זה בוודאי מטריד את כולם, אז בואו נענה מיד על השאלה החשובה ביותר שהטרידה את אנשי מדריד בשבוע האחרון: "מי שמר על פויול בקרן?". ובכן, הפעם נפתרה הסוגיה לשביעות רצונו המלאה של ז'וזה מוריניו. סרחיו ראמוס עשה את העבודה בכל שלוש הקרנות של בארסה, ובאופן כללי המאמן הפורטוגלי יכול להיות מרוצה הרבה יותר לא רק מתצוגת קבוצתו, אלא גם מעצמו.
אם מישהו עוד זכר בסיום את חסרונו של אנחל די מריה הפצוע, הוא מוזמן להרים את ידו. הקרב בקאמפ נואו הוכיח חד משמעית כי מלך הבישולים של ריאל הוא אמנם שחקן חשוב, אולם רחוק מלהיות בלתי ניתן להחלפה. אם מוריניו היה מעלה את ההרכב ששיחק אמש במשחק בברנבאו לפני שבוע, ייתכן והוא היה חוגג את העליה לחצי הגמר ומונע מעצמו ימים ארוכים של השפלה. המערך של ריאל היה הפעם גמיש והגיוני הרבה יותר, הוא איפשר לה להתמודד ביעילות מול המכונה הקטלאנית, ואף ליהנות מעדיפות למשך דקות ארוכות, במיוחד במחצית הראשונה. במקום הריק הביזארי בקישור הקדמי, שולבו בו שני שחקנים שיודעים להשתמש בכדור, לשלוט בקצב המשחק ולפתח התקפות. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. אחזקת הכדור של ברצלונה עמדה הפעם על 55 אחוזים בלבד, וזהו נתון נמוך באופן חריג במשחקיה. ריאל ניצחה בבעיטות לעבר השער 9:14, והיתה מסוכנת יותר מיריבתה לא רק על הנייר, אלא גם על הדשא.
צפו בקלאסיקו המטורף
הבכורה המשותפת של אוזיל וקאקה
קל להצביע על הגורם המשמעותי ביותר לשוני התהומי בין שני המשחקים. מסוט אוזיל השלים 90 דקות מלאות בפעם השניה בלבד בתשעה משחקי הקלאסיקו בעידן מוריניו הפעם הראשונה היתה בתיקו 2:2 במשחק הראשון בסופר קופה בתחילת העונה, אז גם כבש הגרמני את שערו היחיד לרשת בארסה. חשוב מכך - לראשונה בסדרת הקלאסיקו פתח אוזיל בהרכב לצידו של קאקה. עד כה לא הסכים מוריניו לשלוח את שניהם ביחד למערכה, ואתמול הוכח כי זו היתה טעות. לא חייבים לשחק עם שלושה קשרים דפנסיביים על מנת לנסות לתת פייט שקול לטיקי טקה המתקרב לשלמות.
נהפוך הוא - החזרת הכדור המיידית לרגלי שחקני בארסה פועלת באופן טבעי לטובתם, והמטרה החשובה ביותר של הבלאנקוס היתה לקטוע את רצף המסירות האינסופי. היא הושגה אתמול הודות לשיתוף הפעולה בין שני פליימייקרים איכותיים, וזהו לקח חשוב שמוריניו חייב לקחת איתו לעתיד. שיעור נוסף נלמד כאשר התברר כי אוזיל, קאקה וכריסטיאנו רונאלדו מסוגלים לבצע משימות הגנתיות בתדירות הנדרשת מהם. הפורטוגלי אפילו חסם פעמיים את ליאו מסי בהתקפות מסודרות, בעוד הברזילאי והגרמני הפעילו לחץ בלתי פוסק על מובילי הכדור בקישור. פפה תופקד הפעם כבלם, אבל הסגירה על צ'אבי ומסי לא הפכה להיות אפקטיבית פחות בשל כך.
סיבה נוספת, חיובית הרבה פחות מבחינת ריאל, נעוצה במספר העבירות האסטרונומי. 29 שריקות נשרקו לטובת ברצלונה, 28 מהן מוצדקות. זמן המשחק האמיתי עמד אתמול על 50 דקות נטו, מתוכן החזיקה בארסה בכדור במשך 27 דקות. לפיכך, ביצעה ריאל יותר מעבירה לדקה בממוצע כאשר הכדור היה בשליטת הבלאוגרנה, וזה לא מתקבל על הדעת. השחקנים בלבן מחו בפני השופט בסיום, אבל הם צריכים בעיקר להודות לו על כך שהסתפק בהרחקה קצת נמהרת של ראמוס, בעוד שלסאנה דיארה ופפה נשארו על המגרש. מהעבר השני, עד לתוספת הזמן נשלף כרטיס צהוב אחד בלבד לחובת המארחת, והוא הלך למסי בגין תיקול חריף על פפה. יש בכך לא מעט אירוניה.
אז שחקניו של מוריניו הצליחו לגרום למשחק הקלאסיקו החלש ביותר מבחינת ברצלונה בשנתיים האחרונות, הן דרך שליטה נכונה יותר בקצב המשחק, הן בשל יישום לחץ נכון יותר, והן באמצעים ברוטליים. הם גם ניצלו טוב הרבה יותר את המערך הפגיע בעורף של היריבה, המורכב בדרך כלל משלושה שחקנים, כאשר דני אלבס מטייל בחלק הקדמי. אוזיל, שפעל לא מעט באגף הימני, השתמש היטב בהססנות של אריק אבידל שלא מסוגל לדעת בכל שניה נתונה אם הוא בלם או מגן שמאלי. הבישול האמנותי שלו אפילו לא היה השיא, אלא הבעיטה המטורפת שכמעט הפכה לאחד השערים היפים בחייו.
הרכש מברמן מצא את עצמו חופשי לא פעם, בין היתר בשל משחק פושר יחסית של סרג'יו בוסקטס, לפחות בסטנדרטים שלו. רונאלדו לא רק חגג משמאל והגיע בתחילת המשחק לשני מצבים שהזכירו מאוד את עמדת הבעיטה שהובילה לשער במשחק הראשון, אלא היה נייד מאוד. השער שלו הגיע מהאגף הימני, וכאשר הפורטוגלי מרגיש בטחון עצמי ויודע שיש מספר שחקנים שמסוגלים להעביר אליו מסירות בדיוק של מילימטר, גם הגנות טובות יותר מזו של בארסה יתקשו להתמודד איתו.
ואם בנזמה היה פותח?
רק בעמדה אחת שגה מוריניו בבחירת ההרכב. זו אולי חוכמה בדיעבד לבקר את הבחירה בגונסאלו היגואין על חשבון קארים בנזמה, אבל בהתחשב ברזומה של הארגנטינאי במשחקים מסוג זה אפשר היה לקבל החלטה נבונה יותר. העובדה כי בנזמה שלח את הכדור לרשת אחרי 22 שניות במשחק הליגה אחרי טעות מזעזעת של ויקטור ואלדס, בעוד היגואין ביזבז צ'אנס לכבוש שער מהיר אפילו יותר אחרי מחדל של דני אלבס, רק מדגישה זאת. אם הארגנטיני היה מדויק יותר לפני ההפסקה, היינו עדים אתמול לסנסנציה אדירה. בנזמה, לעומת זאת, סחט את המקסימום מההזדמנות הראשונה שלו, שהיתה קשה הרבה יותר, כאשר עבר את פויול כאילו לא מדובר באחד הבלמים הטובים בעולם. כשנזכרים בתרגיל הנהדר של הצרפתי על פויול במסירה לרונאלדו במשחק הליגה בדצמבר, ניתן להסיק כי הקפטן הקטלאני מתקשה יותר בשמירה עליו מאשר על הכוכב הגדול של ריאל, והבלאנקוס יכולים לנסות לשחק על נקודה זו במפגשים הבאים.
הסגנון הפתוח של ריאל הותיר באופן טבעי קרקע פוריה להתקפות מהירות של בארסה. ביום טוב יותר של מסי, הוא היה מצליח לנצל זאת טוב יותר, אבל גם כך סידר הארגנטינאי את השער הראשון לפדרו, כאשר כל הגנת ריאל החליטה לסגור אותו, כולל אלבארו ארבלואה שהפקיר לחלוטין את עמדתו. השער של אלבס, היפה ביותר במשחק, היווה עונש על עבירה קשה ומיותרת של דיארה, וגם אחרי ההפסקה העניקו שחקני ריאל מספר כדורים חופשיים קורצים באיזור הרחבה שלהם.
ברצלונה קטלנית יותר היתה סוגרת את המשחק הרמטית הרבה לפני הקאמבק, אך זה לא באמת משנה. ריאל היתה ותישאר בעתיד הקרוב אנדרדוג מול הקטלאנים, כי החבורה של פפ גוארדיולה איכותית יותר ומתואמת יותר. עם זאת, כאשר עולים למגרש בהרכב נכון וללא פחד, גם קבוצה טובה פחות מריאל יכולה להתמודד איתה. לראיה, הן ולנסיה והן בילבאו היו קרובות מאוד לנצח את ברצלונה בליגה, והיו ראויות לתוצאה לו היו לוקחות שלוש נקודות.
מלחמה פסיכולוגית מיותרת
"היינו טובים יותר ב-180 דקות" קבע גוארדיולה במסיבת העיתונאים, והוא צודק. העליונות של בארסה לפני שבוע היתה מוחלטת, ולא ניתן לערער על נצחונה במפגש הכפול. חוץ מזה, הדחה מהגביע לא היתה המתנה המושלמת לצ'אבי ביום הולדתו ה-32. מוריניו היה צריך להודות בכך, להסתפק במחמאות לשחקניו ולהפיק את הלקחים הנדרשים משני העימותים האחרונים. לצערה של ריאל, בחר המאמן שוב לצאת למלחמה פסיכולוגית מפוקפקת. האמירה על כך שאי אפשר לנצח בקאמפ נואו, והאזכור של קיפוח קבוצותיו לכאורה, כולל צ'לסי ואינטר, במשחקים מול בארסה, מסיטים את הדיון למקום לא רלוונטי, לאור שיפוט סביר ביותר אמש. הדבר צריך להדאיג את מאכלסי הברנבאו לקראת העתיד לבוא.
וכאן אנחנו מגיעים לשאלות האמיתיות. האם יעז מוריניו לבחור הרכב נכון להתמודדות עם בארסה, דומה לזה ששיחק אתמול, במידה ותתאים לו נקודה בקלאסיקו הבא בליגה ב-22 באפריל? האם יאפשר לשחקניו למצות את הפוטנציאל שלהם במידה וייפגשו השתיים פעמיים נוספות העונה בליגת האלופות, שלא לדבר על ההתמודדות האפשרית בגמר הגדול? האם יפסיק מעתה להתעלל בקאקה ולדכא את אוזיל במשחקים החשובים? את התשובות נקבל בחודשים הקרובים, ואז יידע פלורנטינו פרס אם המאמן שלו מתאים להמשיך במשימה גם בעונה הבאה.