אמריקן ביוטי

בבית המזרחי אין חדש – שוב היאנקיס והרד סוקס מתקוטטות ביניהן על ראשות הבית, אבל נדמה שהפעם התחרות איכותית מתמיד. שתי הקבוצות התחזקו מאד: אדומי הגרביים נהנים מעונה מדהימה של דרק לואו כמגיש פותח, דווקא אחרי שאכזב כסוגר.

אוהדי ה"סוקס" שמחו לצפות בחזרה מוצלחת יחסית של פדרו מרטינז אחרי הפציעה שאיימה לחסל לו את הקריירה, כמו גם בחזרתו של נומאר גארסיהפארה המצוין מפציעה ממושכת. ג'וני דיימון הוכיח את עצמו כרכש מוצלח ביותר, כמו גם אוגת' אורבינה המגיש הסוגר שעשה עבודה מצוינת.

אבל פציעה ארוכה של מני ראמירז פגעה במשחק ההתקפה של ה"סוקס", עצרה את התנופה שלהם ואפשרה ליאנקיס להיצמד אליהם. זו לא תהיה הפתעה גדולה אם הסוקס יבצעו מהלך לרענון ההתקפה בקרוב.

היאנקיס התחזקו מאד וחזרו להפגיז הום-ראנס בצרורות ולהצדיק את הכינוי הישן "המפציצים". ג'ייסון ג'יאמבי פתח חלש, אבל חזר לעצמו במהירות. רובין ונטורה הפתיע לטובה, אבל הכוכב האמיתי הוא אלפונסו סוריאנו שחקן השנה השניה שנותן מספרים של MVP.

הבעיה עלולה להתעורר דווקא במגישים: מייק מוסינה לא הבריק, רוג'ר קלמנס מראה סימני דעיכה, דייויד וולס סוחב פציעה בגב ואנדי פטיט ואורלנדו הרננדז בילו רוב העונה מחוץ לסגל עקב פציעות. בינתיים היאנקיס העדיפו לחזק את צד ימין של השדה ואת ההתקפה והעבירו לרשותם את ראול מונדסי מטורונטו.

טורונטו בונה עצמה לעתיד ומציגה שחקנים צעירים כמו המגיש רוי הלדיי והרוקי אריק הינסקי, שחקן הבסיס השלישי. בולטימור קצת הפתיעה עם עונה מצונת של טוני בטיסטה ועם שחקנים צעירים ומוכשרים כמו ג'יי גיבונס והמגישים רודריגו לופז וסידני פונסון. על טמפה ביי העלובה באמת שאין הרבה מה להרחיב .

הבית המערבי הוא האיכותי ביותר וכמעט כל האפשרויות בו פתוחות, אם כי נראה שהמירוץ שוב יתמקד באוקלנד וסיאטל. אוקלנד התחילה שוב את העונה בצורה זוועתית, אך התאוששה ונצמדה לסיאטל.

אובדנם של ג'וני דיימון ובעיקר של ג'ייסון ג'יאמבי החליש מאד את ההתקפה, אבל אוקלנד קמה ונופלת על שלישיית המגישים הצעירה – בארי זיטו, מארק מולדר וטים האדסון.

מולדר נפצע בידו בתחילת העונה והאדסון סבל מנפילה חדה בכושרו- ואוקלנד לא פגעה, כשהיחידי שסיפק את הסחורה היה זיטו. אבל מולדר חזר בסופו של דבר והוא שוב בכושר מצוין. גם האדסון גילה שיפור ניכר, והקבוצה התחילה לרוץ, כשגם בילי קוך הסוגר נמצא לאחרונה בכושר מעולה.

סיבה חשובה נוספת למהפך היא עונה מצוינת של מיגל טחאדה ואריק שאבז שחקן הבסיס השלישי. גם החזרה של ג'רמיין דיי מפציעה ארוכה תרמה לכך.

סיאטל סבלה בעיקר מפציעה של אדגר מרטינז שפגעה בהתקפה שלה, יחד עם יכולת דלה של מייק קמרון, ולמרות יכולת מצוינת של איצ'ירו שממשיך לחבוט בלי הפסקה. עם זאת, מרטינז חזר לאחרונה, וההתקפה צפויה להתעורר. המגישים לא הבריקו (למעט פרדי גארסיה), אבל קזוהירו סאסאקי ממשיך להצטיין כסוגר.

אנהיים גם היא במירוץ, אבלזה לא מפתיע כל כך. סגל המגישים שלה מורכב מ-4 זרועות טובות ויציבות ללא כוכבים (הבולטים: קווין אפייר וארון סילי), וההתקפה השתפרה פלאים בעיקר בזכות דארין ארסטד וטים סלמון המוכשרים שהתאוששו מעונה גרועה ובזכות גארט אנדרסון הותיק שממשיך לספק מספרים יציבים וטובים בשקט.

מי שדי מאכזב הוא הכוכב טרוי גלוס שהחל את העונה בקול תרועה, ומאז לא פוגע. טרוי פרסיבל המשיך להוכיח את עצמו כאחד הסוגרים הטובים במשחק.

הכשלון של טקסס, לעומת זאת ,לא הפתיע. הקבוצה סובלת מחוסר איזון ויש פערי איכות בין הכוכבים (אלכס רודריגז, איוון רודריגז, רפאל פלמיירו, חואן גונזלס) לשאר השחקנים הבינוניים. באופן לא מפתיע רוב הכוכבים סבלו מפציעות טורדניות, המגיש צ'אן הו פארק שהובא בקול תרועה ובהרבה כסף אכזב בענק וקארל אוורט וג'ון רוקר- שני מקרי ראש קשים - לא תרמו דבר.

למרות זאת, מדובר בקבוצה מסוכנת שמסוגלת להתפוצץ בכל רגע. הבעיה היא שלא בטוח שאפילו זה יספיק בשביל מקום בפליי אוף בבית כזה.

הבית המרכזי חלש למדי מבחינת האיכות, אך לא חסין מדרמה והפתעות. להפתעת כולם דווקא מינסוטה, שאותה חשבו לפרק לפני תחילת העונה, מובילה את הבית לפני ה"ווייט סוקס" וקליבלנד. מצבת המגישים שלה לא מרשימה - ואריק מילטון ובראד ראדקה אכזבו - אבל עונה פנטסטית של טורי האנטר שפרץ בגדול ומוביל את הקבוצה בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית עושה את ההבדל.

גם ז'אק ג'ונס שיחק היטב, וההפתעות הגדולות הן היכולת ההתקפית של התופס הצעיר איי ג'יי פיירזינסקי והיכולת של המגיש הסוגר אדי גוארדדו שהרשים.

ה"ווייט סוקס" לא הרשימו. סגל הפי'צרים שלהם לא מזהיר - אמנם מארק ברלי הוכיח את עצמו כ"אס" לגיטימי, אבל שאר המגישים הצעירים לא ממש סייעו לו. הבולט מבין שחקני ההתקפה היה פול קונרקו שהשתלט על עמדת הבסיס הראשון וסיפק מספרים התקפיים פנטסטיים.

מגליו אורדונייז קצת אכזב, אבל עדיין מסוכן בהתקפה. פרנק תומאס שוב סבל מפציעות טורדניות, אבל כשהוא משחק הוא תמיד פרודוקטיבי. קני לופטון פתח את העונה בסערה גדולה, אבל מאז דעך. לבני הגרביים יצטרכו לשפר את ההתקפה אם הם רוצים לחשוב פליי אוף.

קליבלנד ,שהיתה משופעת בכוכבים, איבדה את רובם בשנתיים האחרונות. חברי השבט בונים את עצמם לעתיד ולא על פליי אוף, כפי שהוכיח הטרייד של ברטולו קולון למונטריאול, דווקא אחרי עונה מצוינת של ה"אס" הדומיניקני. גם ג'ים טומי שלא מפסיק להפציץ עשוי למצוא עצמו בקבוצה אחרת בקרוב. קליבלנד תנסה לחזק את עצמה בצעירים ולבנות קבוצה.

מבחינת העונה הנוכחית הרי שמי שהפתיע היה עומאר ויסקל שידוע בזכות משחק ההגנה שלו, והשנה פרח דווקא בהתקפה. מי שאכזב היה סי. סי. סאבט'יה הצעיר שהדהים את כולם כ"רוקי" בעונה שעברה, ולא פגע.

שתי הקבוצות האחרות בבית– קנזס סיטי ודטרויט - חלשות מאד. קנזס ממשיכה להישען על מייק סוויני הותיק ונהנתה מפתיחת עונה חלומית של המגיש פול בירד, אבל לא יותר מזה.

דטרויט מחזיקה מגיש מצוין בשם ג'ף וויבר, שיכול אולי לשמש כקלף מיקוח עבור קבוצה חזקה בתמורה לכשרונות צעירים. חוץ מזה, אין הרבה מה להרחיב לגביה.

MVP – טורי הנטר, מינסוטה. לא רק בגלל המספרים המשובחים, בעיקר בגלל שהוא סוחב קבוצה בינונית לפליי אוף.

סיי יאנג (המגיש המצטיין) – דרק לואו, בוסטון. עם ERA של פחות מ-2.00, ועם 11 נצחונות. סינדרלה.

השחקן המאכזב – צ'אן הו פארק מטקסס. אולי לא מפתיע כל כך, אבל אף אחד לא ציפה לנפילה כה גדולה.

השחקן המפתיע – שיי הילנברנד מבוסטון. נותן עונה נהדרת אחרי עונת רוקי לא מדהימה. נבחר אפילו ל"אול-סטאר" כפותח בעמדת הבסיס השלישי.

רוקי השנה – אריק הינסקי מטורונטו. לא מפסיק להפגיז. כשרון ענק שעוד יראה מה הוא יודע.

הקבוצה המצטיינת: ניו יורק יאנקיס. כן, זה משעמם, אולי אפילו מאוס לדעת חלקנו, אבל מה לעשות? הם טוחנים את הליגה.

הקבוצה המאכזבת: טקסס ריינג'רס. שורת חובטים דמיונית, השקעה רצינית בהגשה ערב העונה, ושום דבר.

הקבוצה המפתיעה: מינסוטה טווינס. במהלך הפגרה הם היו אמורים להיסגר, ורק צו של בית המשפט העליון מנע זאת. אז בלית ברירה נערכו במיני לעוד עונה של בייסבול, ועם תקציב בגודל הקופה הקטנה של היאנקיס הם מובילים את הבית. פשוט מעורר השראה.

בכתבה האחרונה בסדרה נסקור כמובן את הקורה בליגה המקבילה, הלא היא הליגה הלאומית.