לדרבי יש תלתלים משלו

כמו "דרבי" בין הפועל תל אביב להפועל חיפה, יש משחקים שהייתי מעדיפה שלא יתקיימו כלל. רוב חובבי הכדורגל היפנים, כאילו גדלו על פלאפל ופיגועים, אוהדים את אחת משתי הנבחרות שנפגשו היום בשיזואוקה, ברזיל ואנגליה, או את שתיהן גם יחד. המפגש הזה היה אמור, אם כבר, להתרחש רק בגמר, אבל פיפ”א וההגרלות שלה, אתם יודעים.

האנגלים, משוכנעים שהם הולכים עד הסוף, שלטו ביציעים עם אלפי אוהדים, תופים, מגוון פזמונים (עכשיו אני מבינה מה מקור ההשראה של ילדי שער 5 בבלומפילד) ודגלים שנתלו איפה שרק היה אפשר. האדום-לבן כיסה כמעט את כל האיצטדיון. הכל הולך, גם דגלים של יפן וקנדה, שיהיה. ההימנון האנגלי הופסק באמצע על ידי מחיאות כפיים ושאגות האוהדים, ששכחו כנראה שיש עוד בית. ההימנון הברזילאי - קליל ואופטימי (שמעלה מיד את השאלה מה יהיה עם "התקווה" שלנו?) - לא זכה כמעט לתגובות. זה הוכיח את החשש שעלה כבר בדרך למשחק: מדובר בשכירים יפנים. איך שנגמרו הטקסים, שניות לפני שריקת הפתיחה, השחקנים האנגלים כבר מיהרו להעביר ביניהם בקבוקי מים. חם להם בשמש. הברזילאים, לעומתם, כמו גמלים. 28 מעלות צלזיוס (בצל)? קטן עליהם.

ואז, התחיל המשחק. בקושי נדמו קולות "תחי המלכה" והשער של מייקל אואן שלח את האוהדים האנגלים להתפלל לסיום המשחק ולפנטז על טקס הענקת גביע העולם ב-30 ביוני ביוקוהמה. אלא ששריקת הסיום (של המחצית הראשונה) לא יישרה קו עם לוח הזמנים שלהם ונשמעה רק אחרי תרגיל קרקע מושלם של רונאלדיניו, שהדהים לא רק את המגינים האנגלים, אלא גם את אוהדיהם ביציע. הם לא רגילים לראות דברים כאלה.

אחרי ההפסקה בא הרגע בו לימד היהלומיניו אפילו את דיוויד בקהאם איך מבצעים בעיטות חופשיות, כמה דקות לפני שנמצאה הדרך היחידה בעולם לעצור את הכישרון: כרטיס אדום. גם ג'ון בארנס, כדורגלן העבר האגדי של ליברפול ונבחרת אנגליה, המשמש כיום כפרשן טלוויזיה, לא יכול היה להסתיר את התפעלותו מהפלא הברזילאי: "כשיש לך שחקנים כאלה", הסביר, "זה כבר לא משנה מהי שיטת המשחק שלך". בארנס, כמו רבים אחרים למען האמת, טען כבר לפני המשחק שהמנצחת בשיזואוקה תהיה אלופת העולם ולכן, חובבי ההימורים שביניכם יכולים לרשום עוד שם ברשימת הממליצים לסמן 'וי' ליד ברזיל.

כוכב מסיבת העיתונאים אחרי המשחק היה כמובן המאמן הברזילאי, לואיז פליפה סקולארי. "לפעמים אנחנו משחקים באימונים רק בעשרה שחקנים", סיפר בגאווה, "אבל העיתונאים הברזילאים לא מבינים למה ושואלים שאלות. היום הם בטח הבינו". מאוחר יותר מתקנא סקולארי בטל ברודי ומבקש לסיים את דבריו במילים האלה: "אני רוצה להגיד לעם בברזיל דבר אחד, תאמינו, תאמינו, תאמינו. אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר, לא רק בכדורגל, בהכל".

בדרך לתחנת הרכבת נראים היפנים דואבים במיוחד, בעיקר בגלל הפרידה המאולצת מהאליל הבלתי מעורער שלהם במונדיאל הזה, דיוויד בקהאם. ערב המשחק, פרסם אחד העיתונים המקומיים על עמוד השער שלו ספיישל פריזורות לאורך השנים של קיסר יפן החדש: בקארה ילדותי וחנוני, בגאלח א-לה מרינס, בתספורת מוהיקן וכמובן תמונה גדולה עם הגברת הראשונה וברוקלין הקטן, הפעם עם הכריש המחומצן העכשווי מפאר את ראשו. כעת, נותר רק לחכות ולראות איזו תספורת יאמצו היפנים בשבוע הבא: את הקרחת של רונאלדו או את התלתלים של רונאלדיניו?