ביוני 2011, חודש לפני שאביו מונה למאמן הנבחרת הבוגרת, זומן השוער ג'ונתן קלינסמן לנבחרת ארצות הברית עד גיל 14. עד אז איש לא שמע עליו, וזה בדיוק מה שיורגן קלינסמן רצה כאשר עבר להתגורר בקליפורניה בסיום הקריירה המפוארת שלו. "ידענו שכאן ילדיי יוכלו לגדול בשקט, כמו ילדים רגילים. בגרמניה היו מתייחסים אליהם כאל ילדים שלי, אבל אנחנו לא רצינו לחיות בעבר. בחרתי לפתוח פרק שני בחיים עם דף חלק לחלוטין", אמר קלינסמן בהיותו מאמן גרמניה לפני מונדיאל 2006. הדבר, אגב, איפשר לו לבוא לאימונים של ג'ונתן בקבוצת ילדים מבלי שאיש יזהה אותו. קלינסי אפילו שיחק בקבוצת חובבים מקומית בעצמו, תחת שם בדוי ג'יי גופינגן, ומעטים שמו לב לכך, אם בכלל.
סנופי על חיפושית
כזה הוא קלינסמן, שתמיד היווה דמות יוצאת דופן בנוף הכדורגלנים - אדם אינטליגנטי, עם אופקים רחבים וחוש הומור מפותח. הוא מעולם לא חשק בעולם הזוהר. את החופשות בימיו כחלוץ צמרת הוא השתדל לבלות עם אישתו וחבריו בקליפורניה, הרחק מאור הזרקורים. הוא נהג במשך שנים ארוכות בחיפושית כחולה משנת ייצור 1967, עם הסטיקר של סנופי שתהה: "האם אמריקה רחוקה מכאן?".
קלינסי התחבר מאוד לחברה האמריקאית, והמשיך להתגורר בקליפורניה גם בשנתיים בהן הדריך את נבחרתו הלאומית, דבר שגרם לגל של ביקורת קטלנית בגרמניה. כלל לא מפתיע שנשיא ההתאחדות סוניל גולאטי חלם מזמן למנות אותו למאמן. הניסיון הראשון נעשה ב-2006, אחרי שקלינסי התפטר בתום המונדיאל הביתי בו סיימו הגרמנים במקום השלישי וסחפו את כל המדינה עם סגנון התקפי ושמח. הניסיון השני היה כעבור ארבע שנים, בתום מונדיאל 2010. בשני המקרים לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה, בעיקר על רקע דרישתו של קלינסמן לציין בכתב בחוזה את מלוא סמכויותיו הנרחבות. בפעם השלישית, אחרי שארצות הברית הפסידה בגמר אליפות צפון אמריקה 4:2 למקסיקו ביוני אשתקד ופיטרה את המאמן בוב בראדלי, המאמצים נשאו סוף כל סוף פרי - קלינסמן חתם עד מונדיאל 2014.
בגדול, המינוי התקבל באופן חיובי בעיתונות. בראדלי אמנם הצעיד את הנבחרת לגמר גביע קונפדרציות ב-2009 ועשה עבודה לא רעה, אך יצא לו שם של אדם יבש ומופנם מדי. אפילו ראיון משותף עם בנו מייקל, קשר הנבחרת, לא הצליחו כלי התקשורת האמריקאים להשיג ממנו לרגל יום המשפחה. קלינסי, שהגיע למסיבת העיתונאים הראשונה שלו בחליפה עם נעלי ספורט, שידר משהו אחר לגמרי. חיוכו הכריזמטי גורם לאנשים להתאהב בו ממבט ראשון. אלא שאישיותו של הגרמני מורכבת הרבה יותר, ומאחורי החזות הנינוחה מסתתר אדם עקשן מאוד המאמין שהוא מסוגל לעשות הכל בדרכו שלו. הילד שגדל לתוך חיים במאפיה משפחתית בשטוטגרט, אותה מנהל כיום אחיו, הוא לא פחות ממהפכן בתודעתו. הוא שואף לממש את חזונו בכל מקום בו הוא עובד, וכעת בוחן אם רעיונותיו מתאימים לנבחרת האמריקאית.
מנהל, לא מאמן
בנבחרת גרמניה זה עבד בסופו של דבר לא רע, אם כי במהלך השנתיים ספג קלינסמן הרבה מאוד ביקורת, ולא רק בשל מקום מגוריו. היחס כלפי שחקנים רבים לא היה מזהיר בלשון המעטה והתחרות שיזם צוות האימון על אפודת השוער הראשון הפכה לסאגה מתמשכת וביזארית, בסיומה הודח אוליבר קאהן בדרך לא נאותה. הציפיות לפני הטורניר היו נמוכות, ולכן ההפתעה המרעננת של הגרמנים הצליחה אפילו יותר. אחרי שריקת הסיום היה בגרמניה קונצנזוס כי קלינסמן הוא האיש הנכון. לא בשל כישוריו כמאמן - את כל העבודה הטקטית עשה מאחורי הקלעים עוזרו יואכים לב. אלא בשל היותו מנהל מצוין. קלינסי מינה את האנשים הנכונים, בנה צוות מנצח ושידר אווירה חיובית, כלפי פנים וכלפי חוץ.
ההצלחה רק ניפחה את האגו הגדול ממילא וקלינסמן האמין שהוא מסוגל להצליח בכל תפקיד, מאתגר ככל שיהיה. לכן, אחרי שנתיים של מנוחה על שפת האוקיאנוס השקט, הוא נסע היישר לבאיירן מינכן בקיץ 2008. למקום בו מספיק גפרור קטן כדי להצית שריפת ענק, דהר קלינסמן במיכלית דלק עם לפידים בוערים. הוא הבטיח כי "כל שחקן ישתפר בכל יום", הביא צוות רב לאומי של מומחים, הקים מבנה מפואר לאימוני כושר, והחליט לדאוג לפיתוח אישיותי לשחקנים. פסיכולוגים ניהלו איתם שיחות, בעוד ברחבי מתקן האימונים הוצבו פסלי בודהה שעיצבנו לא מעט נוצרים, כמו זה רוברטו הברזילאי.
קלינסמן נאם ארוכות בכל יום על חזונות פילוסופיים שונים והתיש לגמרי את הכוכבים שאיבדו ריכוז. המהפכה לא הצליחה לא רק בגלל היהירות בה התבצעה, אלא גם כי קלינסי שכח דבר אחד "קטן": את הליקוי הבסיסי שלו באימונים טקטיים. הפעם, במקום להחתים עוזר בקנה מידה של לב, הוא הסתפק במרטין ואסקס, חברו מקליפורניה ללא ניסיון אירופי כלל, ואיש פשוט לא ספר אותו. פיליפ לאהם סיפר באוטוביוגרפיה השערורייתית שלו שהשחקנים החליטו בעצמם על הטקטיקה לפני המשחקים, וגם מירוסלב קלוזה הודה אחרי המשחק מול ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות כי בכלל לא ידע מה תפקידו על המגרש. הביקור בקאמפ נואו הסתיים בתבוסה 4:0, וקלינסמן פוטר כעבור שבועיים.
המוניטין של קלינסי כה נפגע, עד שאין לו סיכוי לשוב לאמן בצמרת הבונדסליגה בעתיד הנראה לעין. אין לו גם חשק לכך. הוא המתין לרגע הנכון לקבל את הג'וב האמריקאי, ויש שיסכימו כי זו בחירה נכונה. אולי הנס, אז מנכ"ל וכיום נשיא באיירן, אמר עוד לפני מינויו של קלינסמן: "אני עדיין חושב שיורגן יכול להצליח עם נבחרת כלשהי. הוא לא מתאים לאימון קבוצות, כי יש לו רוח חופשית מדי והוא זקוק לפסקי זמן מעבודה יומיומית. זה מה שקורה בנבחרות, ושם גם חשובה במיוחד האישיות".
ג'ונס וג'ונסון, גרמנים
ההימור האמריקאי נראה, אם כך, טבעי. אולם מדהים לגלות כי ההתאחדות כלל לא דאגה לברר מי יהיה עוזרו של קלינסמן, ובמקרה שלו מדובר בשאלה קריטית ביותר. בחודשים הראשונים הצוות לא הורכב כלל, ובהמשך התברר כי יהיה זה שוב מרטין ואסקס שיסייע לקלינסי. הדבר עלול להדליק נורה אדומה, אבל המאמן עצמו מתרכז בעיקר בהיבטים פילוסופיים.
"הכדורגל משקף את תרבות המדינה, ולמדתי את התרבות האמריקאית במשך 13 שנה. אחד האתגרים החשובים שלי יהיה להקנות לנבחרת את הרוח האמריקאית. השחקנים צריכים לייצג את ארצם ליזום ולחשוב קדימה", הצהיר המאמן, וציין: "בארצות הברית אף אחד לא באמת אמריקאי. לכולם יש שורשים באירופה, דרום אמריקה ואפריקה. כל אלה ירכיבו את הפאזל".
קלינסי רוצה לבנות את הביטחון העצמי של כוכביו באומרו: "שחקנים כמו קלינט דמפסי צריכים לשאוף לשחק בליגת האלופות ולא להסתפק בחיים בפולהאם". הוא מעוניין להרחיב את האופקים שלהם מעבר לכדורגל, ורואה בכך משימה אישית. בחודשים הספורים בהם הוא מאמן את הנבחרת, הוא כבר לקח אותה לביקור לא רק לגראונד זירו בניו יורק, אלא גם למוזיאון של מרצדס בשטוטגרט ולארמון ורסאי בפריס. אימוני הכושר במחנה הנבחרת נעשו קשים הרבה יותר בהשוואה לעבר והמספרים הקבועים ששחקנים נהגו ללבוש בוטלו על מנת ליצור אווירה תחרותית יותר.
מוקדמות המונדיאל בצפון אמריקה יחלו רק ביוני, והעסק מסתכם בינתיים במשחקי ידידות בלבד. קלינסמן רוצה לאתגר את שחקניו ביריבות קשות: "זה נכון שניצחנו את ספרד בגביע הקונפדרציות, אבל נכון לעכשיו זה יכול לקרות פעם בעשרה משחקים. אני רוצה להגיע לכך שהספרדים יחששו מאיתנו". הסגל החזק של ארצות הברית בעידן החדש הפסיד בבלגיה ובצרפת וניצח בסלובניה. ביום רביעי מגיע המבחן מול איטליה בגנואה, ובסוף מאי יתמודדו חניכיו של קלינסי מול ברזיל.
השפעת ההרצאות הפילוסופיות טרם ידועה, אך בארצות הברית כבר זיהו שינוי אחד מהותי שכלל לא קשור להכנה המנטלית ואינו בהכרח חיובי. קלינסמן מזמן לסגל שחקנים רבים שגדלו במולדתו, בנים לאבות אמריקאים ששירתו בגרמניה בשנות ה-80' וניהלו רומנים עם נשים מקומיות. הדמות הבעייתית ביותר היא של ג'רמיין ג'ונס, הקשר האלים בן ה-30 של שאלקה שייצג בעבר את נבחרת גרמניה, אך החליט לעבור לשורות ארצות הברית. במשחקי הידידות בחודש שעבר, שנוהלו עם סגל חסר, מינה קלינסמן את ג'ונס לקפטן. על אף שאינו אמריקאי באמת ולמרות שניסה לפצוע במתכוון את מרקו רויס ממנשנגלדבאך, כשהוא דורך על כף רגלו הפגועה. הפעולה גרמה להשעייתו של ג'ונס משישה משחקי בונדסליגה, ובכך איפשרה לו להגיע לשורות הנבחרת, שם התקבל בזרועות פתוחות.
בסגל לקראת איטליה ניתן למצוא ארבעה שחקנים, אותם כינה העיתון ניו-יורק טיימס Germamericans, כולם צעירים בהרבה מג'ונס המגן טימותי צ'נלדר מנירנברג, הקשרים פביאן ג'ונסון ודניאל וויליאמס מהופנהיים והחלוץ בן ה-21 טרנס בויד, שזומן במפתיע על אף שהוא משחק בינתיים רק בקבוצת המילואים של דורטמונד ואפילו לא מתקרב לקבוצה הראשונה של יורגן קלופ. כל אלה, וגם שוער המשנה של לברקוזן דויד יילדל, תופסים את מקומם של אמריקאים טהורים, והדבר מעורר דאגה לא מבוטלת. במדינה אחרת כבר היו קורעים את המאמן לגזרים, אבל באמריקה הכל שקט ונינוח. עם זאת, גם קלינסמן יודע שהיעדר הצלחות יחשוף אותו בסופו של דבר לביקורת. חובת ההוכחה עליו, ובודהה לא יעזור לו.
כדורגל עולמי בוואלה! ספורט
