הכדורגל היפה לפי אורנה דץ

הטור הזה היה אמור ללוות את משחקיה של ארגנטינה במונדיאל. כותב שורות אלו מתוודה שהוא לא האמין עד הרגע האחרון שהם יסתכמו בשלושה. אבל רצה הגורל העיוור (והחירש לשוועות ההמונים) שבמונדיאל הכל-כך מוזר הזה, עוד לפני שהצלחנו להתרגל לשעות השידור המוזרות ולשמות האקזוטיים של אצטדיוני הערים הנוכריות, נשארנו פתאום בלי ארגנטינה ולמעשה, בלי אף נבחרת לטינו-אמריקאית אמיתית במונדיאל.

כן, אם תתעקשו לדייק ולדקדק בפרטים הקטנים של קווי האורך או הרוחב, הרי שתוכלו לכאורה לטעון כי ברזיל שוכנת באותו איזור גיאוגרפי המכונה דרום אמריקה, אולם בעולם הכדורגל, מפת העולם לא דומה למה שהתרגלתם לראות באטלס כרטא שלכם.

מי יודע? אולי אם יחפרו הגיאולוגים מספיק עמוק בכלים שלהם, הם יגלו שרכס הרי האנדים שבדרום-אמריקה התרומם כתוצאה התנגשות ענקים בין שני גושי אדמה עצומים. אחד מהם - ברזיל, ניתק מיבשת אפריקה ושייט לו כמו רפסודת אבן ענקית (ותודה למר ז'וזה סאראמאגו) במימי האוקיינוס האטלנטי עד שנתקל בדרום אמריקה. ואם תוסיפו לעובדה "מדעית" זו את ההסברים ההיסטוריים האחרים, המתבקשים מאליהם, כמו הכיבוש הפורטוגזי שגרר אחריו יבוא עבדים מאפריקה וכו', יתכן שתוכלו לקבל איזושהו הסבר להבדלים המהותיים בין ברזיל לשאר אמריקה הלטינית.

ואכן, ברזיל לא משחקת כדורגל לטינו-אמריקאי (לטוב ולרע), באותה המידה שבה אנגליה, יריבתה במשחק רבע הגמר, על אף קירבתה הפיסית לאירופה, לא נחשבת ל"אירופאית" במלוא מובן המילה ואף לא משחקת כדורגל "אירופאי" טיפוסי. לברזיל תמיד היה חסר האלמנט הנוסף המבדיל בין קודש לחול, ה"גארה", כלומר הנחישות, התעוזה, האומץ, המלחמה הבלתי מתפשרת, בכל האמצעים הכשרים והאחרים.

אמנם, נבחרות ברזיל השונות לאורך הסטורית המונדיאלים הצליחו, לעיתים, לכסות על החסך הזה בעזרת הכדורגל ה"יפה" עליו אוהב שאר העולם להתרפק, אולם לגמר הגביע העולמי הזה ברזיל הגיעה כמו שמגיעה משתתפת לתוכנית הטלוויזיה "מהפך עם אורנה דץ" המשודרת בערוץ השני: קשת יום, מפוכחת מקסמיה, תקופת הזוהר שלה הרחק מאחוריה, החולצה הזהובה שלה קצת דהויה ומהוהה, ובכלל, נראית די לא בכושר ליד כל הכוכבות החטובות והאופנתיות באולפן (לכו תתמודדו מול צרפת עם השיק והסטייל הפריזאי-קוסמופוליטי שלה, מול איטליה עם חולצות הלייקרה הצמודות, הג'ל ופיאות הלחיים המעוצבות, או מול אלף צבעי השיער של היפנים).

אבל אחרי שאורנה יצאה לפרסומות (ורצה לחדר האיפור, להתחמש בפן ובצבא של פינצטות), נעלמו לפתע כל המתחרות שובות העין ונשארה שם למעשה רק ברזיל במערומיה הלא מחמיאים. כעת התנפלו עליה מומחי האסתטיקה והכדורגל היפה, מרחו עליה קצת מייק-אפ פה, הוסיפו קצת איי-ליינר שם, הדביקו לדרדלה של ריבאלדו, שפגעה בבלם הבלגי בדרכה לרשת, שמות תואר כמו "מדהים" ו"וירטואוזי". אותם מומחים, אחרי שמיהרו להספיד את המערך של ביילסה, פתאום מהללים את הטקטיקה הברזילאית, שהיא, הפלא ופלא, זהה כמעט לחלוטין לאותו מערך מושמץ של ארגנטינה, שלא לדבר על המחמאות להגנה והקומפלימנטים לשוער (לשוער!?! של ברזיל?!?) .

והנה, בעזרת פלאי הקוסמטיקה וזוויות המצלמה, ניצבת מול המראה הגדולה, בבגדי נייק הנוצצים שלה, הסינדרלה החדשה-ישנה, היפיפייה הממוחזרת- ברזיל!

עוד רגע קט, אחרי שאורנה תודה לסטייליסטית ולחופפת השיער, יעלה הוילון ומעברה השני של המראה תופיעה דמותה המשופצת והמצוחצחת של אנגליה (כן אנגליה, הנבחרת שהמומחים מציינים בה לטובה בעיקר את ניקי באט, האיש שלא הצליח למסור פס מדוייק גם בחימום).

כן צופים וצופות, התלתלים של רונאלדיניו מול המוהוק של בקהאם, עוד מעט הם יצווחו אחד מול השני: "שיו, אני לא מאמין שזה קורה לי....".

והאמת, גם אני לא מאמין שזה קורה לי.