"מדובר ב-90 דקות שמבהלכן לא רק אנחנו, אלא כל אוכלוסיית ברזיל, נשחק, כך שאין שום דבר מעבר לזכייה בגביע העולמי". כך אומר שוער נבחרת ברזיל, מרקוס, ואין פלא - המאמן לואיז פליפה סקולארי לא מניח לשחקניו לשכוח, אפילו לרגע, בשביל מי הם באמת משחקים. המאמן הברזילאי משתמש בתצלומים של אוהדים בוכים, אוהדים מריעים ואוהדים חוגגים במה שנראה כמהלך פסיכולוגי מיומן ביותר.
"לפני כל משחק, אנחנו רואים קלטות של ברזילאים ברחובות, של אנשים שחוגגים כשאנחנו מבקיעים, של העם הברזילאי הסובל כשאנחנו סופגים. אין שום דבר שמעודד יותר מאשר לראות את הברזילאים שסובלים יחד אתנו", אמר מרקוס. המהלך, שהחל בניסיון של סקולארי למנוע מריבות פנימיות ולהשתלט על מלחמות האגו בתוך המחנה הברזילאי, התפתח לכדי שיטה להחדרת מוטיבציה שעוד תילמד בבתי ספר לעסקים ולמלחמה.
מתחילת המונדיאל שולט סקולארי בקפדנות בהתבטאויותיהם של שחקניו לתקשורת, עד כדי כך שהראיונות שלהם נשמעים לפעמים כאילו שהם מצטטים מתוך תסריט מוכן מראש. השחקנים חוזרים ומדברים על הכבוד שהם רוחשים ליריב, על כך שהם משחקים זה מען זה ועל כך שהם חיים ממשחק למשחק.
לא שומע רדיו, לא קורא עיתון
על פי החוקים הנוקשים והברורים שהנהיג סקולארי, הבעת זלזול ביריב אסורה בהחלט והעברת ביקורת פומבית על חבר לקבוצה תזכה את העבריין כמעט בוודאות בטיסה מוקדמת הביתה. על אף שסקולארי משתלח לעתים בשחקניו במהלך המשחקים, הוא מגן עליהם בחירוף נפש בפני התקשורת.
סקולארי גם המליץ לשחקניו שלא לקרוא את אתרי האינטרנט של העיתונים הברזילאיים, כדי שלא ייחשפו לביקורות הנוקבות המופנות כלפיהם אפילו כשהם מנצחים. "כאן במלון, אין לנו הרבה מושג על מה שקורה בחוץ", הודה רוברטו קרלוס ערב חצי הגמר.
"הדבר היחיד שאני יכול להגיד בנוגע לעולם שבחוץ הוא שראינו את כל התמונות מברזיל. ראינו ילדים מתעוררים באמצע הלילה כדי לצפות במשחקים, מסיבות בבתי הספר, ראינו את האנשים ברחובות, הודעות מהאוהדים. אי אפשר להרגיש רע. אין שום דרך שבה תוכל לעצור ולחשוב: 'אני לא יכול לסבול את זה יותר'. אתה סובל את זה בגלל שביום האחרון של התחרות יש לך הזדמנות לגמול לאוהדים על תמיכתם בכך שתזכה בתואר".