וממפיס כבר שלישית במערב. זה מה שכיף בעונה הזאת - ממצמצים לשנייה ויש להיט חדש בליגה, עוד סיפור שאי אפשר להתעלם ממנו. רק לפני שבוע סיכמתי חצי עונה בלי לספור את הגריזליז כתופעה שדורשת התייחסות, אבל הדובים ניצחו 11 מה-13 האחרונים והזכירו לנו שהם היו אמורים להיות כוח עולה בעונה הזאת. אז עכשיו הם עקפו את דאלאס והלוס אנג'לסיות בדרך למקום השלישי בצד האיכותי של הליגה. ואת הפאנץ'-ליין שמרתי לסוף - זאק רנדולף, אחד השחקנים הטובים בפלייאוף האחרון, צפוי לחזור מהפציעה שלו בשבוע הקרוב.
הסיפור של ממפיס הוא שאין לה סיפור, אין קו עלילה אחד שדרכו ניתן להבין את הקבוצה הזאת. היא לא מחזיקה בסופרסטאר אמיתי, לא בסיפור סינדרלה לא ייאמן, מאמן אגדי, ג'נרל מנג'ר גאון או בעלים אקסצנטרי וחסר מעצורים. זאת בסך הכל קבוצת כדורסל טובה שבנויה נכון, מאומנת טוב והשחקנים שלה ביצעו שדרוגים קטנים וחשובים השנה. בעצם, היא לא עד כדי כך שונה מקבוצות כמו אינדיאנה, פילדלפיה, אטלנטה, יוסטון או פורטלנד ברוב הנקודות האלה. יש רק הבדל משמעותי אחד בינה לבין האחרות - את ממפיס ניתן לדמיין זוכה באליפות.
לא מצליחים לדמיין? תנסו את זה - תסתכלו על כל שאר הקבוצות חוץ משיקגו, מיאמי ואוקלהומה סיטי, עכשיו על ממפיס,עכשיו שוב על השאר, עכשיו שוב על ממפיס. נגיע ישר לסוף - ממפיס היא סוס. שחור. היא נראית הרבה יותר בשלה לפלייאוף משמעותי מזקני בוסטון וסן אנטוניו, הלייקרס נטולי העומק, הקליפרס שעוד לא התאוששו מהפציעה של בילאפס והניסוי באלכימיה שמתרחש בניו יורק כרגע. את האלופה המכהנת אף פעם אסור להספיד, אבל קשה למצוא מי שמוכן להמר על ריפיט בלב שלם כרגע. את שתי הקבוצות שמעליהם במערב הגריזליז פגשו בפלייאוף האחרון - את הספרס הם ניצחו, לת'אנדר הפסידו בשבעה משחקים. אז הם היו ללא רודי גיי ובלי הניסיון שהם צברו באותן סדרות. האם עד כדי כך מופרך להמר שיש להם יכולת לבצע את הצעד הנוסף השנה?
עוד כמה סיבות לכך שאי אפשר לפסול את האפשרות שזאת תהיה השנה של הגריזליז:
1. כמו בכל עונה תחת המאמן העקבי ליונל הולינס, הקבוצה משתפרת והרוטציה מתגבשת עם התקדמות העונה. השנה זה בולט במיוחד בתפקוד ברגעי ההכרעה. ברצף המוצלח האחרון ממפיס השתלטה לחלוטין על הדקות האחרונות במשחקים צמודים. היא בקושי מאפשרת ליריבות נקודות, בעיקר מחוץ לצבע, ובעצמה קולעת באחוזים גבוהים מאוד. זה מאפיין של קבוצה בעליה שהבסיס שלה רץ ביחד כבר כמה שנים, והשלב הבא בגרף השיפור שלה הוא היכולת לשלוט בתנודות ברמת המשחק, לבצע התעלות לפי הזמנה בדקות שזה נדרש ממנה.
2. בדיעבד, אפילו הפציעה של רנדולף כאילו באה בהזמנה. בהנחה שהוא יחזור כשיר, יהיה לו מספיק זמן לחזור לכושר ואולי הוא אפילו יהיה רענן יותר מאחרים בפלייאוף. הפציעה שלו הגיעה מעט לאחר שהתברר שדרל ארתור, המחליף הקבוע והנהדר לגבוהים, גמר את העונה. בעקבות הפציעה של רנדולף, ממפיס נאלצה לבצע טרייד שהוסיף לה גבוה לרוטציה - מוריס ספייטס, מהכישרונות הלא ממוצים הרבים בליגה. לקח לו זמן, אבל בסופו של דבר ספייטס השתלב בקבוצה וב-13 משחקים האחרונים כבר סיפק מספרים טובים של נקודות וריבאונדים. החזרה של רנדולף תגיע לאחר שספייטס צבר את הביטחון שלו ויוכל לתת את 20 הדקות היעילות שארתור סיפק בעונה שעברה, כך שבכל רגע נתון יהיו שני גבוהים איכותיים על הפרקט.
3. מרוויח נוסף מהפציעה של זכריה הוא רודי גיי. בעוד שבפלייאוף, בהיעדר גיי, רנדולף הפך לגו-טו-גאי הבלתי מעורער של הקבוצה ולאחד משחקני הקראנץ' טיים הקטלניים בליגה, בשבועות האחרונים גיי מתפקד כשחקן שלוקח על עצמו את המשחק במאני טיים ועושה זאת ביעילות מפתיעה. השנה כבר יהיו לגריזליז שתי אופציות טובות מאוד לדקות אחרונות של משחקי פלייאוף חשובים, וזה משהו שיש למעט מאוד קבוצות.
4. נקודות החוזק של ממפיס הן כאלה שבאות לידי ביטוי מוגבר בפוסט סיזן. קודם כל - שני שחקני הפנים האיכותיים. רנדולף ומארק גאסול הם צמד שחקני פנים שמסוגלים לייצר נקודות בצבע כמעט בלי בעיה, זה נכס עצום שגורם כאבי ראש לכל הגנה. פרט ללייקרס, לא ניתן למצוא בליגה צמד גבוהים שמתקרב לכך. קבוצה שאין לה שני שומרים איכותיים עם מסה בצבע וקבוצה שאין לה מספיק כלים בריבאונד פשוט לא תוכל להתמודד עם השניים האלה (לפרטים ניתן לפנות לסן אנטוניו).
5. היתרון הבולט השני של ממפיס הוא ביכולת לכפות איבודים, קטגוריה בה היא מובילה את הליגה. מייק קונלי, מעבר להיותו פוינט גארד יעיל ומנהל משחק טוב מאוד, הפך די בשקט גם לחוטף הטוב בליגה עם 2.6 חטיפות למשחק. טוני אלן, מעבר להיותו אחד הסטופרים הטובים בעולם, מוסיף 1.8 חטיפות וגיי תורם 1.6 משלו. ביחד, שלושת שחקני החוץ הפותחים מייצרים 6 חטיפות למשחק, נתון מדהים בכל קנה מידה. כל רגע של חוסר ריכוז מתורגם אצל השלישייה הזאת לאיבוד מיידי.
6. לממפיס גם חסרון אחד בולט - הקליעה מבחוץ. נכון לעכשיו, היחיד שקולע שלשות באופן אפקטיבי בקבוצה הוא או ג'יי מאיו, שהתגבש לכדי שחקן שישי סביר השנה (זמן טוב להזכיר שממפיס בחרה בדראפט את קווין לאב ואז ביצעה טרייד שהביא לה במקומו את מאיו). אבל יש לה שבוע לנסות לפתור את זה. כריס וואלאס, הג'נרל מנג'ר שהושמץ בכל פינה (כולל בסוגריים הקודמים בפסקה הזאת), השכיל בשנתיים האחרונות לנצל את הדד ליין כדי להביא לקבוצה חיזוק נקודתי מוצלח. לפני שנתיים זה היה רוני ברואר, בשנה שעברה שיין באטייה. אם גם השנה הוא יצליח לשים את היד על שחקן כנף זול שקולע שלשות, זה עשוי להיות קלף מנצח בפלייאוף. הבעיה המרכזית היא שהבעלים מייקל הייזלי לא מוכן בשום אופן לשלם מס, מה שמקטין מאוד את מרחב התמרון של וואלאס.
העקשנות של הייזלי בעניין המס תהפוך לבעייתית יותר בעתיד הקרוב, דווקא בגלל הפוטנציאל הרב של הקבוצה. בשנים האחרונות הוחתמו על חוזים ארוכים ארבעת השחקנים המרכזיים של הקבוצה - רנדולף, גאסול, גיי וקונלי. בעוד שהשנה החבורה הזאת מתפקדת על תקן סוס שחור עם פוטנציאל מבטיח, הנוכחות של הרביעייה הזאת בעתיד הנראה לעין עשויה להפוך את הגריזליז לקונטנדרים מובילים כבר מהעונה הבאה. אבל הנוכחות של ארבעתם גם משאירה מעט מאוד מקום לחיזוקים נוספים הנדרשים לקבוצה רצינית אם לוקחים בחשבון שהם לא יחרגו מתקרת המס. לכן, לוואלאס אסור לטעות באף החתמה בקיץ-שניים הקרובים. אם הוא יצליח להשאיר את ארתור ומאיו במחירים סבירים, אולי הנוכחות של ממפיס בצמרת הגבוהה תהפוך למובנת מאליה בשנים הבאות.
