מי שרצה לקבל את החותמת על כך שבאיירן מינכן באמת נמצאת במשבר אחרי פגרת החורף קיבל אותה בהפסד לבאזל 1:0 במשחק הראשון של שמינית גמר ליגת האלופות. הפסד שמצא את האימפריה הבווארית מרוסקת לחלוטין. זה התחיל בראיונות תקיפים מאוד ואפילו היסטריים של הנשיא אולי הנס, היו"ר קרל היינץ רומניגה והקשר פרנק ריברי (כולם השתמשו במילה "חרא" כדי לתאר את יכולת הקבוצה), נמשך בביקורת מצד פרנץ בקנבאואר ואוטמר היצפלד ונגמר בוויכוח חריף בין הולגר באדשטובר לתומאס מולר בחדר ההלבשה. השניים רבו על האחריות לשער שחטפה הקבוצה, ויכוח שהיה קרוב לגלוש לאלימות, עד שדווקא המאמן יופ היינקס הפריד ביניהם.
ההפסד המביך הזה מבחינת באיירן הגיע ארבעה ימים בלבד לאחר שסיימה ב-0:0 עם נועלת הטבלה פרייבורג וסגרה צבירת 8 נקודות מ-15 אפשריות מאז החזרה מפגרת החורף. מי שחשב שהבווארים מאחורי המשבר אחרי ה-0:2 הביתי על שאלקה, חזר מהר לקרקע בעקבות ההפסד 2:0 ללברקוזן בשבת, שגרר גל ביקורת נוסף ועוד תקרית אלימה בה מעורב תומאס מולר, הפעם על המגרש ועם הבלם ג'רום בואטנג.
זה היה הפסד שהרחיק את האלופה הנצחית של גרמניה (22 תארים) מרחק שבע נקודות מדורטמונד המוליכה וככל הנראה סתם את הגולל על הסיכוי לזכות באליפות מחדש אחרי שראו את התואר נודד לווסטפאלן שטאדיון בעונה שעברה. האם המשבר בבאיירן חמור מדי ובלתי ניתן לפתרון עוד העונה, כך שהקבוצה לא תוכל להגיע לגמר ליגת האלופות שייערך באליאנץ ארינה? או שמא יש לקבוצה עדיין סיכוי לקום מהקרשים?
לחץ, עכשיו זה בוער
השבועות האחרונים בגרמניה החזירו לאופנה, ובגדול, את הכינוי הידוע לשמצה "פ.צ הוליווד" לבאיירן מינכן. לא רק בגלל התנהגות השחקנים, אלא גם ובעיקר בשל הסיקור המאסיבי וההיסטרי אותו מקבלת האימפריה. בפעם המי יודע כמה הוכח כי התקשורת בגרמניה, בכל הנוגע לבאיירן מינכן, היא המלחיצה והאגרסיבית ביותר באירופה. אפילו יותר מסיר הלחץ הספרדי, שמבשל את ריאל מדריד וברצלונה.
כל הפסד או אפילו תיקו בימים האלה גורר התלהמות מאסיבית בגרמניה. כך למשל ההפסד בבאזל, בסך הכל במשחק הראשון מבין שניים להזכירכם, גרר כותרת קבועה לכל ידיעות הנוגעות לקבוצה בכל אתרי האינטרנט המסקרים את הקבוצה והיא "קריזה אים באיירן" (המשבר בבאיירן), כותרת שממשיכה ללוות כל ידיעה שלילית עד היום. גם סיקור אותו משחק מפורסם כלל מילים כמו "קטסטרופה", "אסון", "זוועה" ו"פיאקסו" כמעט בכל משפט.
דוגמה נוספת ללחץ האדיר בו נמצאת באיירן הגיעה ערב לאחר אותו משחק, כשהאנובר ושאלקה שיחקו בליגה האירופית, כשבתחתית המסך מלווה את שידור משחקיהן כיתוב אדום בולט "התרסקות באיירן. אולפן מיוחד לניתוח המשבר מיד בתום המשחקים". ההיסטריה נמשכת עם ליווי מאסיבי של צלמים לכל אימון שמגיע אחרי תוצאה לא טובה וטורי דעה שקוטלים את הקבוצה. מי שיצא להגנת באיירן וניסה לצנן מעט את הרוחות הסוערות היה שוער העבר אוליבר קהאן, שבראיון ל"בילד" אמר: "העיתונות חייבת להירגע מהר. אסור להיכנס לפאניקה גם אם הקבוצה לא תזכה בשום תואר גם העונה. באיירן מינכן זה מועדון יציב, אבל בלחץ העצום שיש עכשיו אנשים מתקשים להיות שקטים ורגועים וכך יהיה קשה מאוד לזכות בתארים".
אמנם יופ היינקס אמר שהביקורת נגד הקבוצה ונגדו באופן אישי לגיטימית ואפילו מוצדקת, אבל נראה שהלחץ האדיר מבעבע לכל מערך בקבוצה ומחריב אותה. כדי להבין את גודל השבר כדאי לחזור מעט אחורה. באיירן מינכן יצאה לפגרת החורף במקום הראשון ובפער של שלוש נקודות מדורטמונד, המוליכה כיום. למעשה, הקבוצה פתחה את העונה עם הפסד ביתי למנשנגלדבאך 1:0, לאחריו הגיעו 10 ניצחונות רצופים בכל המסגרות ו-12 משחקים ללא ספיגת שער. "כוכב הדרום" נראו בלתי ניתנים לעצירה, תוך שהם מנצחים בדרך 0:2 את מנצ'סטר סיטי במשחק נהדר בליגת האלופות. הקבוצה של היינקס המשיכה להיראות מצוין למעשה עד ה-2:3 על נאפולי בליגת האלופות. באיירן כבר הובילה 0:3 באותו משחק, עד שבסטיאן שווינשטייגר נפצע ומאז התחילו כל הצרות.
אחד מעל כולם
מה שלא היה ברור בבאיירן מינכן של תחילת 2011/12 הייתה השפעתו העצומה של בסטיאן שווינשטייגר על הקבוצה. רוב הכוח של הבווארים יוחס דווקא לאריאן רובן ופרנק ריברי, אך קשר נבחרת גרמניה ניהל את כל המשחק, ניווט והיה המוח והחוט המקשר בין כל מערכי הקבוצה.
כמעט כל דבר טוב שקרה בבאיירן מבחינה התקפית עבר דרך הרגליים של שוויני. הפציעה הראשונה שלו יצרה בור גדול במרכז המגרש, אותו התקשו למלא שחקנים כמו לואיז גוסטבו האפור, דויד אלאבה המוכשר מאוד אך גם צעיר וחסר ניסיון במעמדים ובלחצים כאלה, ואנטולי טימושצ'וק הבינוני. גם הפציעה השנייה שלו הותירה את באיירן ללא תשובה.
החיסרון של בעל הבית במרכז השדה, בנוסף לחוסר היציבות של אריאן רובן, תומאס מולר וטוני קרוס, הפכה את באיירן מינכן לקבוצה סכמטית, צפויה ושקופה לחלוטין מבחינה התקפית, בערך כמו העובדה שההולנדי תמיד יבוא מאגף ימין עם רגל שמאל לאמצע וינסה לבעוט משם, ולכזו שלא מאתגרת במיוחד את ההגנות שמולה.
למזלו של היינקס, לפחות פרנק ריברי עדיין שומר על רמה גבוהה מאוד ובערבים מסוימים נראה כמו השחקן הטוב בעולם (שלא כולל כמובן את מסי ורונאלדו). הבעיה הזו בהתקפה באה לידי ביטוי בצורה ברורה בבאזל, אבל גם מול מנשנגלדבאך (הפסד 3:1) ובכלל מול כל קבוצה שבאה להתגונן נגד באיירן. נדמה שפשוט יש נוסחה לנצח את באיירן, עליה עלו קבוצות כמו דורטמונד, שרשמה שלושה ניצחונות רצופים על הבווארים, וגלדבאך, שציינה כבר שניים העונה.
בנוסף לבעיה בבניית המשחק, ההתקפה וגם בחוסר הביטחון ההנגתי, יש בעיה אחת נוספת והיא המנהיגות. TZ הביקורתי היטיב לתאר בימים האחרונים תחת הכותרת MIA SAN RATLOS, שזה בתרגום חופשי "מיה סאן חסרי המושג" (פראפרזה עוקצנית למוטו של באיירן MIA SAN MIA, שזה במבטא בווארי MIR SIND MIR - אנחנו מי שאנחנו), את בעית המנהיגות בקבוצה. "הקפטן פיליפ לאהם כבר הרבה זמן לא מגן ברמה עולמית גבוהה, כמו שהוא מחזיק מעצמו ואחרים חושבים שהוא", נכתב שם, "הוא אולי מנהיג רק בראש שלו ולא של אף אחד אחר. הוא ממש לא מנהיג במגרש וזה ברור. כל אחד מבין שבאיירן תלויה בשווינשטייגר הרבה יותר ממה שהיא אמורה להיות".
לפיכך, לא מפתיע שחזרתו של שוויני לאימונים בימים האחרונים סוקרה כהגעתו של המשיח והמושיע. גם שוער העבר טוני שומאכר זיהה את בעית המנהיגות בקבוצה ואחרי ההפסד ללברקוזן בשבת כתב ל-SPORT1 טור בו בירך את דורטמונד על זכייתה הצפויה באליפות ופירט: "מפחיד היה לראות כמה חסרת מנהיגות באיירן מינכן ואיך היא מתפרקת לגורמים ברגע שלא הולך לה. המחסור בדמות של מנהיג בולטת על כר הדשא. איפה ההיררכיה הברורה בקבוצה? לאהם דרוש כקפטן! התקרית בין מולר לבואטנג רק חושפת איזה בלגן יש בקבוצה הזו".
הכיסא מתחיל לבעור
אוטמר היצפלד אמר פעם משפט נהדר: "למאמנים יש חיים נהדרים בבאיירן, הם מקבלים כל מה שהם רוצים ומעבר לכך. כל עוד הם ממשיכים לנצח". מי שחווה את זה על בשרו בימים הללו הוא יופ היינקס. המאמן המבוגר ביותר בבונדסליגה, עד הגעתו של אוטו רהאגל בן ה-73 לפני שבועיים, היה אליל בעיני ההנהלה ובעיקר בעיני חברו הנשיא אולי הנס, שהילל אותו בזמן מחנה האימונים בדובאי בינואר ודיבר על חוזה לכל החיים ועל כך שפיטוריו ב-1991 היו הטעות הגדולה בקריירה שלו עצמו. לא רק הנס, אלא גם שאר חברי ההנהלה שיבחו את היינקס ודיברו על כך שמדובר באיש כדורגל ברמה הכי גבוהה שיש ומאמן טוב בהרבה מלואיס ואן חאל, שפוטר בשלהי העונה שעברה.
עד לאחרונה ואפילו אחרי תחילת המשבר, היינקס עוד היה חסין מביקורת, אך לאחרונה הוסרו הכפפות והמאמן בן ה-66 החל לספוג את החיצים. "היינקס מבצע המון טעויות טקטיות ובבחירת השחקנים, ונכשל בגדול בחלון ההעברות", נכתב השבוע ב"בילד". אם זה לא מספיק, אז אותו עיתון בדיוק פרסם בימים האחרונים ידיעה לפיה אחרי ההפסד בבאזל ולפני הניצחון על שאלקה, התכנסה ההנהלה ודנה בעתידו של היינקס. בנוסף, נכתב שם כי השבועיים הקרובים יהיו המבחן הגדול של המאמן ובעיקר הגומלין מול באזל ב-13 במרץ וחצי גמר הגביע מול גלדבאך ב-21 במרץ, כשמאמן האנובר מירקו סלומקה ומאמן גלדבאך לוסיאן פאברה כבר הוזכרו כמועמדים לתפקיד.
הידיעה הזו התקבלה בהכחשה גורפת של ראשי באיירן, שפרסמו הודעה רשמית בה קראו לדיווח "שמועה" וכתבו כי: "זו רכילות עיתונאית ולא יותר מזה. אנחנו נבדוק את ההיבטים המשפטיים ונטפל בזה. הנהלת באיירן מינכן מגנה בצורה הכי חריפה את הספקולציה הפרועה הזו, שלא מבוססת על שום מידע. יש לנו ביטחון מלא בעבודתו של יופ היינקס".
גם התמימים ביותר שבאוהדי באיירן מבינים שהכחשה מסוג זה לידיעה שמפורסמת דווקא ב"בילד", שלרוב זוכה לכל הידיעות הבלעדיות מהמועדון ולראיונות מיוחדים עם ראשיו, מצביעה יותר מכל על פאניקה. כבר עכשיו ברור שראשי באיירן מינכן לא יהיו מוכנים לעבור לסדר היום על עונה שנייה ברציפות ללא תואר וזה יוגדר במועדון כאסון וכמשהו שדורש את ראשו של המאמן. אף אחד שם לא ישלים עם זה שכוכבים מעדיפים לעבור לדורטמונד, כמו מרקו רויס שגם אמר ש"דורטמונד אטרקטיבית הרבה יותר מבאיירן מינכן".
כדורגל גרמני בוואלה! ספורט
