ההפתעה של מקארתי, השקט של מטסו

משחקי היום בשמינית הגמר סיפקו לכולנו, לראשונה בשלבי ההכרעה ובפעם המי יודע כמה בטורניר, דרמות נהדרות. אם במשחק הראשון בין סנגל לשבדיה העדפותי היו ברורות מלכתחילה, אזי בדרמה השנייה היתה לי בעיה. אמנם, את חיבתי לראול בפרט וספרד בכלל לא הסתרתי מעולם, גם לא מעל במה זו, אבל ככל שחלפו הדקות והמשחק נכנס לשלבי הכרעה, כבר הייתי בעצומו של ריב גדול עם עצמי. כחובב מושבע של שחקני נשמה, שמוכנים להקריב את עצמם עבור הנבחרת והסמל, לא יכולתי להחליט איך אני רוצה שהמותחן ייגמר.

אירלנד הפתיעה אותי היום בגדול. מעבר ליכולת של מקארתי ללכד את הנבחרת שלו אחרי, ואולי בזכות, משבר רוי קין, הוא התגלה כשועל לא קטן גם בכל מה שקשור בתכנון משחק, יכולת להבין ולהגיב ליתרונותיו וחסרונותיו של היריב, שמצליח במקביל לשמור על קור רוח מרשים גם ברגעים הקשים. אחרי השער המהיר של מוריינטס והפתיחה הטובה של ספרד, מקארתי ואירלנד לא נלחצו, ותוך משחק הקרבה נוקשה וחזק, נתנו לספרד להבין שטיול לרבע הגמר המשחק הזה לא יהיה. כשעם חלוף הדקות הם גם הוסיפו לזה הנעת כדור מסודרת ולאו דווקא דחיפת כדור קדימה במסירות ארוכות, תוך הפגנת עליונות ברורה בפרמטר הכי חזק של הספרדים, הביטחון הספרדי הלך ונסדק, ובהארכה אירלנד כבר ממש היתה עדיפה.

ספרד, ללא מוריינטס וראול, שהוחלפו בשני שחקנים דפנסיבים (פאניקה של קמאצו), נראתה כמי שמייחלת כבר לפנדלים. הטעות היחידה שאירלנד עשתה במשחק הזה, היתה שבחלק האחרון של ההארכה היא לא האמינה מספיק בעצמה, לא לחצה מספיק על הספרדים העייפים מנטלית ובעיקר פיזית, ובערך מהדקה ה-106 הצטרפה לספרד ברצון לשמוע את השריקה האחרונה. יכול להיות שלטובת הכשרון והכדורגל היותר אטרקטיבי, עדיף שכך זה נגמר, אבל כשמנדייטה שם את הפנדל האחרון בפנים, היה לי קשה לשמוח.

במשחק הראשון שלם היום, לא היו לי שום דילמות. סנגל המצויינת פגשה בשבדיה החזקה, אבל המאוד מחוספסת, ועד לרגע זה אני מודה לקורה השמאלית של שער סנגל, שעזרה לנבחרת הכל כך מוכשרת של ברונו מטסו הנהדר להמשיך אתנו הלאה.

מטסו, שעומד בפוזה הקבועה שלו ליד הספסל של קבוצתו, נותן בהבעת פניו, לא רק לשחקניו אלא אפילו לצופים בבית, תחושה שהכל יהיה בסדר, וגם אם לא - אז זה לא סוף העולם. ותאמינו לי - לשחקן במעמדים כאלה, ההבעה על פרצופו של המאמן שווה המון. צריך לזכור שסנגל שיחקה היום ללא האגף השמאלי המצויין שלה, בשל חסרונם של פאדיגה ודיאו, שילמה על זה מיחר לא קטן ועדיין יצאה מנצחת. השבדים ניסו לנצל זאת ומשריקת הפתיחה הלכו חזק על אגף ימין שלהם, שגם הביא להם את שער היתרון.

בסופו של דבר, היכולת האישית של קאמרה, האיש שהיה על תקן מחליף בראש של מטסו, והבקיע היום שני שערים שכולם וירטואוזיות, העלתה את סנגל לרבע הגמר. ולמי שמצליח לשמור כישרון ויצירתיות כזו במסגרת קבוצתית נחושה – מגיע כל הקרדיט שבעולם. בשער השני, גם אני כבר לא יכולתי להחזיק מעמד וקפצתי בסלון כמו אוהד סנגל אמיתי. מזל שהייתי לבד בבית ואף אחד לא ראה אותי.