אוקיי, הקטע הזה שבו שערים של פייבוריטיות נפסלים בסיטונות וכתוצאה מזה מספק לנו המונדיאל הנוכחי "סנסציות" הוא מוגזם בטירוף. ככל שזה ממשיך לקרות, כך פוחתת הסבירות שמדובר במקריות מוזרה. במיוחד כשחושבים על זה שאחרי כל מקרה של פסילת שער בשגגה, היה אמור לבוא לחץ כבד מצד פיפ"א להקפיד לתת יתרון להתקפה במשחקים הבאים. רוצים להמשיך להאמין שהכל במקרה? כי אם כן יש לי גשר נחמד מעל נחל הירקון שאני יכול למכור לכם במחיר טוב.
אני שומע אתכם אומרים: "אבל כן היה לחץ! הרי בלאטר אמר ש...". וכאן נכנסת הערמומיות והנכלוליות של נשיא ההתאחדות הבינלאומית לתמונה. מי שחושב שתעלולי גברי לוי הם אחד מהדברים האלה ש"רק בישראל", וש"במדינות מתוקנות לא יעלה על הדעת", פשוט לא מעודכן. בראש הגוף העליון של הכדורגל העולמי, הגוף שהמונדיאל הזה הוא רכושו הפרטי, עומד אדם שחשוד בשחיתויות ובאי סדרים בקנה מידה שגורם לאדון גברי לוי מפתח תקווה להיראות כמו פקיד קטן שלוקח כמה שקלים לקפה מהקופה הקטנה, או מארגן לחבר איזה חוזה לאספקת מים מנרליים למשרד.
בלאטר, למי שלא יודע, חשוד באחריות להיעדרם התמוה של רבע מיליארד דולר מחשבונות פיפ"א. כמו כן הוא חשוד באיומים, שוחד, טשטוש ראיות... אתם קולטים את התמונה. נכון, לאחרונה נבחר בלאטר לתקופת כהונה נוספת של ארבע שנים בראש קיסרות הכדורגל, אבל זה לא בהכרח אומר שבלאטר נקי מן ההאשמות שטופלים עליו. אולי זה רק אומר שהוא מצא בין הנציגים השונים של מדינות העולם מספיק אנשים מושחתים כמוהו עצמו.
ולמה אני מטריח אתכם בהשמצות הפרועות האלה, שגם התפרסמו בחודשים האחרונים בוואלה! ספורט? כדי להסביר למה זה בכלל לא מופרך להעלות על הדעת שנשיא פיפ"א דאג להטיית תוצאות כדי להפוך את המונדיאל הזה, שעליו הוא חתום, להצלחה ולסנסציה, וכדי לרכוש בעלי ברית בעולם הכדורגל המתעורר של אסיה (במיוחד לאחר שהפסיד את הקרקע הפורייה של אפריקה בעקבות בגידתו בדרום אפריקה בקרב על אירוח המונדיאל הבא).
לאחר השערוריות האחרונות, שרובן המכריע אירע בשלבי הנוק-אאוט, אין מנוס מרפורמה מקיפה בשיפוט. או הגדלה מסיבית של צוות השיפוט (הצעה שחביבה עליי מדברת על שופט אחד בכל חצי מגרש, קוון אחד על כל חצי מגרש בכל צד (ארבעה סך הכל), ועוד קוון או שופט או מה שתרצו לקרוא לו מאחורי כל שער), או על ידי שימוש בהילוכים חוזרים במקרים של שערים וכרטיסים אדומים, או שילוב של שתי האפשרויות האלה.
אם לא תהיה רפורמה כזו, עלול להתרחש התסריט הבא: כוכבי העל של הכדורגל, אלה שמשחקים במועדונים הגדולים באירופה, שמשחקים עשרות רבות של משחקים בשנה, בשלל מסגרות, על כל הקופה, עד לשלבים הגבוהים הכוכבים האלה יחליטו שאין להם כוח, בסוף עונה מתישה, לשחק את תפקיד הפייבוריט שמנוצח ב'חאווה' על ידי האנדרדוג המגניב במלודרמת הסנסציות של בלאטר ושל פיפ"א.
לא חושבים שזה יכול לקרות? תחשבו על היחס של שחקני NBA לאולימפיאדות ואליפויות עולם. אם למדליית זהב עם חמש טבעות עדיין שמורה לרוב השחקנים יראת כבוד מסוימת, הרי שאליפות העולם בכדורסל מעניינת את כוכבי ה-NBA קצת פחות מקליפת השום שהושרתה במי השלג ד'אשתקד. וזה לא בגלל חשד לאי כשרות. סתם לא בראש שלהם.
אז בלאטר עושה הצגה, ו"תוקף את השיפוט", ובמיוחד את הקוונים, וזה אמור לשכנע אותנו שאין כאן דיבורים לצרכי חוץ שבאים לחפות על דיבורים לצרכי פנים? להרגיע אותנו שאין כאן משהו מסריח שנועד לדאוג לכך שתשומת לב המקומיים תישאר נעולה על ההפקה הקטנה שלו? שאין כאן ניסיון למזער את הנזק של מחדלי הכרטיסים? מצטער. דרום קוריאה נבחרת סימפטית לאללה, וכאוהד של נבחרת הולנד יש לי המון הערכה והכרת תודה לחוס הידינק, אבל הנבחרת הסימפטית הזו עלתה שני שלבים במונדיאל כתוצאה מפסילת שערים חוקיים למהדרין של יריביה, וכתוצאה מהרחקה ביזארית לחלוטין.
אם בלאטר רוצה לשכנע אותנו שהוא באמת רוצה לוודא שהבולשיט הזה לא יקרה שוב, שיאמץ מיד שינויים בשיפוט שיאפשרו לבטל או למזער את הטעויות (או "הטעויות") האלה של הקוונים. אחרת ימשיך לקנן החשד הנורא שגם למונדיאל יש עלילה כתובה מראש, כמו לעונה של ה-WWF.
הכבוד של הדוד סם
"ומה עם ארצות הברית?" אני שומע אתכם זורקים. "הרי לפי התיאוריה שלך בלאטר אמור לרצות בהצלחת ארה"ב המפתיעה". אולי, אבל בואו לא נשכח מי קנתה את אירוח המונדיאל הבא. אז נכון שהיופי בתיאוריות קנוניה הוא שלכל דבר יש להן הסבר, אבל אם אנחנו כבר יוצאים מנקודת הנחה שיש כאן שחיתות, הטיית תוצאה לטובת גרמניה (התאחדות שחייבת לבלאטר יותר מכל אחת אחרת), גם היא לא מופרכת.
אבל נעזוב את זה. כשכתבתי בטור הקודם שלי כאן שארה"ב הצטרפה לעולם הכדורגל, אפילו אני לא ידעתי עד כמה הדבר יוכח. כפי שהבהרתי אז, הייתי מוכן לחלוטין לאפשרות שהיאנקים יקבלו בראש מאוכלי הכרוב, כי בכל זאת יש הבדלים ברמה הפוטנציאלית. אבל הגרמנים בחרו להזכיר לנו למה רובנו מתעבים אותם, ושיחקו כאילו הם האומה שהתפרסמה כנטולת כדורגל, בבואה להתמודד מול אלופת עולם שלוש פעמים, שרוב שחקניה מככבים באלופת אירופה מלפני שנה, או בפינאליסטית מהשנה.
ארצות הברית שיחקה בצורה פשוט מצוינת, וקשה לי לתאר עד כמה היא גרמה לי גאווה ונחת, שהרי מלכתחילה היה באהדתי אותה יותר נאמנות למקום שאני רואה כבית שני, ופחות אהבה מטעמי כדורגל. אבל היום גם חובבי הכדורגל הטהור יכולים למצוא סיבה לאהוד את הכוכבים והפסים.
רק שלושה דברים מנעו מארה"ב ניצחון על הטבטונים המשעממים:
1. חוסר מזל של לנדון דונובן
2. חוסר ניסיון של שחקנים אחרים בארה"ב, בעיקר בריאן מקברייד, שעדיין לא למדו שלמרות משמעת טקטית, כשחלוץ החוד שלך מוצא את עצמו לבד מול מגן ושוער, אתה נותן דהירה במורד הצד השני כדי לתת לו אופציה ולשחרר לו שטח (ובהזדמנות זו, הצדעה: קלאודיו ריינה היה בכל מקום במגרש. מדהים!).
3. אוליבר קאן. מלך העולם. גדול שוערי תבל, עם כל הכבוד לקסיאס, פרידל וסילבה, הוא האיש.
טוב, יש גם את השיפוט, שכידוע גנב לנו גול שוויון חוקי שגם אם לא היה גול, בוודאי היה פנדל וכרטיס אדום לטורסטן פרינגס. אבל אנחנו לא מנפנפים באיברים פרטיים מול שופטים שעשו טעות, ואם מיכאל באלאק רוצה לבוא לשחק ב-MLS, הוא בהחלט מוזמן. אנחנו נהיה גם במונדיאל הבא, מן הסתם בכיכובו של איזה ילד שכרגע עדיין לומד בכיתה י' באיזה פרבר יאפי, או אולי אפילו בכיכובו של איזה אתלט-על שחור משיכוני העוני של איזו עיר גדולה. אנחנו לא רק נשארים במפה, אנחנו עושים את זה עם ראש מורם.
דבר אחרון: בחצי הגמר ייפגשו שתי נבחרות שעלו בגלל טעויות שיפוט קשות, כך שנפתרת הבעיה המוסרית בפוטנציה: קוריאה לגמר!