לא מוותר על השמחה

אני גולש באתרים האנגליים, קורא ניתוחים, מעניינים יותר ופחות לקראת המפגש ה"קלאסי" בין אנגליה לברזיל, ומתקשה לעצור את ההתרגשות המתעצמת לקראת המשחק. אני קורא את הסיבות התלושות, יותר ופחות, שמעלים עמיתיי אוכלי הפיש-אנד-צ'יפס ל"למה הפעם זה הזמן של בקהאם, אואן ושות'", ומחייך בציפייה. אני מציץ רגע באתר החדשות וקורא על ההרג באיתמר.

אני יושב מול המכשיר המרובע הזה, עם הלב בתוך המסך ומקבל שוק חשמלי, כשלוסיו ומייקל אואן, איש יקר בעיני מרבית ימי השנה, תוקעים לי את האצבע בשקע. אני כמעט מתפוצץ, כשאני רואה את ריבאלדו מנסה ללכת, שוב, עם הראש בתוך הקיר, כשמסביב יש כל כך הרבה למי למסור. מתמוגג ונדהם כל פעם מחדש, אני מסתכל בביצועיו של רוברטו קרלוס באגף ותחושת אושר לא מוסברת מציפה אותי כשפניו המחייכות של רונאלדו ממלאות לרגע את המסך. אני מגרד את התקרה עם הברכיים, כשאני רואה את רונאלדיניו מרחף בין מגיני אנגליה ואת ריבאלדו עושה את מה שהוא עושה הכי טוב – מבצע בשלמות פעולה טכנית בה אופציית הבחירה היא מוגבלת. אני סובל משפריצי דם מהירים למוח כשאני שומע את זרם השטויות שפולט לפרקים החבר ש.כהן, אבל לא מצליח לזכור על מה הכעס, כשרונאלדיניו הופך את הדייג מארסנל לקורבן אומלל למלכודת בה היו נופלים 90 אחוז מהשוערים שהגיעו למונדיאל.

גם הצבע הלא נכון ששולף המקסיקני לניניו כבר לא מרים לי יותר מגבה ובטח לא מונע ממני לרוץ לחגוג, אחרי שאני רואה את בקהאם מגיע הכי קרוב שהוא יגיע אי פעם לגדולה אמיתית, עת הוא מחליף חולצות עם רוברטו קרלוס. אני מקבל טלפון מחבר טוב, שאמור היה להתחיל פרוייקט שיהווה פריצת דרך עבורו. הוא מספר לי כי קיבל צו 8 ליום ראשון. מי יודע לאן. מי יודע לכמה זמן.

אני רואה את הסיוטון, שתוצאתו נראית כאילו נקבעה מראש, בין גרמניה לארה"ב, ומתחיל לספור כמה זמן נשאר עד יום רביעי. מתחיל להתרגש ממפגש אחוות כדורגל ונשמה אפשרי עם סנגל בחצי, לחשוש מעימות ריאלי מול שד לא פחות מסוכן ממייקל אואן, במה שיכול להיות גמר ענק, מחזיק אצבעות שסימני העייפות של רונאלדו הם זמניים ושואב ביטחון מרגיע מהמחשבה שהיריבה שם עשויה/עלולה להיות דווקא נבחרת חוטבי הכרוב החמוץ של אוליבר קאן.

אני מזכיר לעצמי שלפילוסוף הכדורגל האולטימטיבי, המזל, יש חלק לא קטן בשמחה הנמשכת שלי בשבועות האחרונים ולוקח החלטה. למזל צריך לעזור. אני מפסיק לקרוא/לשמוע/לראות חדשות עד יום ראשון הבא. אני מפסיק לפתוח דואר.