קבוצה היא כמו אמא, אומרת אחת הקלישאות המפורסמות. ומהי נבחרת? כנראה שכמו אישה. ההבדל הוא שמתחתנים אתה בגיל בו עדיין לא ממש חושבים על איך עושים ילדים ומשכנתא נשמעת יותר כמו שם דודתו של קישקשתא. אני התחתנתי ב-1982 במדריד.
את שנות הנישואין הראשונות שלנו העברנו אני ואישתי - שתחיה באושר ובעושר - נזכרים כל הזמן ברגעים בלתי נשכחים מאותו מעמד מרגש. פאולו רוסי רוקד ברחבה, גרמנים מקבלים בראש וסבא זוף מתרגש עד דמעות. אחרי שמונה שנים זה קרה לי בפעם הראשונה: מחשבות רציניות על בגידה. היא הייתה שחומה ומדליקה, רקדה להפליא והצליחה להגיע עד לרבע הגמר. מאותה שנה הפכתי את זה להרגל מגונה וכל ארבע שנים, לפחות, מצאתי לי פילגש חדשה. זה מה שקורה כשהאישה לא מספקת אותך כראוי.
עברו עוד ארבע שנים ונסענו לארה"ב, שם נדלקתי על בלונדינית אמיתית משבדיה, שהחזירה אהבה והגיעה עד לחצי הגמר. הסיפוק הרב גבר על תחושת העוול שגרמתי לאהובתי הישנה וההפסד בפנדלים בגמר רק גרם לי לרחם עליה יותר. בפריס של 98' תכננו על חופשה רומנטית, אבל שוב הרסתי הכל, כשאימצתי לי רומניה חוצפנית, שחזרה הביתה כבר בשמינית. הניסיונות המייאשים סחבו אותי לבגוד גם ביורו 2000, שם, לצערי, הפורטוגזית השופעת דפקה לי פנדל בהארכה ואשתי קבעה שיאים חדשים של ייאוש.
במונדיאל הנוכחי לקח לי שלושה ימים מלאים למצוא אותה, אסיאתית מהממת מלאת שמחת חיים. בינתיים, אשתי כמעט הרסה הכל ולקחה אותי הביתה מוקדם, אבל בסופם של יומיים מותחים בסיום שלב הבתים, הבנתי שזה באמת הולך לקרות: אשתי והפילגש נפגשות ואין לי מושג איך אני עובר את האורגיה הזו בשלום.
כשאני חושב שאחת מהן תנצח, עולה בי חיוך, אבל כשאני נזכר שהשניה תפסיד, הוא נעלם. הסטטיסטיקה שעומדת לטובת אשתי היא שתמיד היא הקפידה להגיע לשלבים גבוהים יותר מהפילגש. הסטטיסטיקה שעומדת לזכות הפילגש היא שאשתי תמיד עפה על ידי האלופה הבאה.
אחרי הרבה מחשבות והתלבטויות על יחסים וזוגיות, הגעתי לשתי מסקנות: אם הפילגש מנצחת והולכת עד הסוף, אני מתגרש ובורח אתה. ואם אשתי היקרה ממשיכה הלאה, זאת תהיה מתנה נהדרת לקראת יום הנישואין ה-20 הבא עלינו לטובה. כמובן שביום עצמו אצפה למתנה גדולה וראויה הרבה יותר. אחרי כל כך הרבה שנות יושר ונאמנות, לא מגיע לי?
האישה, הפילגש והאוהד שביניהן
17.6.2002 / 13:27