וויליאמסדון

גם לריצ'רד וויליאמס היה חלום. וכמו הרבה אחרים, בעיקר בצבע שלו, החלום שלו גרם לכל מיני אנשים, בעיקר דיוות עם דם פרוסי בוורידיהן, ללגלג עליו, לפקפק בשיווי המשקל המנטלי שלו, ולעשות צחוק משתי בנותיו (בזמן שאבא/אמא שלהן רודים בהן). כמו רוב אנשי החלומות, מה שהבדיל אותו מאחרים היה החזון. בניגוד לרוב אנשי החלומות, ריצ'רד וויליאמס דווקא מצליח לראות את החזון שלו מתממש, אם כי רק דרך מסכי הטלוויזיה.

ריצ'רד וויליאמס, בניגוד לאמא הינגיס למשל, הלך עם הבנות שלו עד לאן שהן היו צריכות אותו. אחר כך הוא שיחרר את החבל. זה לא גרם 'להם' להפסיק להגיד עליו שהוא משוגע, טענה שמעולם לא עלתה בהקשר של אמא הינגיס.

האחיות ונוס וסרינה וויליאמס הן הלייקרס של טניס הנשים. יש להן את הסרב הכי חזק, הן מכות בכדור בעוצמות נדירות, והן אתלטיות הרבה יותר מהטניסאיות האחרות בסבב. כל התכונות הללו, כולל העובדה שהן הפכו את הגראנד סלאם לעסק משפחתי פרטי, עדיין לא גרמו להן לענות לכל הפיות הגדולים שאמרו עליהן כל מיני דברים מכוערים.

למרות זאת, ולמרות שהאחיות וויליאמס מצליחות להדגיש את המימד העילי של הספורט – אין הרבה תמונות שיכולות לרגש כמו קצות העצב והשמחה שלהן אחרי המשחק אתמול, מופרדים על ידי שני מטרים בודדים - למרות זאת, לא תזכו לראות את אחת מהן מריצה על גבה השרירי איזה מסע פרסום רציני. את זה הן משאירות לטניסאיות שכבר שנים לא מצליחות לעבור את הסיבוב הראשון. מה שמוכיח: באמריקה, אפילו לחלומות יש משטרת גבולות.

משחק האולסטאר של הבייסבול יתקיים השבוע. זמן טוב, כמו בכדורסל, לבדוק את מה שעלול לקרות באוקטובר. כמו בכדורסל, ששייך לחוף המערבי, נדמה שהמנצחת של האמריקן ליג היא גם המועמדת לזכות בתואר, הקבוצה שתייצג את הנשיונל ליג תהיה שם רק בשביל הפרוטוקול.

יש רק קבוצה אחת שיכולה לשנות את המאזן הזה - האלופה אריזונה דיאמונדבאקס. אם אריזונה תעלה לפלייאוף, היא שוב תהיה מועמדת לזכות בו, בעיקר בגלל שילינג ורנדי ג'ונסון. הדגש הוא על המילה אם: אריזונה נמצאת במאבק צמוד על ראשות הבית שלה עם לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. העובדה שהיא לא רעננה את הסגל שלה, יכולה להפוך את אריזונה לתופעה של שנת אליפות.

הקבוצות האחרות מהנשיונל ליג לא נראות מסוכנות: אטלנטה שוב מובילה את הבית שלה, אבל רק מוכיחה תוך כדי כמה יריבותיה (בראשות המטס) חלשות; סינסינטי יכולה להפתיע רק אם תצליח לשכנע את קן גריפי לא לשחק (אולי הסיפור הטראגי של השנים האחרונות: סיאטל התפוצצה בלי גריפי, סינסינטי טובה, סטטיסטית, הרבה יותר בלעדיו); סט. לואיס נראית כמו המתמודדת הרצינית ביותר, אבל היא צריכה להוכיח שהיא יכולה להתגבר על מותו של דרק קייל, הזורק הטוב ביותר שלה ומנהיג הקבוצה.

התמונה באמריקן ליג קצת יותר מסובכת ומורכבת מפאזל של חמש קבוצות: אנהיים, סיאטל, אוקלנד, בוסטון והיאנקיס. אנהיים היא אורחת, מתישהו היא תעזוב את התמונה. אוקלנד וסיאטל הן שתי קבוצות עם מצבת זורקים מצויינת ועם חשבון פרטי עם היאנקיס שהעיפה אותן מהפלייאוף בשנתיים האחרונות. החשבון של בוסטון עם היאנקיס הוא ארוך יותר וכולל שמות מיתיים כמו בייב רות. לבוסטון יש את פדרו מרטינז, הזורק הטוב ביותר בבייסבול ויש לה מוטיבציה כפולה: אם היא תקח את אליפות הבית היא יכולה להעיף את היאנקיס מהפלייאוף.

לא שכל זה מזיז ליאנקיס. הקבוצה הפסידה מחבטה באינינג התשיעי במשחק השביעי של הוורלד סירייס, אירוע כה טראומתי שאחריו היא עשתה את הפעולות הבאות: רובין ונטורה בא למלא את החור של סקוט ברושיוס בבסיס השלישי, דייויד וולס בא לחזק חוליית זורקים שכבר כללה את קלמנס, פטיט, מוסינה והרננדז, קרסיי באלתת לכתף של מריאנו ריוורה מנוחה וג'ייסון ג'יאמבי, אחד החובטים והמנהיגים הכי טובים בספורט, הגיע לקבוצה מאוקלנד (מה שבבת אחת חיזק את היאנקיס והחליש את אוקלנד). ועדיין ג'ו טורה, המנג'ר לא היה מרוצה, בעיקר לא מהתפוקה של האאוט-פילדרס. בשבוע שעבר ג'ורג' סטיינברנר חתם על צ'ק והביא לקבוצה את ראול מונדסי מטורונטו. לא רק שהיאנקיס הכפילו בלילה אחד את התפוקה מהאאוט פילדרס, אלא שבמחי חתימה הם עברו לספירה של האחיות וויליאמס.

רק שהסיפור הזה, של ג'ורג' סטיינברנר שקונה אליפות, הוא היוצא מהכלל שאינו בא להעיד על הכלל. לפני תחילת העונה איים באד זליג, הבעלים של מילווקי והראיס של הליגה, ששתי קבוצות יכולות להיעלם מהליגה בגלל שיקולים כספיים (או בז'רגון הבייסבול: בגלל שהאוהדים שלהן לא מוכנים לממן מכיסם אצטדיון חדש). שתי הקבוצות המוזכרות היו מינסוטה ומונטריאול. נכון להיום מיניסוטה מובילה את הבית שלה ואילו מונטריאול נמצאת במקום השני, הרבה לפני המטס העשירים.

משחק האולסטאר ייערך השנה במילווקי, באצטדיון החדש והמכוער של הקבוצה, אמטדיון שמומן על ידי העלאה של מיסי התושבים, ושבנייתם של עוד תאי כבוד בו גרמה להתרחקותם של פשוטי מילווקי מהקבוצה. נכון להיום, למילווקי יש את המאזן השני הכי גרוע בליגה (רק דטרויט, שעברה לאצטדיון חדש לפני שנתיים, מפגרת אחריה). קחו את העובדה הזאת, את ההצלחה של סיאטל אחרי שגריפי ואלכס רודריגז עזבו אותה, את ההתרסקות של סינסנטי וטקסס (הקבוצות אליהן הגיעו רודריגז וגריפי), קחו את האמירה ש"בייסבול הוא המשחק של אמריקה", ותעשו עם זה ככל שליבכם חפץ. אימפריות תמיד נפלו מבפנים. חלומות נעימים.