האימפריה מכה שנית

חוץ מהלייקרס ופיל ג'קסון, אמריקה עסוקה עכשיו בהכתרת אימפריות, קבוצתיות ואישיות. דטרויט רד ווינגס ניצחה את קרולינה הוריקנס בגמר ההוקי ונתנה למאמנה הפורש, סקוטי באומן, תואר אליפות תשיעי; הניו יורק יאנקיס מתקוטטים עם הבוסטון רד סוקס על הזכות לזכות באליפות הבית המזרחי ואיתו האפשרות לזכות בעוד תואר אליפות תחת ג'ו טורה (טורה, באומן וג'קסון הם ההוכחה הבולטת לחשיבותו המכרעת של המאמן בספורט האמריקאי, ושלושתם מראים שמאז פרישתו של ג'ימי ג'ונסון לא גדל מאמן כזה בפוטבול). שלא לדבר על קבוצת "מכי הבאנגים", הקבוצה של מגזין המריחואנה "היי טיימס", שניצחה 21 משחקים ברציפות בליגת הסופטבול של ניו יורק.

שאקיל אוניל עובד על מקומו (כסנטר הגדול) בהיסטוריה, האחיות וויליאמס גם. טייגר וודס, שמוביל את אליפות ארצות הברית הפתוחה אחרי שלושה סיבובים, רוצה לזכות בתואר גראנד סלאם השני שלו, אחרי שבשנה שעברה הוא זכה בארבע התחרויות הגדולות, אבל לא באותה שנת יומן. גם לנוקס לואיס הוא סוג של אימפריה, אני לא בטוח איזו. שלא לדבר על לאנס ארמסטרונג, שבטור דה פראנס הקרוב, יבסס את מעמדו כאימפריה על גלגלים. סוס אחד זכה בשני מירוצים מתוך שלושת המירוצים החשובים של השנה, נהג מכוניות זכה בפעם השניה ברציפות באינדיאנפוליס 500.

ויש, תאמינו או לא, אימפריה של מונדיאל. מאות גרמנים ב"זום שניידר" באיסט וילאג', ששותים בירה ישר מהחביות ויודעים שהאימפריה תכה בדקה ה-88; תושבים פולנים גאים על כך שדפקו את אמריקה; אמריקאים שהתאהבו מחדש בקוריאנים; ברזילאים שעושים קרנבל ואוכלים טונות של בשר בשבע וחצי בבוקר בקווינס; ב"נבאדה סמית", פאב בריטי באיסט וילאג' שהצליח להשיג רשיון אלכוהול למשך כל היממה לכל תקופת המונדיאל (אסור למכור אלכוהול בניו יורק בין ארבע לשמונה בבוקר ובין ארבע לשתיים עשרה בימי ראשון), עומדים מאות נתיני האימפריה האמיתית, דחלילים שלא הפסיקו לשתות במשך עשר שעות רצופות ושעושים את דרכם לשירותים בהליכה לאחור, ולא מפסיקים לשיר "איטס קומינג הום" במשך שעתיים רצופות.

המחזה הזה, של מאות בריטים ובריטיות, ספוגים מאלכוהול וחמוצים מזיעה, שיוצאים לרקוד על המדרכה בתשע בבוקר מול המעונבים שיוצאים לעבודה במפעלים, היא תמונת הקיץ של ניו יורק השנה.
כמובן, שהכל מתגמד לעומת מחר, שתיים ועשרים בבוקר. מחר, מחזיקים פה כולם ידיים, האימפריה הכי גדולה הולכת ליפול. הפטריוטיות האמריקאית הספיקה למחצית אחת, אחריה הם כבר חזרו לגודל האמיתי שלהם, הגודל של הליגה המקומית.

מכסיקו השפילה את איטליה. יחסי הכוחות פה לא רלבנטיים. זה אמור להיות המשחק הכי חד צדדי של השמינית, אפילו יותר מברזיל-בלגיה. מכסיקו יכולה להפסיד רק אם היא תעלה למגרש בפחד ויראה מפני האימפריה מעבר לגבול, בהרגשה של "אנחנו לא אמורים לנצח אותם. עשרות אלפי שוהים לא חוקיים בעבודות דחק ובשכר מינימום לא יכולים לחכות. אם יש אלוהים (ואם הוא עגול) מכסיקו - בשלישיה. ואחר כך משולשים.