ערב ר' משולש בדרך ל-ררר האמיתי

מיד עם נחיתתי בשדה התעופה באוסקה, אחרי 18 שעות בדרכים, קלטתי, בזווית העין, איך שער שכבש הכדורגלן שלי בעולם - ראול (ברי"ש מתגלגלת) - נפסל בגלל נבדל. אחר כך הגיעה תצוגת הפנדלים המזעזעת של שתי הנבחרות ולרגע התגנב ללבי החשש שדווקא ביום בו אני מגיעה סופסוף למונדיאל, מר גונזלס היקר הולך לטוס בחזרה למדריד. בסוף, איכשהו, האירים הצליחו להחמיץ יותר והשאירו אותי עם עונג הציפייה המתוק לראות את רררראול מהיציע.

בינתיים, מסכנה שכמותי, אני מסתפקת ברוברטו קרלוס וברונאלדיניו. סיבה מספיק טובה להגיע לאיצטדיון ווינג בקובה כבר בצהריים, למרות ששריקת הפתיחה למשחק שמינית הגמר בין ברזיל לבלגיה, תישמע רק ב-20:30. הקרנבל הברזילאי ברחוב הראשי מול האיצטדיון, כבר בעיצומו. האוהדים, כולל ילדים קטנים ותינוקות, בחולצות צהובות (של ריבאלדו ורונאלדו בעיקר, שמסבירים כבר באותו ערב למה) מחפשים כרטיסים, פותחים באסטות של כובעים וחולצות צהובות ובעיקר - עושים הרבה רעש.

גברים בגיל העמידה עם רעשנים ופאות בלונד מוכרים מדבקות עם הדגל הברזילאי להדבקה על הלחיים. מתברר שסולידריות חשובה להם לא פחות מאשר לנו, כי הם מקפידים לשאול כל עובר ושב "את מי אתה אוהד?". קשה להאמין שהיו מקבלים תשובה אחרת מלבד מה שרצו לשמוע. יפנים, הרבה יפנים, מצטרפים להילולה, עם תופים ובמחולות. רק אוהדים בלגים לא נצפים בשטח.

כמה שעות אחר כך, נוחת בידי כרטיס הכניסה למשחק ואני לא יודעת את נפשי. התוכנית המקורית היתה בכלל סידני 2000, אלא שבאותה תקופה התעסקתי בעיקר בלבחור די ג'יי וצבע למפות שולחן. שנתיים אחרי, אני לא רחוקה משם. אז את מריון ג'ונס אמנם לא ראיתי שועטת אל קו הסיום, אבל לראות גם את ריבאלדו וגם את רונאלדו שמים את הכדור ברשת, זכיתי גם זכיתי.

להפתעתי, מתברר שדווקא רוברטו קרלוס, מגן ריאל מדריד בעל השמאלית הקטלנית, הוא חביב הקהל היפני. צרחות מלוות את הקראת שמו על ידי הכרוז, שלא לדבר על השאגות ההיסטריות רגע לפני הבעיטה החופשית שנפסקה לזכות ברזיל בדקה ה-24. היפנים, כך מתברר, מבינים בכדורגל ומצפים לבעיטה מסובבת של רוברטו קרלוס אל תוך הרשת, אבל הכדור ששולח המגן הברזילאי מצליח רק לשרוק מעל המשקוף. מה שלא מונע מהיפנים ללוות את כל הסצינה במטח אדיר של פלאשים, כמו בכל בעיטה לשער של הברזילאים. אין ספק, לפיכך, שאנשים העסוקים ביותר בקובה מחר בבוקר יהיו אנשי מעבדות הצילום.

כמה דקות אחר כך, לעומת זאת, מגיבים היפנים בזעקות שבר. מארק וילמוטס הבלגי מנחית בראשו את הכדור ברשת. רק זה חסר להם, שאחרי צרפת וארגנטינה, גם ברזיל תעוף מהמונדיאל (מחר תורה של איטליה?). פסילתו של השער גורמת לאנחת רווחה קולקטיבית ביציעים. חולפים להם עוד כמה וכמה רגעים מעוטי אירועים, ריבאלדו שם את הפצצה שלו והיפנים בעננים. ההילוך החוזר על מסך הוידיאו הענק באיצטדיון סוחט מהם תשואות כאילו מדובר לפחות בשער ניצחון בגמר. כך גם בשער של רונאלדו שסוגר עניין כמה דקות לסיום. עכשיו אני מחכה לפגישה עם דייויד בקהאם. ראול? שיחכה קצת.