אז אתם עדיין לא מאמינים בקללות? איכשהו, בתוך עונה עמוסת פציעות והיעדרויות, הפציעה הראשונה שיש לה משמעות אמיתית על מאבק האליפות נוחתת על הקליפרס. הקרע בגיד אכילס של צ'ונסי בילאפס עלול להתברר כעקב אכילס של הקבוצה, שמצאה את עצמה בעמדה לא רעה להגיע רחוק בעונה הלא צפויה הזאת.
צריך להודות שניל אולשיי, הג'נרל מנג'ר עטור השבחים, החליט להתעלם לא רק מהקללה המפורסמת, אלא מקיומן של סכנות פציעה באופן כללי. אל בלייק גריפין שהפסיד את כל השנה הראשונה שלו הוא צירף את כריס פול עמוס בעיות הברכיים, קרון באטלר שהחמיץ את רוב העונה שעברה ובילאפס בן ה-35 שנפצע בפלייאוף הקודם. ואם כל זה לא הספיק כדי להרגיז את הקארמה, לאחרונה הוא צירף את קניון מרטין שרוב חלקי הרגליים שלו הם יד שנייה מרופא. קללה או לא, הסגל הזה היה פצצה מתקתקת בכל הקשור לפציעות.
ובכל זאת, זה הגיע אחרי חודש וחצי די מושלמים מבחינת המועדון נטול ההצלחות. פול הפך לבעל הבית כבר במשחקי ההכנה והזכיר למי ששכח שהוא אחד משני הפוינט גארדים הטובים בעולם, באטלר הפתיע לטובה כשחזר מיד ליכולת שלפני הפציעה, דיאנדרה ג'ורדן מתפתח לסנטר הגנתי ראוי ובילאפס עצמו השתלב בקלות בעמדת השוטינג גארד הלא מוכרת לו. קיי-מארט היה עוד גניבה של אולשיי, הראשון שהגיב לחזרה שלו מסין. הוא נכנס למשבצת החסרה של מחליף לגבוהים וצפוי לשפר משמעותית את הספסל היחסית דליל.
פתיחת העונה הייתה טובה מאוד, בעיקר במפגשים מול הקבוצות הגדולות בהם הקליפרס הראו שהם לא נופלים מאף יריבה, ופול הוכיח שהוא אחד משחקני המאני-טיים הטובים בליגה. למרות שהקבוצה חדשה כמעט לחלוטין ולמרות כמה תבוסות, התחושה הייתה שהקליפרס הפכו מהר מאוד למועמדים לגיטימיים לאליפות. בעצם, עד לשבוע האחרון קשה היה לציין קבוצה במערב פרט לאוקלהומה סיטי שנראתה בשלה יותר להגיע לגמר. ואז צ'ונסי נחת לא טוב על הרגל.
לפני שניגע בשאלת הקבוצה אחרי הפציעה, כמה מילים על השחקן. היה מרגש לשמוע את בילאפס ממהר להצהיר שהקריירה שלו לא נגמרה כפי שרבים חששו בשעות הראשונות שלאחר הפציעה. אחרי הכל, תקופת החלמה של 6-9 חודשים בגיל 35 זה לא משהו שקל לצאת ממנו. צ'ונסי עשה את שלו בקריירה ובקלות יכול היה להכריז על פרישה ולחפש צוות אימון להצטרף אליו, אבל הוא פשוט לא מוכן להפסיק.
לא בטוח שגם הגוף שלו יסכים לכך. בזמן שקל לתלות את הפציעה על העומס שמייצרת העונה המקוצרת על הגוף של השחקנים, אסור לשכוח את העומס המצטבר של בילאפס. הוא כמעט לא הפסיד משחקים ב-11 השנים האחרונות והגיע בשבע עונות רצופות לפחות לגמר האיזורי בפלייאוף, הוא צבר יותר מ-1,000 משחקי עונה רגילה ו-140 משחקי פלייאוף. בודדים השחקנים שהשיגו קילומטראז' כזה, קשה לי לחשוב על יותר משלושה-ארבעה שעשו את זה ללא מנוחה כלל. האם גוף שעבר כל כך הרבה יהיה מסוגל להתאושש מפציעה ותקופה ארוכה ללא משחק?
במידה שכן, צ'ונסי בוודאי יהיה מהוותיקים שיכולים לשנות פני קונטנדרית בעונה-שתיים הבאות, בדיוק כפי שהיה אמור להיות בקליפרס השנה. מי לא תרצה שחקן שהיה ה-MVP של הגמר ומסוגל לשחק ולשמור על שתי עמדות הגארד? מותר לקוות שזה עדיין לא אקורד הסיום של הקריירה המפוארת הזאת.
השאלה המעניינת יותר היא מה יהיה עם הקליפרס עכשיו. בילאפס סיפק מעמדת השוטינג גארד 2.4 שלשות, 4.8 זריקות עונשין ב-90 אחוזים, 4 אסיסטים ו-1.9 איבודים - יעילות התקפית מרשימה מכל הבחינות. יחד איתו החבורה של ויני דל נגרו הייתה אחת מקבוצות ההתקפה הטובות בליגה. את המקום של בילאפס בחמישייה תופס עכשיו רנדי פוי וחלק מהדקות שלו יתווספו למו וויליאמס, שניהם גארדים התקפיים מוכשרים אבל רחוקים מהיעילות ומקור הרוח של בילאפס.
בעיה רצינית יותר תהיה בהגנה. גם לפני הפציעה של צ'ונסי לא הייתה לקליפרס קבוצת הגנה איכותית במיוחד, בטח לא עבור קונטנדרית. ג'ורדן הוא אחד החוסמים הטובים בליגה אבל עדיין לא עוגן הגנתי מהסוג שמנצח משחקים בעקביות, בילאפס ובאטלר ביצעו עבודה סבירה אבל אף אחד מהם הוא לא סטופר אמיתי לשחקני כנף, פול וגריפין משקיעים את רוב האנרגיות בהתקפה וגם על הספסל לא מסתובב שחקן שיעשה את ההבדל. עכשיו, כשפוי מחליף את בילאפס, יש כבר חור הגנתי רציני בעמדה מספר 2.
מהבחינה הזאת, אולי הפציעה של בילאפס אפילו תעשה טוב לקליפרס, כי היא תכריח את הקבוצה להתמודד עם אחד משני החסרונות הבולטים שלה שצפויים לבוא לידי ביטוי מוגבר בפלייאוף (השני הוא המאמן) - המחסור בסטופר אמיתי. בזמן שבין דיאנדרה לקיי-מארט יש מספיק הגנה בצבע, לא ברור מי אמור לעצור את קובי, דוראנט או אפילו ג'ייסון טרי כשהם בזון במשחק פלייאוף קריטי. עם בילאפס ניתן היה להחליק את החיסרון הזה די בקלות עד לפוסט סיזן, בלעדיו הצורך בחיזוק הופך לדחוף.
יש לאולשיי נכסים לטרייד, הבולט הוא הפוינט גארד הצעיר אריק בלדסו שמתחיל לחזור מפציעה. בעונת הרוקי היו לו תקופות מרשימות ואין לו יותר מדי מה לחפש בקבוצה של כריס פול, לכן הגיוני מאוד שהקליפרס ינסו לבנות סביבו חבילה שתוכל להביא לקבוצה שחקן כנף עם יכולות הגנתיות. אם הם חושבים בקטן, יכולים להיות כמה מועמדים מעניינים כמו דאהנטיי ג'ונס מאינדיאנה.
אבל אני מקווה שאולשיי ינסה לתפוס את הרגע באמת, יחליט לחפש מהלך משמעותי יותר במטרה ללכת על הכל כבר עכשיו, כי יש באוויר תחושה שהעונה המקוצרת פתחה חלון הזדמנויות לאלופה לא צפויה, חלון שיכול להיסגר בעונה הבאה.
במקרה כזה, הטלפון הראשון שלו צריך להיות לג'ון האמונד של מילווקי. הבאקס תקועים כרגע עם סטיבן ג'קסון שלא מוצא את מקומו בקבוצה של סקוט סקיילס והנוכחות שלו היא עצם קבועה בגרון. מעט מאוד קבוצות בליגה נמצאות בסיטואציה בה הגיוני מבחינתן להמר על קפטן ג'ק, הקליפרס עשויה להיות האופציה ההגיונית ביותר. על שלל בעיותיו והברגים החסרים שלו, ג'קסון הוא גם שחקן שהספיק לקחת אליפות עם סן אנטוניו ולקחת חלק באחת הסדרות הגדולות של העשור האחרון - הניצחון של גולדן סטייט על דאלאס. כשמתחשק לו הוא גם אחד השומרים הטובים בליגה בעמדות הכנף. אפשר לסמוך על כריס פול שידאג לכך שיתחשק לו.
חבילה שכוללת את בלדסו וחוזים גמורים אמורה להספיק להנחית את ג'קסון בלוס אנג'לס (אפשר גם לערב קבוצה שלישית אם מילווקי לא מעוניינת בפוינט גארד). במובנים רבים זה לא יכסה על החיסרון של בילאפס, אבל השיפור בהגנה יכול לעשות את ההבדל בין קבוצה שחייבים לקחת ברצינות בפלייאוף לכזאת שלא חייבים.
