רק לא ברזיל

משחק הגמר שמזמן לנו המונדיאל הזה הוא לא הבלתי צפוי ביותר בתולדות הטורניר, אם כי – יש להודות – שחודש מהיום לאחור, אף אחד לא נתן סיכוי למפגש כזה. אחת מהשתיים, מילא, אבל השתיים יחדיו, על אותו מגרש, כשהפרס הוא הגביע העולמי? מי האמין בכך, כשלעמדות הזינוק התייצבו צרפת, ארגנטינה, איטליה ואפילו אנגליה וקמרון? – כולן היום, מתקנאות בהישגיהן של טורקיה ודרום קוריאה, השם ישמור. בצחוק, בצחוק, אתם יודעים שבצחוק.

אבל ענייננו הפעם הוא הסכנה – נא לא להיתפס למילה הזאת ביתר רצינות – שבזכייתה של ברזיל במשחק הגמר ובתואר. סכנה, מכיוון שבמונדיאל הזה, בניגוד מוחלט לכל הטורנירים בהם זכתה ברזיל, כל ניצחון שלה התקבל באנחת הקלה, שלא לומר בהפתעה מסוימת. אפילו ברזיל של 94', החלשה מכל האלופות הברזילאיות, הייתה מועמדת רצינית לזכייה בתואר ורק הכדורגל הבינוני שלה הפך אותה לכה נשכחת. אולם ברזיל של היום היוותה, עד לאחר הניצחון על אנגליה, אנדרדוג, אפילו בעיני פלה. והנה, לפתע, עיני כל עולם הכדורגל נשואות אליה בתפילת "באנו חושך לגרש". והכוונה, כמובן, לגרמנים.

סכנה, מכיוון שאילו תזכה ברזיל בטורניר ובבוא היום יתיישבו משה קשטן ושאר היסטוריונים של כדורגל ויציינו בסיפוק כי "2002 היתה של ברזיל", עשוי מי מהצעירים שלא זכה לראות את המונדיאל, לחשוב שאמנם היה מדובר באלופה גאה ועניינית שזכתה בתואר לאחר שהפגינה – כנדרש – את הכדורגל הטוב ביותר בטורניר. והאמת, כידוע, רחוקה מכך. ברזיל של 2002 היא אוסף של החלטות נסיבתיות שעלו יפה (השילוב רו רו רי – שבאותה מידה היה יכול להסתיים כמשולש קטלני, שלא לדבר על פציעה של רונאלדו שהייתה טורפת את כל הקלפים) ולא תוצאה של תהליך מתמשך שהבשיל לכדי שיא ברגע האמת. טורקיה ודרום קוריאה, הן דוגמאות טובות בהרבה לצורך כך. ברזיל של 2002 היא התגלמות האקראיות והמקריות, התכנון לטווח קצר והבלאגן, מצורפים כבונוס: כשרון מופלג בשלוש עמדות בהרכב הפותח (רונאלדיניו עדיין רחוק מהעילית), ופוקס אחד של אותו רונאלדיניו למזכרת.

סכנה, מכיוון, שאלו יניף קאפו את הגביע העולמי, ניוותר עם הפאראדוקס שבזכייתה של הנבחרת ששיחקה את הכדורגל הכי פחות אופייני למונדיאל בו זכתה. תסכימו אתי כי סנגל, דרום קוריאה, ארה"ב ולבטח, גרמניה, הן מייצגות טובות יותר של הכדורגל של מונדיאל 2002, שנע בין שני קטבים: שמחת החיים של דרום קוריאה וסנגל, לצד חכמת המשחק של ארה"ב וגרמניה, ששיחקו, שתיהן, וריאציות על אותו כדורגל. ברזיל? איזה תופעה היא ייצגה במונדיאל? את תופעת עצמה. הבינונית למדי, כבר הסכמתי עם עצמי.

סכנה, מכיוון, שפני המונדיאל הזה דומות יותר לאלו של 90' ולא של 98', ואילו ברזיל מודל 2002 תקועה אי שם בין 94' (הטאקטיקה המחושבת של פריירה) לבין 98' (הנאמנות ל"ברזיל המקורית" של זאגאלו, אם כי ללא כשרונות ענק בקנה מידה ברזילאי – ויסלחו לי ריבאלדו ורונאלדו. הברזילאי היחיד שייזכר בהיסטוריה יהיה, קרוב לוודאי, רוברטו קרלוס), וכך שברזיל 2002, תקועה אי שם, מבחינת סגנונה, הרכב שחקניה וגישתה, בין שני מונדיאלים שעבר זמנם, זה מכבר.

סכנה, מכיוון, שאם תזכה ברזיל יתעלם עולם הכדורגל מהבשורה הגדולה של נבחרת גרמניה, מודל 2002, ושאר תואמות המודל – אם כי הפחות מצליחות – שבדיה, דנמרק, אנגליה, ארה"ב: והבשורה היא: השינויים שעשתה פיפ"א בחוקה, כדי להוסיף ממד התקפי למשחק, נכשלו בענק. הכדורגל הוא עדיין משחק של הגנות, שבסופו של יום קובעות את המנצחת בכל עימות, לפי איכותן ועמידותן בפני טעויות. האכזבה אצל הקהל מכך שבשלבים הגבוהים הייתה נפילה חדה במספר השערים שהובקעו, נובעת מחוסר הבנה בסיסי של המצב הקיים בכדורגל העולמי – הקבוצות הטובות הן עדיין אלה הקוראות על היריב תגר לפצח את מערכיהן, וממילא, אין מקום לשערים במשחקים גורליים. כדורגל הוא משחק של שערים אולי בכדורגל חופים. גרמניה של 2002 היא מייצגת הרבה יותר אותנטית של רוחו של הכדורגל בקיץ האחרון, וקרוב לוודאי גם בשנים הקרובות.

אין כל טעם לכעוס ולהתאכזב, בוודאי שלא לחוש מרומים, אילו תזכה גרמניה בתואר. זכייתה רק תוכיח כי הכדורגל, ביסודו, אינו משחק כה "בלתי צפוי" ולבטח לא נקבע גורלו על ידי "השפיץ של הנעל". כדורגל, הוא עדיין, משחק שבו הקבוצה המתוכננת, המתואמת, הממושמעת והממוקדת יותר, מסוגלת לנצח כל קבוצה, גם כזאת הנדמית עדיפה עליה מבחינה פרסונאלית, רק בכוח תכונות הלכידות שלה, שערכן לא יסולא בפז, להוציא מקרים חריגים מאוד, דוגמת המונדיאל של מאראדונה.

דרך אגב, גם זוכות מונדיאלים "סקסיות" מן העבר, בעיקר ברזילאיות, כולל הולנד הגדולה של שנות ה-70' וסוף ה –80', היו קבוצות שבכוחן הטאקטי והקבוצתי היה להכניע כל יריב. השילוב של עליונות טאקטית ופרסונלית יצר קבוצות בלתי נשכחות. עיין ערך ברזיל 1970, אשר זו של 2002, במידה ותניף את הגביע, תיחשב בוודאי לאחותה הפיסחת, העילגת, המכוערת ואולי אפילו החורגת. גם לטובתם של הברזילאים, מוטב שברזיל לא תזכה במשחק הגמר מחר. זכייה כזאת תסתום את הגולל באופן סופי על הסיכוי לחזות בנבחרת דוגמת ברזיל של 82, או 58, אי פעם. ואילו אני סאלבה ברזילאי, אני לחוץ מאפשרות זאת, לא פחות מאפשרות של הפסד במשחק הגמר.