משה בתיבה

במהלך עונת 1998/9, עת אימן משה סיני את הפועל כפר סבא ללא יותר מדי הצלחה ושמע את הביקורות הנוקבות אחרי עשור לא מרשים על הקווים בליגת העל, החליט המאמן כי הוא כבר תשוש ממה שהולך בכדורגל הישראלי. בשיחה עם מקורבים סיפר: "אני עם הליגה הזאת גמרתי. אני אאמן את נבחרת הנוער, ילדים או מנהל מחלקת נוער. אבל אין לי מה לחפש בליגה הזאת. אין כאן שום תרבות או סבלנות לדרך, כולם כאן ירדו מהפסים".

בדברים האלו של סיני יש הסבר ברור מאוד מדוע נעדר כל כך הרבה שנים מאימון קבוצה בליגת העל. בעונה שעברה עוד ניסה את מזלו, ללא הצלחה, במכבי הרצליה מהליגה הלאומית, אבל זה עדיין לא ליגת העל. סיני התרחק מליגת העל, דחה הצעות מפתות ונראה כי אין לו באמת כוח להתמודד עם כל הקשיים שמלווים מאמן בליגת העל. אחרי הכל, הוא היה כוכב כשחקן.

לגישתו כמאמן, שזכתה לביקורת נוקבת לא פעם, אין יותר מדי מאזינים. גם הצעה מהפועל תל אביב לא משכה אותו חזרה אל הביצה, אבל אז הגיעה מכבי פתח תקוה, קבוצת תחתית בסכנת ירידה ממשית, ואיכשהו הצליחה להחזיר אותו מהכפור. האם זה יהיה הניסיון האחרון של סיני כמאמן או שמא תחילתו של רנסנס באיחור גדול מאוד?

כאשר סיני סירב לבקשת אלי טביב לקחת את הפועל תל אביב עד לתום העונה, הוא עשה צעד שאפילו הוא לא האמין כמה יחזק את שמו וגאוותו המקצועית. בסיום משחק התיקו של מכבי חיפה נגד רמת השרון, סיני שימש כפרשן וניגש בסיום לאלישע לוי, שאמר לו: "כל הכבוד לך על ההחלטה. היא תעשה לך רק טוב, בעצם היא כבר עושה לך רק טוב. מכאן יבואו רק דברים איכותיים יותר".

אלישע לוי התכוון בדבריו לאווירה הציבורית סביב ההחלטה של סיני, שתמיד היה מוגדר כמקורב לבעלים כאלה ואחרים שמנסים לדחוף אותו חזרה להפועל תל אביב. טביב הוא רק אחד מהם והסירוב של סיני שינה במעט את צורת החשיבה כלפי המאמן. גם של האוהדים. טל להב, אוהד הפועל תל אביב, אמר השבוע על סיני: "סיני שידר בשנות ה-90 משהו שהזכיר את טביב, עם כל הסירוב שלו לעזוב. כולם היו בטוחים שהחזרה שלו דרך טביב זה כבר כמעט כמו מאפיה, והיא הייתה מאוד מכתימה את השם שלו. ברגע שהוא סירב הוא הוכיח שהוא עבר משהו בקריירה. שהוא בן אדם אחר ואישיות איכותית יותר".

וסיני לא פראייר. שנים הוא הרגיש שהכדורגל הישראלי לא מאמין בו כמאמן שיכול להוביל קבוצות להצלחות. גם כששמו עלה כמועמד לקבוצות, תמיד נבחר מישהו אחר על פניו. סיני העדיף לשמור בבטן את מה שיש לו ולהמשיך הלאה. האירוע עם טביב נתן לסיני כח לא קטן, הן מבחינת יחסי הציבור והן מבחינת המעמד המקצועי כאחד שיודע לעמוד על שלו. אלי אוחנה: "משה קיבל את ההחלטה הנכונה, כי כנראה הוא הרגיש שזה לא נכון לקחת. הוא לא הרגיש שבאמת מאמינים בו לטווח הארוך. לסתום חור הוא לא רצה וזה לגיטימי מבחינתו. אותי זה לא הפתיע, הוא מאמן ראוי עם עקרונות, דרך, ואני חושב שזה פיספוס שהוא לא אימן כל השנים האלה בכדורגל הישראלי. יש לו הרבה מה לתרום".

דווקא על רקע הסירוב שלו להפועל תל אביב, לא ברור מדוע מיד אחר כך הפך את עורו וקפץ ישר על הספינה הטובעת של מכבי פתח תקווה. באחד הראיונות שנתן סיני בקדנציה בה אימן את הפועל תל אביב בין השנים 1997-1992, הוא הסביר את המשנה המקצועית שלו כשאמר: "אני דורש משחקנים הרבה עבודה, לעמוד במקום, לסגור ולחפות, אבל נותן להם חופש מבחינה התקפית". יום למחרת שחקנים צוטטו בעיתון בעקבות דבריו של סיני והגיבו: "הוא נותן לנו חופש חוץ מזה שהוא לא מרשה לבלמים, למגינים ולקשרים האחוריים להצטרף".

סיני כמאמן דגל בכדורגל מאוד הגנתי ומבוקר, וזאת זכותו. האם בפתח תקוה היחס לכך ישתנה? קז'ימיש מוסקאל, ששיחק תחתיו בהפועל תל אביב, מסביר את הפער הבעייתי: "אני מאוד נהניתי לשחק תחת משה סיני. הוא היה שחקן יצירתי, אבל כמאמן הוא היה מאוד קפדן ויסודי עם השחקנים. להפועל שלנו לא היה הרבה כסף והוא תמיד חשב שהדרך להתמודד עם המצב הזה היא קודם כל לא לספוג. לעמוד נכון, לשמור על השער. זה לגיטימי. מאמן הגנתי? היום קוראים לזה טקטיקה, פשוט אז היתה פחות מודעות לזה".

למה זה כזה חשוב היום? כי סיני, בעל האופי ההגנתי, הוא מאמן שלא מתפשר עם שחקנים, ובקבוצת תחתית הוא ייבחן לא אחת על הפרגמאטיות שלו. הוא יצטרך להוכיח את צדקת דרכו מחדש. מספר שחקנים ששיחקו כבר תחת סיני בהפועל תל אביב, מכבי פתח תקוה והפועל כפר סבא, התלוננו לאורך השנים על הדרישות הבלתי מתפשרות שלו מבחינה הגנתית. דוגמה בולטת ניתן לקחת מעונת 1994\1993 - סיני ניסה לשחק טקטי וחזק עם סגל שחקנים שלא היה בנוי לעשות יותר מדי וכלל את חיים רביבו בעונה בה עבר מבני יהודה, יוסי מדר שהיה ידוע בעצלנותו, החלוץ קונסטנטין מרקו שהגיע מצפרירים חולון ושחקנים כמו אלון אופיר וצחי זנטי, שהיו רכים ולא התאימו כלל לשיטה של סיני. המעבר של רביבו לווה בהמון רעש ודובר אפילו על ריצה לאליפות, אך בפועל הפועל הלכה למקומות אחרים לגמרי. שמונה הפסדים ב-12 המשחקים הראשונים גמרו לקבוצה את העונה.

פליקס חלפון משחזר: "היו שני סוגי שחקנים בהפועל של אז. הצעירים שיורקים דם בשביל הקריירה כמוני, כמו אבי אזולאי ותומר אליהו, וכאלה שהיו הכישרונות של הקבוצה כמו חיים, יוסי מדר, קונסטנטין מרקו, איגור שקווירין. כששיחקנו טקטי ועמדנו מאחורה קבוצות אכלו אותנו כי לא באמת הייתה עזרה מהחלק הקדמי. סיני דרש יותר מדי משחקני התקפה של אז כי מה לעשות, זאת לא אותה מודעות וטקטיקה של היום שכולם עושים הגנה. כשמשה הבין שבסגל השחקנים הזה צריך לשחק אחרת ושיחרר קצת שחקנים קדימה, דברים התחברו יותר".

עם הפילוסופיה הלא פופולארית הזו, סיני מיהר לתפקיד הנוח בהתאחדות. אחרי עשר שנים של שתי קדנציות פרווה - ארבע שנים כמאמן הנבחרת הצעירה ושש שנים לצידם של אברהם גרנט ודרור קשטן, החליט סיני לחזור לאמן בעונה שעברה קבוצות והדריך את מכבי הרצליה מליגת המשנה. למרות תקציב גבוה, לא הצליח סיני להעלות את הקבוצה ליגה או לרמוז שיש בה או בו משהו מיוחד. סיני עזב מיוזמתו בסיום העונה ונראה היה ששוב ישבות מאימון למשך תקופה ארוכה, אבל אז הגיעו טביב, הלוזונים – והנה הוא שוב בעמדת מאוד מסוכנת ממנה אפשר לרדת ליגה, בסיטואציה שלא בטוח שלמישהו יהיה סבלנות לגישה שלו.

עכשיו המשימה של סיני היא להשאיר את מכבי פתח תקוה בליגת העל וזאת משימה לא קלה בכלל. בעיקר לנוכח הירידה המשמעותית ביכולת של הקבוצה, שיחד עם הפועל פתח תקוה צברה את מספר הנקודות הנמוך ביותר בסיבוב השני בליגת העל ונמצאת במצב מנטלי קשה מאוד. הצרה של סיני היא שפתח תקוה מתמודדת על ההישארות עם מועדונים בעלי מסורת כמו בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע והפועל חיפה וזה משמעותי מאוד. מהארן ראדי, שניצח עם סכנין את פתח תקוה במושבה, אמר השבוע כי "הם לא משחקים ונראים כמו קבוצת תחתית, אלא יותר כקבוצת מרכז טבלה שמחכה שהעונה תסתיים".

סיני יפעל מייד לעמידה נכונה מאחורה, סגירות וכדורגל מבוקר עם נסיונות לעקוץ. הבעיה הגדולה של סיני היא שבסך הכל מדובר בסגל לא מאוזן, עם לא מעט שחקנים מבוגרים או כאלה שאינם פייטרים באופי שלהם. ההחלטה כיצד לשחק תהיה מכרעת בנוגע לסיכויי ההישרדות של פתח תקוה. שועל קרבות וותיק כמו שייע פייגנבוים ניתח השבוע את המצב: "הם נמצאים בבעיה. יש שם סגל טוב, אבל לא כזה שבנוי לקרבות תחתית. כל התחתית היום אלה אימפריות עם קהל שידחוף אותם למלחמה וישאיר אותם בליגה. פתח תקוה אין לה קהל ואווירה מאחוריה והיא צריכה ללכת על היתרון הכי גדול שלה על התחתית וזאת ההתקפה. יש לה חלוצים מצויינים, היא שווה גולים ופשוט צריכה להיות יותר דומיננטית ולנצל את זה. אלו הכלים שלה להישאר".

אגב, גם אייל לחמן שקיבל את פתח תקוה לפניו, דיבר על כך שזה לא הסגל אליו הוא רגיל וקאדר השחקנים הוא פחות נייד ופיזי מזה שהוא יוצא איתו בדרך כלל למלחמה. לחמן העריך שהוא יתקשה מהבחינה הזאת, אך עדיין נלחם על הטקטיקה. אלא שכל המערך התפרק משחק אחרי משחק, בעיקר דרך מרכז השדה ומרכז ההגנה. האם סיני יצליח לדלג מעל הבור הענק הזה? מישל דיין, עוד אחד שקצת ברח מאימון, מסכם: "במכבי פתח תקוה יש סגל מצויין לשחק כדורגל. זה לא סגל של תחתית, זה סגל שצריך לשחק כדורגל ולהבקיע גולים. הם מתמודדים בתחתית עם קבוצות חזקות ועם הרבה מסורת וקהל מאחוריהן, מה שאין לפתח תקוה. היא צריכה לנצל את היתרון היחסי שלה וזה שאין את הלחץ של האוהדים ויש את האפשרות לשחק כדורגל. משה סיני יילך לכיוון הזה. הוא לא פראייר, למרות שהוא לא מקבל כאן יותר מדי כבוד".