ניצחון אנגלי אנמי במעטפת נוצצת

גם האנגלים הוותיקים ביותר, אלה שמלווים את אנגליה במונדיאלים האחרונים, שיפשפו את עיניהם לנוכח הקלילות המפתיעה שבה העפילה אנגליה לרבע הגמר. אז נכון שהמעטפת היתה יפה ומקושטת, אבל האמת היא שהמשחק נגמר כבר אחרי 20 דקות, כשאנגליה כבר הובילה 0:2 ודנמרק גילתה אנמיות קשה בכל מה שקשור למשחק התקפה.

לכאורה, המשחק נפתח ללא פייבוריטית ממשית – היתרון היחסי שהיה לאנגליה היה המסורת ותו לא. שהרי שתי הנבחרות הן פיזיות, די מהירות, ומשחקות באותו מערך 2:4:4 קלאסי עם שני חלוצים מרכזיים, ארבעה קשרים (שניים דיפנסיביים) וארבעה שחקני הגנה בקו אחד, שאמורים לקחת אחד על אחד את שני החלוצים. השוני היחיד בין המערכים הוא שלדנמרק היו שני קשרי צד שהם יותר על תקן חלוצים בקווים (גרונקיאר ורומאדל) ולאנגליה, לעומת זאת, יש שני קשרים שהם ממש קשרים ויודעים לעזוב את הקו ולהיכנס פנימה בהתאם לצורך בהנעת הכדור כשאנגליה יוצאת להתקפה, וגם בכדי לצופף כאשר אנגליה מתגוננת.

כלומר, כל פעם שאחד ממגיני דנמרק יוצא להתקפה וסינקלייר יוצא ללחוץ אותו, בקהאם עוזב את האגף ונכנס לאמצע בכדי להיות הקשר הרביעי של אנגליה. הביצוע של סינקלייר להוראות האלה העניק לאנגליה את היתרון הגדול במרכז השדה והעלים כמעט לחלוטין את הקישור הדליל של דנמרק (טופטינג וגראבסן לבדם).

כמובן שהשער המהיר בדקות הראשונות טרף את הקלפים של המשחק. הדבר הראשון הוא הביטחון שקיבלה אנגליה אחרי השער. הדבר השני, והמשמעותי יותר, היה ההלם אליו נכנסו שחקני דנמרק כשלא הצליחו אפילו להתקרב ולהטריד יתר על מידה את פרדיננד וקמפבל, בלמי אנגליה. ההלם הזה בא לידי ביטוי ביכולת של שחקני ההגנה של דנמרק ובעיקר לאורסן שטעה שוב ושוב ותיפקד כבור גדול במרכז ההגנה הדני.

על המחצית השניה אין צורך להרחיב את הדיבור, מכיוון שברור היה לכולם שה-0:3 במחצית הוא די והותר לאנגליה (אולי אפילו יותר מדי) והם שיחקו את המחצית השניה רק בשביל לסיים את המשחק. דנמרק, לעומת זאת, הבינה שאין לה שום סיכוי נגד הגנת הברזל האנגלית והעדיפה לא לחזור הביתה מושפלת עם איזו חמישיה מבישה ברשת.

נשאלת השאלה: האם אולסן טעה כששינה את השיטה וההרכב שהצליחו כל כך נגד צרפת, או שהשינויים שלו היו במקומם על אף ההפסד. אם כן, לדעתי קו המחשבה של אולסן היה נכון מכיוון שנגד צרפת, שמשחקת שונה לחלוטין, הוא התכונן מצויין והעמיד מערך של 4:5:1 שענה על כל התכונות של הצרפתים. לעומת זאת, מול ה-2:4:4 של אנגליה, אולסן חזר להרכב הקלאסי שלו, בתקווה לתת מענה להגנה החזקה של אנגליה ולהציב שני חלוצים חסונים ומהירים שידגדגו את קמפבל ופרדיננד, מה שלא הצליחו לעשות נבחרות ששיחקו עם חלוץ אחד נגד אנגליה (ארגנטינה), כשרק באטיסטוטה שיחק בחוד.

בכל מקרה, אני לא מצטער על הדחתה של דנמרק, מכיוון שהכדורגל שלה אמנם לפרקים יעיל והחלטי, אבל בהחלט לא כדורגל יפה ושובה עין. אנגליה, מבחינתי, חיה על זמן שאול. אני לא מאמין שצירוף מקרים כזה, של שער עצמי בפתיחה ועוד שניים עד המחצית יהיו בכל משחק ובוודאי שלא נגד ברזיל ברבע הגמר. אנגליה תצטרך לעשות שדרוג משמעותי ביכולת שלה ובעיקר לשמור על יכולת התקפית טובה לאורך דקות ארוכות יותר, אחרת היא עפה כמו טיל ברבע הגמר.