ברזיל בזכות (גרמניה)

1. מעטות הן ההזדמנויות שההיסטוריה והספורט מזמנות בדרכו של אדם לגאול את עצמו. בטור הראשון שכתבתי במדור המונדיאל של וואלה!, דרשתי הזדמנות נוספת עבור רונאלדו לשוב אל "זירת הפשע" ולהיוושע. אבל אפילו הגדול ברומנטיקנים לא יכול היה לחבר תסריט שכולו טריקת דלת בפניו של המזל הרע ושיבה אל מרכז הבמה בכבוד ובאצילות כה גדולים. שלושת השערים החשובים ביותר של ברזיל נכבשו על ידי התופעה והכרבולת, האיש שהתנפל על הכדור ששמט אוליבר קאן בכזו תאווה – כמי שיודע להעריך את חד פעמיותו של הרגע המשלב שלושה צירופים נדירים: טעות נוראה של קאן, כיבוש שער גורלי בגמר המונדיאל וטיהור שדים – כולם במהלך אחד. אין מה לומר – ניצול מקסימלי של הזדמנויות. אם יש שמחה בלבי, הרי היא על האיש הזה שכדרכן של אגדות, לא ביקש זאת לעצמו. ואם זה המחיר שעליי לשלם על ניצחונה של ברזיל בגמר – אשרי וטוב לי.

2. ואם רק ארבעה ימים קודם לכן האמנתי כי בכוחו של אוליבר קאן להפוך את מונדיאל 2002 לזה של גרמניה ולזה הרשום על שמו, באה הבעיטה הלא מסוכנת של ריבאלדו והפכה את הקערה על פיה: קאן הפך במהלך אחד מגיבור לשעיר לעזאזאל ומהמניה הבטוחה ביותר במשחק הגרמני למוקש נעל עליו דרכה כל תוכנית המשחק (שעד אז התנהלה נפלא) של פלר, והתפוצצה בקול גדול. אבל זהו כוחו של המשחק, זהו סוד קסמו ותלונות ותירוצים תקראו ב"סאן" הלונדוני, לא כאן.

3. אם אינני טועה, מדובר במשחק הטוב ביותר ששוחק בטורניר. למרות שני השערים (בלבד) והיעדר הדרמה האמיתית, היה מדובר במשחק כדורגל מצוין, בו שתי הקבוצות שיחקו את משחקן הטוב ביותר בטורניר. מבחינה זו מגיעות התשואות לשני המאמנים. הנבחרת הגרמנית בוודאי לא נפלה מזו הברזילאית ואם היו רבים (הרבה יותר מדי) שדברו בגנותה של גרמניה ואף הטילו ספק ב"זכותה" להשתתף במעמד הנכבד, בא משחק הגמר – ובאופן מובהק עד לשער הראשון – והציג נבחרת גרמנית שהייתה לא רק ראויה להשתתף במשחק, אלא גם לזכות בו. אבל, כאמור, את עקרון ה"מנצח מי שכובש יותר", הפנימו גם בגרמניה, אם לא המציאו, ומבחינה זו הברזילאים ראויים לניצחון מהסיבה הפשוטה שזכו בו. תירוצים, שוב, לא כאן.

4. הברזילאים, אם מותר לי לגנוב קלישאה מעצמי, שיחקו "כדורגל מנצח" לאורך כל 90 הדקות, ולמרות לחץ גרמני בפתיחת שתי המחציות, לא שגו בהגנה, הסתמכו על משחק טוב של מרקוס בשער וחיכו לרגע הנכון להלום. גם כאן, אין מה לומר, בזכות. אבל יש להוסיף – לא באופן ברזילאי טיפוסי. בוודאי לא לצלילי סמבה ופופיקים רוטטים ביציע. יותר מכל, הברזילאים ניצחו את גרמניה במשחק שלהם – מינימום טעויות בהגנה מול מקסימום ניצול מצבים בהתקפה. וזה עבד.

5. ריבאלדו, האיש והמניירות, איבד הרבה מקרנו בעיניי עוד לפני משחק הגמר הזה, אבל אלמלא רונאלדו (מסכן, לנצח נצחים יצטרך לסבול הקנטות על התספורת הטיפשית שעשה ברגע של משובה חסרת פרספקטיבה היסטורית) ומרקוס, היה זה הופך להיות פרק נוסף בסדרה האינסופית של הגרסאות ל"האיש שלא היה שם", והפעם, בתפקיד הנעדר, ריבאלדו, שלהוציא הבעיטה ההיא, פשוט לא נראה על המגרש.

6. האיש שלא היה שם באמת, הוא מיכאל באלאק, שבדקות הטובות של הגרמנים היה מסוגל בוודאי להועיל מאוד בכושר הכיבוש שלו ובקור הרוח שלו בסמוך לרחבה. אבל, הבטחנו שאין תירוצים, אז במקומם נציין לטובה את שניידר המצויין, שבמשחק חכם (באיזו קלות קירקס בשני האגפים, הן את קרלוס והן את קאפו) הוכיח כי "הדור הגרוע ביותר בתולדות גרמניה" (כנראה הקשקוש הכי מטומטם שנכתב אי פעם, להוציא כל אחד מהטורים שלי – לבחירתכם) אינו כה גרוע כלל ועיקר וכי אני, במקום האנגלים, עדיין לא הייתי חוגג את הזכייה ביורו 2004.

7. ואם מותר, לסיום, משפט סיכום על המונדיאל – אשר נפתח בקול תרועה רמה והסתיים במשחק כדורגל טוב, אבל לא הצליח להשכיח ממני את עובדת היותו אחד החלשים בהם צפיתי (יש לי כבר שבעה בחגורה) וגם המאכזב ביותר מבחינת הזוכה בו. ברזיל, בגלל ניצחונה בגמר, היא אלופה ראויה, אבל עם כל הכעס שהדברים מעוררים אצל כמה מהקוראים, אני בשלי – גרמניה (בוודאי של היום) הייתה אלופה ראויה יותר. אופס..זה מתחיל להישמע כמו קיטור. מכאן לתירוצים, הדרך קצרה. נדמה לי שזה המקום להפסיק.