בתור התחלה, גם אם יצא לכם להיתקל בשנים האחרונות בשם טום דיילי וגם אם לא - כדאי לכם להעיף מבט בקטע הוידאו הבא כדי להבין מה זה אומר להיות ספורטאי אולימפי נערץ בבריטניה ומה קורה כשהוא הופך לנגיש עבור הקהל המקומי. טום דיילי, הילד שזכה באליפות העולם בקפיצה למים בגיל 15 בלבד, חנך את הבריכה האולימפית בלונדון בקפיצת חימום לעיני יציעים מלאים ורועשים במיוחד. ככה זה כשבמשך שנים אתה שילוב של גיבור ספורט וריאליטי במדינה שכל כך אוהבת אגדות מכל סוג.
במשחקים האולימפיים בלונדון, הקופץ למים טום דיילי כבר יהיה בן 18. הוא לא דייויד בקהאם וגם לא אנדי מארי, אבל בהחלט אפשר לקטלג אותו בקטגוריה של הספורטאים הבריטים שנערצים בטירוף בממלכה המאוחדת, בעיקר בזכות הדרך שלו. וכך, דיילי שייך למועדון מכובד שכולל שמות כמו רוכב האופניים מארק קבנדיש והרץ מו פארח. מה שמייחד את דיילי לעומת הספורטאים האחרים הוא גילו הצעיר והעובדה שאת הפריצה לתודעה הבינלאומית הוא השיג אפילו לפני השניים שהוזכרו כאן. כבר בגיל 14 הוא השתתף במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, והצילומים של הילד הקטנטן מתחרה בזירה הגדולה ביותר בעולם הגיעו כמעט לכל מסך טלוויזיה בעולם. בבייג'ינג הוא הצליח להעפיל לגמר וסיים במקום השביעי במקפצה מעשרה מטרים. שנה לאחר מכן הוא כבר זכה באליפות העולם שהתקיימה אז ברומא, כשהוא בן 15 בלבד.
את ההישגים המופלאים של "הילד" טום דיילי אפשר למנות עד סוף הכתבה, אם זו הכניסה לנבחרת אנגליה למשחקי חבר העמים הבריטי בגיל 12 או תואר באליפות בריטניה לבוגרים בגיל 13. אבל זה לא העניין. לא חמישה חודשים לפני המשחקים אולימפיים. בתקופה כל כך לחוצה בבריטניה, העניין הוא לנסות ולהבין איך ילד הפלא של הקפיצה במים, זה ש"תוכנת" במשך שנים כדי להגיע לשיאו בגיל 18, בקיץ 2012, לא ממש נחשב למועמד למדליה במה שאמור להיות רגע השיא בחייו?
בריטניה היא המקום האחרון שבו ספורטאי שהתפרסם יכול לשמור על הפרטיות שלו. במקרים רבים, החיטוט של התקשורת הצהובה בחיים פרטיים של סלבריטאים הורס קריירות. במקרה של טום דיילי, המסלול הפוך. בשבועות האחרונים מתנהל באנגליה קרב תקשורתי בין דיילי לבין מאמן הנבחרת הרוסי שלו, אלכסיי אבנגולוב, הטוען שהבעיה של דיילי היא שהוא תקשורתי יתר על המידה וזה מה שפוגע בהכנות שלו לקראת לונדון 2012. אלו אגב הדברים העדינים יותר שאמר המאמן על חניכו. לקשים נגיע בהמשך.
מה שחשוב לציין במקרה הזה הוא שטום דיילי עבר בשנה האחרונה שינוי גדול מאוד, שנבע בעיקר ממותו של אביו. כשהוא רק בן 40, אביו נכנע למחלת הסרטן אחרי מלחמה של חמש שנים, מלחמה מתוקשרת היות והוא היה ה"אבא של...", וגם לא דאג להסתיר את מצבו. בתחרות האחרונה אליה הגיע הוא לבש טי-שירט עליה הודפס: "אתה השמן של המנורה שלי, תשאיר אותי בוער". העלילה שכל כך הרבה אנשים בבריטניה הכירו והיחסים הכל כך מיוחדים בין טום דיילי ואביו, הפכו את המוות לכל כך טראגי עבור מי שעקב אחרי הסיפור הזה מהצד. מהרגע שאביו מת, דיילי נשאר לבדו, ואיבד בגיל צעיר את מי שנתן לו כל כך הרבה תמיכה. גם כשנאלץ לעזוב את בית הספר בגיל 14 בגלל שקינאו בו יותר מדי והתעללו בו, גם בזמן חילוקי הדעות עם מאמניו וגם כשהיה צריך להחליף בן זוג לקפיצה מסונכרנת.
אבל דבר אחד מעולם לא השתנה אצל הקופץ למים הכל כך מוכשר מהעיר פליימות'. מספיק להעיף מבט על ראיונות של דיילי לתקשורת עוד כשהיה בן 12, כדי להבין באיזו פיגורה קומוניקטיבית מדובר. כיום הוא אחד המרואיינים היותר סימפטים, יותר רהוטים ויותר אמיתיים בתקשורת הספורט הבריטית, מה שהופך אותו לכל כך מבוקש. הוא גם נותן מעצמו ומתראיין המון. חוץ מזה, דיילי התמכר כמו כולם לרשתות החברתיות בשנים האחרונות, ולצד הערות שונות בטוויטר ובפייסבוק, הוא גם פירסם לאחרונה קליפ בו הוא וחברי נבחרת הקפיצה למים הבריטיים רוקדים לצלילי השיר SEXY AND I KNOW IT בחוף ים באדלייד שבאוסטרליה. הקליפ הזה היה הקש ששבר את הגב של המאמן אבנגולוב, שאמר בתגובה: "זה פשוט נראה רע, כדאי שילמדו משהו מהסינים שעובדים פי שלוש קשה יותר ולא מתעסקים בשטויות".
מבחינת קהל המעריצים הבריטי, נוצר סוג של קונפליקט. מצד אחד דיילי הוא חביב הקהל, והעובדה שהוא תמיד חייכן ותמיד משתף את כולם בחייו הופכת אותו באופן טבעי לדמות כל כך נערצת, שאף אחד כבר לא מחפש אצלו את הדברים הרעים. וכך נראה אבנגולוב כמו המאמן הרע, שמנסה להחדיר משמעת מזרח אירופית לנבחרת מערבית ולא מבין שכל אחד יכול להשתעשע בפייסבוק וביוטיוב. כשאבנגולוב אמר על דיילי שהוא מזכיר לו את אנה קורניקובה, טניסאית שניצלה את הפוטנציאל שלה רק בפרסום ולא על המגרש, הוא הסעיר את הרוחות בבריטניה.
בניגוד לקורניקובה, לטום דיילי יש קבלות. הוא הרי זכה באליפות העולם בגיל 15. מצד שני, מה שלא זוכרים מחוץ למדינתו הוא שדיילי הפסיד את אליפות בריטניה בגיל 16, ולמרות שבשנה הזאת הוא זכה בדאבל במשחקי חבר העמים הבריטי, הוא לא הצליח בשנים האחרונות לתת פייט ליריבים החזקים באמת שלו בקפיצה למים - הסינים. דוגמה טובה היא התחרות הגדולה האחרונה בקפיצה למים. זו הייתה תחרות מסבב גביע העולם שהתקיימה בבריכה האולימפית בלונדון, המקום שבו יקרה הדבר האמיתי. דיילי, שהתאושש מפציעה בבהונות, התחרה רק בקפיצה מסונכרנת מ-10 מטרים יחד עם בן זוגו פיטר ווטרפילד, והשנייים סיימו במקום השביעי בלבד. יותר מזה, המשלחת הסינית זכתה בכל 8 מדליות הזהב שחולקו בתחרות הזאת.
הנתון הזה הדליק נורה אדומה אצל הבריטים, ואז הגיעו דבריו הקשים של אבנגולוב ששפך הכל ואמר על דיילי: "הזכייה שלו באליפות העולם ב-2009 הייתה מקרית. היו שם כמה צירופי מקרים נדירים של קופצים טובים שפישלו בגדול. זה לא היה הדבר האמיתי. הבעיה של הציבור הבריטי היא שהוא נוטה לחשוב שדיילי הוא הקופץ למים הטוב בעולם והוא מעולם לא היה כזה. הוא קופץ מצויין, אבל הוא לא הכי טוב בעולם. באליפות העולם האחרונה בשנחאי הוא סיים במקום החמישי וזו הייתה תוצאה ששיקפה את מעמדו. מאז ועד היום אנחנו עובדים על הרבה דברים כדי לנסות ולשפר את המיקום הזה".
יו"ר התאחדות השחיה הבריטית, דייויד ספארקס, חיזק את דבריו של אבנגולוב ואמר: "הצרה היא שתום לא יכול לקפוץ כפי שאנחנו מצפים ממנו לקפוץ. אנחנו מעריכים מאוד את האופן שבו הוא מתנהל מול התקשורת, אבל הוא חייב לזכור שהוא צריך לעבוד קשה". דיילי עצמו, שאמר לא פעם כי הוא שואף להפוך בעצמו לאיש תקשורת כשקריירת הקפיצות שלו תסתיים, הגיב: "לא עשיתי שום דבר שפגע באימונים שלי, אני יכול לנסות ולהתקדם גם מבלי לשבור את הגוף".
קצת אחרי שדיילי רמז שהוא לא מרוצה מהאימונים של הרוסי, נערכה פגישה בינו לבין אבנגולוב וקברניטי השחיה בבריטניה כדי ליישר את ההדורים. בסיומה, נראו כל הצדדים מרוצים כלפי חוץ ודיילי אמר: "פתרנו את הבעיות, אבנגולוב הוא אחד המאמנים הטובים בעולם ויש לי עוד הרבה מה ללמוד ממנו". ובכל זאת, נראה שהסערה התקשורתית האחרונה סביב עולם הקפיצות למים בבריטניה עשתה את העבודה, לפחות בכל מה שקשור ללהוריד את הבריטים לקרקע. מצד אחד, האנשים העוסקים בספורט הזה במדינה יכולים רק להודות לטום דיילי שבזכותו הקפיצה למים הפכה לכל כך פופולארית. מצד שני, כנראה שגם הוא הפך בסופו של דבר לקורבן של הצלחה בגיל מוקדם מדי, במדינה שמתעניינת קצת יותר מדי.