זה הקטן גדול יהיה?

להצלחה הגדולה של אנטוניו קונטה בעונת הבכורה ביובנטוס תרמה העובדה כי העומס על קבוצתו נמוך בשל אי העפלתה למפעלים האירופיים, בעוד בחודשים הראשונים הסגל כמעט ולא סבל מפציעות. זה איפשר למאמן לייצב את ההרכב ולרוץ איתו מבלי להזדקק לרוטציות למיניהן. לראיה, רביעיית ההגנה המורכבת מסטפן ליכטשטיינר, אנדראה ברזאלי, לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'ו קייליני שיתפה פעולה כיחידה מגובשת, וכך גם מערך הקישור עם אנדראה פירלו, ארטורו וידאל וקלאודיו מרקיזיו. לצד השמות הנוצצים תפס גם סימונה פפה תפקיד קריטי ביותר באגף הימני, ולא החמיץ אף משחק.

הקריירה של פפה בן ה-28 לא התפתחה בקלות. הוא מעולם לא קיבל הזדמנות בקבוצת נעוריו רומא, נדד בין מועדונים שונים ברחבי המגף, והרחיק אפילו לסיציליה ולסרדיניה בחיפוש אחרי התהילה. לפני ארבע שנים הוא מצא קצת יציבות מול אודינזה, אבל כאשר החליט מרצ'לו ליפי להמר בסגל למונדיאל על השחקן שנתפס כאפור ולא מוכשר במיוחד, הוא זכה לביקורת נוקבת. במובן מסוים, היה פפה סוג של שעיר לעזאזל מבחינת התקשורת אחרי הפיאסקו בדרום אפריקה, ואדם עם אופי חזק פחות עלול היה להישבר. אלא שההיפך המוחלט קרה. פפה הושאל ליובנטוס, עבד ללא סוף, ובקיץ האחרון נרכש כרטיסו סופית על ידי הגברת הזקנה תמורת 7.5 מיליון יורו. זניט של לוצ'אנו ספאלטי חשקה בו מאוד, אך קונטה סירב בתוקף לשחררו, והוא ידע מדוע.

פפה הוא מעין דירק קויט האיטלקי – אמנם היכולת הטכנית שלו לעולם לא תתקרב לזו של פירלו, אבל ההשקעה המטורפת שלו מכפרת על הכל. העונה כבר רשומים לזכותו חמישה כיבושים, כולל שער הנצחון היקר באולימפיקו מול לאציו והשיוויון הקריטי ב-3:3 המטורף בנאפולי. אלא שבמשחק הליגה האחרון בברגאמו נפצע פפה בקרסולו, ולמשחק הצמרת מול קבוצתו לשער מתייצבת יובה בלעדיו, וגם ללא מרקיזיו הפצוע. היעדרויות אלה פוגעות מאוד במערך של קונטה, אם כי מול רומא ברבע-גמר הגביע ביום שלישי הוא הסתדר מצוין. קצת חבל שהאיטלקי מושבת, בעוד פפה הפורטוגלי ניצל מהשעיה ומשחק כרגיל. בעולם אידיאלי זה היה הפוך.

יורגן קלופ חתם בדורטמונד בקיץ 2008, בדיוק כאשר הופנהיים השאפתנית עלתה לראשונה בתולדותיה לבונדסליגה. לפיכך, כל המפגשים שלה הקבוצה הכפרית מול דורטמונד היו בעידן קלופו, ורובם הסתיימו בתוצאה חיובית מאוד. בשבעה המשחקים בין השתיים ניצחה דורטמנד פעם אחת בלבד, 1:2 קשה מאוד בחוץ בנובמבר 2009. ב-וסטפאלנשטאדיון כל שלושה המשחקים הניבו תוצאות תיקו, כאשר דווקא הקרב בעונה שעברה סומן על ידי מאמן דורטמונד כאחד החשובים בדרך לאליפות. דורטמונד הגיעה אז עם רצף שבעה ניצחונות רצופים, אבל הופנהיים הובילה במשך כל המשחק משער של דמבה בה, ורק בזמן פציעות הצליח אנטוניו דה-סילבה להשוות בכדור חופשי לחיבורים. הכיבוש הקפיץ, כרגיל, את קלופ לשמיים, וקבוצתו הצעירה צברה המון בטחון עצמי בדרך לשבעה ניצחונות רצופים נוספים. מסתבר כי במשך יותר משלושה חודשים בשלהי 2010 רק הופנהיים הצליחה לקחת נקודות מדורטמונד בבונדסליגה.

מאז, העסק רק החמיר. השער ההוא של דה-סילבה נותר האחרון של הצהובים-שחורים מול הכחולים. דורטמונד הפסידה במגרשה של הופנהיים 1:0 פעמיים ב-2011, תחילה לשער של ודאד איבישביץ', ולאחר מכן לבעיטה חופשית מדהימה של סיאד סאליחוביץ'. כשצמרת הבונדסליגה כה צפופה, אסור לאלופה למעוד שוב מול הכבשה השחורה שלה, אבל ההיסטוריה נגדה.

ביום ראשון, כאשר כריס סמולינג וג'וני אוואנס שיחקו יחדיו במרכז ההגנה של יונייטד נגד ארסנל, היה זה הזוג הבלמים השמיני שאלכס פרגוסון מנסה העונה. זה לא שפרגי התמכר להרפתקאות – חלק גדול מהשינויים נכפו עליו. כעת, כאשר נמאניה וידיץ' גמר את העונה, וכאבי הגב הכרוניים של ריו פרדיננד שבו להטריד אותו ביתר שאת, אין ברירה אלא להפקיד את המושכות בידי החבורה מהדור החדש. הרי מייקל קאריק שנוסה בעמדה זו בתחילת העונה ממש לא מתאים לתפקיד. פיל ג'ונס, שפתח מול ארסנל דווקא בעמדת המגן הימני ונפצע, החלים מהר מהצפוי, אולם לא ברור אם יהיה כשיר לקרב הגדול בגביע האנגלי. ואם כבר התחלנו לדבר על כבשים שחורות, אז השדים האדומים לא ניצחו באנפילד מאז 2007.

בעונה שעברה היה המפגש בליברפול אחד החלשים בקריירה של סמולינג במדי יונייטד, כאשר שיחק עם ווס בראון במרכז. דירק קויט הפציץ אז שלושער בנצחון 1:3. סמולינג הרשים הרבה יותר כמגן ימני בתחילת העונה, אולם הופעותיו האחרונות כבלם מותירות רושם טוב, ופרגוסון שיבח אותו במיוחד אחרי הניצחון באיצטדיון האמירויות. על אף שרובין ואן-פרסי הצליח להבקיע והחמיץ הזדמנות אדירה נוספת אחרי טעות איומה של סמולינג, בסך הכל נותר המנג'ר מרוצה מאוד מתפוקת ההגנה שהקשתה על ההולנדי וגרמה לו לאבד כדורים רבים.

בכל מקרה, יונייטד לא תתנגד להחתים בלם מבטיח חדש, והיא שמה עין על ג'ורס אוקורה, יליד חוף השנהב בן ה-19 שכבר ערך משחקים בנבחרת דנמרק הבוגרת. אוהדים מחוץ לארצו עדיין לא מכירים את הילד שמשחק בקבוצת נורדסיאלנד, אבל סקאוטים רבים עוקבים אחריו, וגם ליברפול כבר פתחה במגעים לצירופו. התפתחויות צפויות בקרוב, והנה לכם עוד זירה למאבק בין שתי היריבות הגדולות.

בהיותו מנג'ר צ'לסי, התלונן ז'וזה מוריניו לא פעם על נסיעת כוכביו לאליפות אפריקה, ומאז הבטיח לא לבסס את קבוצותיו הבאות על נציגי נבחרות מהיבשת השחורה. באינטר הוא לא היה מסוגל לוותר על עסקה חלומית של סמואל אטו, אבל בריאל מדריד באמת אין אף שחקן אפריקני בסגל, ומתקבל הרושם שמוריניו ממש לא לבד. הטורניר בינואר, שמתקיים על בסיס דו-שנתי, וב-2013 ייערך אפילו בשנים עוקבות, מקטין מאוד את האטרקטיביות של האפריקנים בעיני המועדונים האירופים, וכך פוגע בשחקנים עצמם. הצרפתים, למרבה הצער, לא יכולים להימנע מכך, כי חלק ניכר מכוכבי הנבחרות ברחבי אפריקה נולדו על אדמת צרפת. הם צרפתים לכל דבר, והקריירה שלהם מתפתחת באופן טבעי בליגה הצרפתית, אלא שהם לובשים את מדי המולדת השנייה שלהם.

האליפות הנוכחית לא לגמרי מייצגת, כי נבחרות מסורתיות רבות, ובראשן קמרון וניגריה, כשלו במוקדמות, אך הסטטיסטיקה בכל זאת מדברת בעד עצמה. בסגלי הנבחרות שמתמודדות בימים אלה בגאבון ובגינאה המשוונית, 14 שחקנים שמרוויחים את לחמם באנגליה, 12 מגרמניה, חמישה בלבד מהליגה האיטלקית, ו-59 נציגים של הליגות בצרפת.

מארסיי ספגה פגיעה קשה, עם עזיבתם של בניו של עבדי פלה, הכוכב הגדול אנדרה איו ואחיו ג'ורדן איו, לטובת נבחרת גאנה, בעוד הבלם החשוב ביותר, סולימאן דיאוורה הצטרף לסנגל, ושחקן רוטציה בקישור, שארל קאבורה, עוזר לבורקינה-פאסו. גם ראן איבדה ארבעה שחקנים לטובת אליפות אפריקה, בין היתר את ג'ונתן פיטרויפה, אף הוא מבורקינה-פאסו. מעניין לציין כי במחזור הראשון של 2012, שתי היריבות רשמו נצחונות, ומארסיי אפילו גברה 0:2 על ליל שמדורגת שלישית, המקום שמקנה את הכרטיס האחרון לליגת האלופות. ראן התקרבה עד כדי נקודה אליה, מארסיי, שפתחה את העונה באופן מזעזע, מפגרת בנקודה נוספת בלבד, והקרב הזה לא יכול להיות לוהט יותר.

לרונאלד קומאן ופרנק דה-בור יש כמה נקודות דמיון - שניהם מהבלמים הטובים ביותר בתולדות נבחרת הולנד, בה כיכב כל אחד בתורו לצד אחיו שנחשב לפחות מוכשר, שניהם זכו בגביע האלופות במדי קבוצה הולנדית ובילו את השנים הטובות בקריירה בקאמפ-נואו. עם זאת, קשה לחשוב על שני טיפוסים שונים יותר, הן בסגנון משחק והן באופי. קומאן היה בלם קשוח, בעל מסירה נהדרת לטווחים ארוכים ובעיטה אדירה, ששיחק בכל שלוש הגדולות בהולנד ולא מזוהה עם אף אחת מהן באמת. דה-בור התאפיין במשחק שקט ואלגנטי, משרה בטחון במנהיגותו השקטה. הוא קשר את גורלו במועדון מאמסטרדם בו גדל, ושב אליו מיד עם פרישתו.

כאלה הם גם על הקווים. קומאן תמיד מסתכסך עם כל העולם, ולאוהדי איאקס אין זיכרונות טובים במיוחד ממנו למרות שהג'ינג'י הביא להם שתי אליפויות בתחילת העשור הקודם. דה-בור שומר על פרופיל תקשורתי נמוך יחסית, אבל אהוד הרבה יותר, ומקדם את דרכו באימון צעד אחר צעד. את האליפות בעונה שעברה הוא ליקט עם קבוצה צעירה, כמיטב המסורת של איאקס, והוא יעזוב אותה רק אם יוצע לו הג'וב החלומי בברצלונה – הוא אמנם ממש לא היורש המועדף של פפ גווארדיולה, אך יש בקטלוניה הסבורים כי זו לא תהיה אופציה גרועה במיוחד.

כשהם ייפגשו ראש בראש ביום ראשון, יהיה כיף להיזכר בימיהם הגדולים על הדשא. כאשר משווים אותם לשני הבלמים המאיישים את מרכז ההגנה של הולנד הנוכחית, יוריס מטייסן וג'ון הייטינחה, לא קל להגיע למסקנה המתבקשת – עם קומאן ודה-בור סיכוייהם של הכתומים ביורו-2012 היו טובים הרבה יותר.

2:2 בין ברצלונה לריאל. קסיאס: "שהשופט יחגוג עם ברצלונה"

המספרים שמאחורי הקלאסיקו

צפו בתקציר ה-2:2 של ברצלונה וריאל מדריד

2:2 גם לליברפול מול סיטי, הרדס בגמר גביע הליגה

נאפולי הדיחה את אינטר בדרך לחצי גמר הגביע באיטליה