שני המחזורים הראשונים של עונת 2011 ב-NFL לא נראו יוצאי דופן, לפחות ככל שזה קשור לאוהדי ניו יורק ג'איינטס. הענקים, שרגילים לפתיחות עונה בינוניות, הפסידו במשחק הראשון בוושינגטון ולאחר מכן קצרו ניצחון ביתי לא משכנע על סנט לואיס. בשני העימותים הללו פתח על הספסל תופס אלמוני ושולי בשם ויקטור קרוז. התפוקה שלו כללה שתי תפיסות ל-17 יארד. די צפוי, יש לומר, משום שקרוז היה אחד מאותם שחקנים שלא באמת אמורים ליצור אימפקט משמעותי ב-NFL. אחרי הכל, הוא בכלל לא נבחר בדראפט. כשחקן חופשי שהוחתם במהלך הקיץ, קרוז פרץ בגדול במשחק טרום עונה באוגוסט 2010 מול ניו יורק ג'טס, בו רשם שש תפיסות ל-145 יארד, שלוש מהן לטאצ'דאון. ועדיין, איש לא תלה בברנש מאוניברסיטת מסצ'וסטס תקוות, במיוחד לאחר שנטל חלק בשלושה משחקים בלי לרשום אפילו תפיסה אחת, בטרם נפצע בשריר הירך האחורי וראה את יתר העונה מהיציע.
במחזור השלישי יצאו הג'איינטס לפילדלפיה וברבע הראשון שיגר איליי מאנינג כדור קצר לקרוז באגף השמאלי של המגרש. מספר 80, אותו אחד שבקושי נכנס לסגל הרחב של הקבוצה במהלך הקיץ, קלט את הכדור, גרם לשני מגנים של האיגלס להתנגש ושעט 74 יארד לאנדזון, כשהוא מקנח בריקוד סלסה שיהפוך בעתיד הלא רחוק לסימן ההיכר שלו. לאחר מכן הוא הוסיף טאצ'דאון נוסף כשקטף מסירה, שוב בין שני מגנים, וסיים את המשחק עם 110 יארד בשלוש תפיסות. באותו רגע המכונות החלו לצלצל ובישרו: הג'איינטס זכו בג'ק-פוט. שיתוף הפעולה בין מאנינג לקרוז הפך להיות אחד הקטלניים, אם לא הקטלני ביותר, ב-NFL.
קרוז, יליד ניו ג'רזי, השתלב השנה בג'איינטס על דרך האלימינציה, כפי שקורה לשחקנים שוליים רבים. בקיץ ויתרו הענקים על סטיב סמית', התופס שהיה בשנים האחרונות המוציא העיקרי לפועל באוויר, אך הרבה להיפצע ולא הצדיק בעיני הארגון את ההשקעה. דומיניק היקסון ומריו מאנינגהאם היו אמורים לשתף פעולה עם האקים ניקס, אבל שניהם נפצעו ולא היו כשירים למשחק בפילדלפיה. קרוז כן, ולאחר שקיבל את האור הירוק כבר לא נתן לאף אחד לעצור את הדהירה שלו. במשחק הבא של הג'איינטס, בפיניקס מול אריזונה, הוא כבר קטף שישה כדורים ל-98 יארד, אף על פי שכמעט גרם להפסד קבוצתו עם השמטת כדור שהשופטים, למזלו, לא אישרו. לאחר עוד סדרה של משחקים טובים הגיעו שני מהלכי מפתח שהעניקו לג'איינטס את הכרטיס לפלייאוף: טאצ'דאון של 99 יארד בניצחון על הג'טס ועוד אחד של 74 יארד מול הקאובויס. קרוז סיים את העונה עם 82 תפיסות, 1,536 יארד ותשעה טאצ'דאונים, מספרים שלא נופלים בהרבה מהתפוקה של מספר 80 אחר בעונתו השנייה בליגה, אחד בשם ג'רי רייס.
השוואה לתופס הגדול בהיסטוריה מופרכת מיסודה, כמובן, כשמדובר בשחקן שהיו ממנו כל כך מעט ציפיות, אבל התנועה של קרוז במגרש ויכולתו להרוויח יארדים גם לאחר התפיסה מעוררת באנשים אסוציאציות ליכולת של רייס לתרגם רווח זעום לטאצ'דאון ענק. קרוז נכנס להרכב כ"סלוט רסיבר" תופס שמסוגל לקלוט כדורים קצרים, במיוחד בדאון שלישי, ולתת לקבוצה ארבעה ניסיונות נוספים להתקדם. אלא שבהמשך התברר שהוא מסוגל להיות איום עמוק, והתנועה החתולית שלו מאפשרת לו להטעות את המגנים ולהרוויח עוד הרבה יארדים במגרש. עם ורסטיליות כזו, הצליחו הג'איינטס ומאנינג לשרוד את פתיחת העונה הלא יציבה של ניקס, התופס מספר 1 שלהם, שנכנס בעקביות לעניינים רק באמצע נובמבר. קרוז עצמו לא רואה את רייס כמודל, אלא את האיש שמולו ישחק בסופרבול 46, ווס וולקר, תופס הסלוט הטוב ביותר ב-NFL: "הוא ממש מהיר ביציאה מהמקום", הוא אומר, "ראיתי אותו הרבה בוידאו, ואני מנסה לגנוב מהתרגילים שלו".
ניקס חזר בפלייאוף להיות המטרה העיקרית של מאנינג באנדזון. בניצחון 2:24 על אטלנטה הוא רשם 115 יארד ושני טאצ'דאונים, ב-20:37 הענק בגרין ביי הוא הוסיף צמד טאצ'דאונים יחד עם 165 יארד. רוב הסיכויים שלא היה מגיע אפילו קרוב לתפוקה הזו, אלמלא היו ההגנות נאלצות לשים את הדגש על קרוז. החוליה האחורית של אטלנטה עוד הגבילה את המורה לריקוד לשתי תפיסות ל-28 יארד, אבל מול גרין ביי הוא כבר חזר לעצמו עם חמש תפיסות ל-74 יארד. המחצית הראשונה בסן פרנסיסקו הייתה הטובה ביותר של קרוז בפלייאוף. הוא סיים אותה עם עשר תפיסות ל-146 יארד ועזר לענקים לפצח את ההגנה הבלתי מתפשרת של הפורטי ניינרס בדרך לסופרבול שני בארבע שנים.
בלילה שבין ראשון לשני יעלה קרוז למגרש באינדיאנפוליס כשמולו ההגנה האווירית החלשה ביותר ב-NFL, לפחות סטטיסטית, עם קו אחורי שיתקשה מאוד לעצור חוליה שכוללת את ניקס, מאנינגהאם ואותו. במחזור השמיני, כשקרוז והג'איינטס התארחו אצל הפטריוטס בפוקסבורו, הוא רשם שש תפיסות ל-91 יארד, אבל הסטטיסטיקה הזו לבדה לא מספרת את הסיפור. כשהג'איינטס נקלעו לפיגור 1:36 דקות לסיום המשחק, איליי מאנינג לא ראה כמעט אף אחד אחר מלבד מספר 80 על המגרש. הוא פתח את הדרייב עם מסירה לקרוז ל-19 יארד והמשיך בכיוונו עוד פעמיים עם מסירות שנכשלו. לאחר מסירת מפתח לג'ייק בלארד ועוד ריצה משלו, מאנינג שוב חיפש את קרוז ולא מצא אותו, רק שהפעם נשרקה נגד הפטריוטס עבירת הפרעה למסירה, מה שהביא רווח של 20 יארד, בדרך לטאצ'דאון ניצחון של הג'איינטס, בדרייב דומה מאוד לזה שניצח עבורם את סופרבול 42.
רבים זלזלו במאנינג בשנותיו הראשונות בליגה, אבל העובדה היא שהוא הופך את התופסים שלו לטובים יותר, ולראיה התרומה הדלה של סטיב סמית' בפילדלפיה ושל קווין בוס באוקלנד.
קרוז גילה לאחרונה שיש בכך יותר מסתם טיעון. הכימיה בינו לבין מאנינג החלה בקיץ האחרון, כשהליגה הייתה בשביתה. הוא ישב בביתו באיסט ראת'רפורד ניו ג'רזי, לא רחוק ממגרשם הביתי של הג'איינטס, כשלפתע הטלפון צלצל. "הסתכלתי על הצג ולא האמנתי", אמר, "על הקו היה איליי מאנינג ואני חשבתי שזו בטח טעות שלו במספר. אבל הוא הזמין אותי להתאמן אתו באחד מבתי הספר הסמוכים. מבחינתי, שיחת טלפון כזו הייתה זריקת מרץ גדולה להרמת המורל". השיחה המפתיעה הזו השתלמה מאוד לקרוז וגם למאנינג. בשבוע הבא ייתכן שתג המחיר שלה יהיה אפילו גבוה יותר. למשל, טבעת אליפות.
