המזערית ובמועדון ידעו למנף את זה היטב לפייסטה תקשורתית.
"שחקן שחור ראשון באתלטיק בילבאו", קראו הדיווחים בימים שלאחר מכן למרות שבסך הכל היה מדובר במשחק אימון. ההורים נטליה ותומאס התקשו להדוף את ההתעניינות והסתפקו בדברים בסגנון: "אנחנו שמחים שהבן שלנו משחק באתלטיק בילבאו", ועוד לפני שמלאו לבנם 15 שנה, הוא הפך בעל כורחו ובלי שביקש, לגימיק.
הזמן עשה את שלו. אחרי אותו משחק אימון מסוקר, ההדים שככו והדיווחים שקעו. רמאיו הוזמן לנבחרת הנערים של ספרד על שום יכולתו הטובה ולא בגלל הפרסום היחסי לו זכה, מנוחתו לא הופרעה והוא יכול היה להמשיך להתפתח ככדורגלן. עד שבדצמבר 2009 אתלטיק סבלה ממכת פציעות, המגן הימני אנדוני איראולה שכב על מיטת הטיפולים ורמאיו - שיכול לשחק הן בעמדה הזו והן כבלם - הוזמן לסגל למרות שהיה בן 16 וחצי בלבד.
עכשיו זה לא היה עוד משחק אימון, אלא מפגש אירופאי ורשמי נגד קבוצה מפורסמת. הנער הצעיר הושם במוקד העניינים, קורות חייו הקצרים סופרו בכמה שפות והכל בגלל או בזכות צבע עורו. המאמן חואקין קפארוס ידע שההתעניינות התקשורתית החריגה עשויה לפגוע בו ואמר אז: "נהיה צריכים להחליט האם זה הרגע המתאים בשבילו לשחק". לבסוף יונאס הצעיר נותר על הספסל לאורך כל המשחק.
את הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת, יונאס הצעיר ערך בנובמבר האחרון, כשנכנס כמחליף בדקה ה-86 במשחק הליגה נגד סביליה. הוא נכלל בסגל גם למשחק הליגה האירופית נגד פ.ס.ז', אבל את מרבית העונה הוא מעביר כשחקן מפתח בבילבאו אתלטיק קבוצת המילואים של המועדון שמשחקת בליגה השלישית.
בשנים האחרונות תנאי הקבלה הלא כתובים לאתלטיק בילבאו השתנו. רק שחקנים באסקים כמובן, אבל גם כאלו שלא נולדו באזור. לדוגמה: בעבר הבלם המצטיין פרננדו אמורבייטה, שנולד בוונצואלה וגם משחק בנבחרתה, לא יכול היה ללבוש את המדים האדומים-לבנים למרות שהוריו באסקים ועל אף שהוא חי בחבל מאז שהיה בן שנתיים.
היום בילבאו ששה להחתים גם בני מהגרים שנולדו בחבל, או כשרונות שאחד מהוריהם הוא באסקי. כזה היה חאבייר איטוריאגה - יליד מקסיקו שהיה חלק מהסגל בשנים 2002-2007 וכזה הוא שחקן קבוצת הנוער בעל השם המאוד לא באסקי, יאניס רחמני, שנולד בחלק הצרפתי של החבל, בדיוק כמו ביצ'נטה ליזראזו ששיחק בקבוצה בעונת 1996/7.
היום אתלטיק משתפת גם שחקנים שחורים בעלי שורשים באסקים וספק אם ההנהלה שלה הייתה מנגחת היום את הרצון של לואיס פרננדז להחתים את בנחמין, כפי שקרה בסוף שנות ה-90. יונאס רמאיו היה שחום העור הראשון ובעונה הבאה, כשיהיה בן 19, הוא אמור כבר להיות חלק קבוע מהסגל של הקבוצה הראשונה. בקיץ האחרון הוא זכה עם נבחרת הנוער של ספרד באליפות אירופה ובינתיים, כשהוא שוב הרחק מאור הזרקורים, המגן-בלם הצעיר רק רוצה להמשיך להתפתח ככדורגלן ולא לחזור להיות גימיק.