הפלא השמיני

אולי זה החום והלחות, אבל אני נשבע שהיום ראיתי במונדיאל את הפלא השמיני: נבחרת גרמניה משחקת מול פרגוואי, מנצחת 0:1 קטן (טוב, זאת גרמניה), יורדת מהדשא ואחרי 3 שעות עולה עליו עוד הפעם, רק כדי לתת בראש לדנמרק, אולי כנקמה על הגמר ההוא מ- 92. לא, עבדכם הנאמן לא עישן ג'וינט באורך של מטר – אני רוצה שכולכם תעשו יפה שלום גדול לנבחרת גרמניה ב' – הרי היא אנגליה.

ההגנה – בטון. מי היה מאמין ש- 3 משחקים רצוף סימן ישמור על רשת נקיה, ולא מדובר על משחקי ידידות מול סורינאם. מדובר בארגנטינה, המועמדת מס' 1 לזכייה, ניגריה שתמיד מבטיחה ואף פעם לא מקיימת, ודנמרק שהדליקה את כולם בסגנון הנקי שלה והמטוסים בכנפיים. והנה באו הגרמנים, סליחה, האנגלים, נתנו להם גול מערבוביה בקרן, עוד גול ממסירה עקומה של ניקי באט שהגיעה לאואן, ולקינוח, דקה למחצית, כראוי לנבחרת של בוריס בקר ושומאכר, הכישה את הדנים ההמומים בגול מבעיטה לאמצע השער שעברה מתחת לבטן של סורנסון (יש להקים ועדת חקירה בראשות נילסן על המשחק השערורייתי של השוער הזה).

ההתקפה – יעילה. במחצית הראשונה לאנגלים היו 3 מצבים והם כבשו מכולם. מזכיר לכם מישהו? אולי איזה רומיניגה קטן? אולי איזה פלר משופם? אפילו הסקי, שומו שמים, הצליח להבקיע. נכון, הוא לא ממש התכוון, אבל ביום כזה גם מטאטא יורה.

ואולי הפלא השמיני זה בכלל ניקי באט. מספר 8 של היונייטד, שראה איך מביאים לו לקישור שחקן כמו חואן ורון וילד פלא כמו מייקל סטיוארט (חכו לשנה הבאה, אל תגידו שלא אמרתי לכם), לא הסכים לעבור לאיזה מידלסבורו והחליט להילחם. במשך חלקים גדולים של העונה הוא החזיק את יונייטד בתמונה, בגלל שהיה היחידי שהסכים לעזור להגנה הנוראית של השדים האדומים. במשך כל המונדיאל הזה, איש התחת האדום לא מפסיק לחלץ כדורים, לתקל כל מה שזז ולנשוך כל מי שמתקרב לשער הגרמני, סליחה האנגלי.

2 נקודות השקה אחרונות בין הנבחרת של האי הבריטי והלבנים שחורים של פלר: בלי האחים נוויל הפסיקה אנגליה להתחלק בהגנה ולהרחיק כדורים ללא כתובת, ומנטאלית, כולם ראו שהדנים, שחלק גדול מהם משחקים בקבוצות קטנות בפריימר ליג, עושים במכנסים מול האחים הגדולים של ליברפול, ארסנל והיונייטד, בדיוק כמו שמקסיקו ואולי גם ספרד יעשו מול המכונות האלו מאנגליה, סליחה, מגרמניה.