לא מלהיבה, אבל מנצחת. בינתיים

מתחילת המונדיאל אני מפמפם בעקביות איזו תיאוריה מקושקשת על "כדורגל מנצח", זה שנוטה להכריע משחקים ובא על חשבון הכדורגל "היפה" ו"הסקסי", שכל כך אהוב על יורם ארבל (לא נמאס לשמוע אותו מדבר כל משפט שני בספרדית? יאללה, הבנו שאתה יודע להגיד "ואמוס אמיגוס". נודניק) וחבר מרעיו. אבל ארבל, שכמובן החריש בהכנעה לעומת הכדורגל ה"מכוער", כלומר מנצח, של הברזילאים (אוי להן לאנגליה או לגרמניה אם היו מנצחות תוך הפגנת משחק נסוג שכולו השהיות ובזבוזי זמן), לא התעלה לגודלו של הרגע ולא אמר בפשטות, את מה שכל אחד (כמעט) מבין היום – כדורגל מנצחת הקבוצה שעושה פחות טעויות, לא זו שהחיוך של שחקניה משוחרר יותר.

במאזן הטעויות, ידה של אנגליה הייתה על התחתונה. השער הראשון של רונאלדיניו נבע מבלבול בחילופי המקומות בין אשלי קול לפרדיננד, ובתפר בין שניהם נכנס רונאלדיניו והשאיר את ריבאלדו (האיש של קמפבל – שנאלץ לכסות שטח במקום שחקן) לבד מול השער. על הטעות של סימן אין להכביר מילים, ולא נזכיר גם שזו לא הטעות הראשונה של השוער ה(בסך הכל) בינוני למדי הזה. ברזיל, מצדה, הסתפקה בטעות אחת – זו של לוסיו (אפשר להפסיק את מבול השבחים – הבנאדם בלם בינוני למדי), אותה ניצל אואן לשער משלו.

זהו. להוציא שלוש הטעויות הגורליות הללו ושלושה מצבי הבעיטה הללו, המשחק כולו התנהל לרוחב המגרש, באלכסון, במשולשים ארוכים, ליד דגל הקרן, בכל מקום אפשרי, רק לא בתוך רחבות השש-עשרה. אנגליה הפסידה משום שחרגה ממנהגה ושגתה (פעמיים!) באופן לא אופייני. במקרה הנוסף היחיד בו שגתה (השגיאה של מילס מול שבדיה, שילמה גם אז את מלוא המחיר. זו הייתה דרכה לכל אורך הטורניר ובוודאי שהיה מוסכם על שחקני אנגליה בחדר ההלבשה לפני העלייה למגרש, כי אם יש משחק בו רצוי לשמור על סכום של אפס שגיאות – הרי זהו האחד.

ברזיל, לעומתה, שיחקה כדורגל אפקטיבי, כמעט ואמרתי גרמני. אמנם, הקלות בה פירק משחק הצירופים הגרמני את הלחץ האנגלי האנמי, הייתה מביכה לעתים, אולם להוציא הבדלי התרבויות, ברזיל הזכירה את זו של פריירה מ-94', שזכתה במונדיאל לאחר שהכתה את האירופאים בנשק שלהם. ניתן לקשור כל קשר מוגזם לראשה של ברזיל, אולם היא עלתה למגרש, כפי שצריך, נחושה לנצח, לא להלהיב, לא להירשם בתולדות ימי הכדורגל של ברזיל כעוד נבחרת מקסימה שניגפה בפני הקבוצה הרצינית הראשונה שפגשה. מבחינה זו, את שכר הלימוד יש לשלוח לסוקראטס, זיקו, אדר, פלקאו ושאר החברים מ-82'. אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תברקנה דווקא.

בחצי הגמר תפגוש הנבחרת של סקולארי את המנצחת בין שתי נבחרות "ברזיל קטנות", אחת מהן כבר הקשתה עליה מאוד בבית המוקדם. השניה, סנגל, הוכיחה עד כה, מלבד שפע הכישרון, גם יכולת הגנתית לא מבוטלת, ובעיקר - אתלטיות ופיזיות ללא תחרות בטורניר. לברזיל, על כל פנים, מצפה יריבה קשה בחצי הגמר. אם בדעתכם להמר על ברזיל, הייתי מוסיף רק המלצה קטנה - וודאו שנשארים לכם כמה שקלים עודף. ואם יורשה לי לדבוק בהימור ישן שלי (והדברים נכתבים שעות מספר לפני חצי הגמר בין גרמניה לארה"ב), גרמניה תהיה שם. כי אם כבר "כדורגל מנצח" אז עד הסוף.

שבת שלום.