האמת, יום משחקים עצוב היה לי היום. את הפרידה הדרמטית מדרום אפריקה הטובה והנאיבית עוד הצלחתי איכשהו להפנים, אבל את הדחתה של ארגנטינה אני לא מצליח לבלוע.
אז נכון שחואן ורון וחבריו יכולים לבוא בטענות רק לעצמם, אבל בכל זאת אני חושב שמבית המוות הזה, הנבחרת הכי אטרקטיבית, הכי פחות טקטית ובוודאי הכי פחות משעממת הייתה ארגנטינה. הארגנטינאים היו חייבים לעלות לשלב הבא ולו רק בשביל ההזדמנות להוכיח, שעם קצת פחות לחץ, הם יכולים לשחק כדורגל מטריף. אבל, הלחץ הארור הזה, שהולך איתך לכל מקום בטורנירים כאלה, הכריע לצערי הרב את ביאלסה וארגנטינה. ההפסד כולו שלנו.
טוב, אין ברירה צריך ללכת קדימה, וקדימה מבחינתי זה לחפש תחליפים הולמים. לא כאלה שמבקיעים שער בדקה 15 ואחר כך מתגוננים 75 דקות ושומרים על היתרון ובסוף אומרים עליהם שהם נתנו משחק הגנה הירואי.
התחליף שלי היא ספרד. הנבחרת, שללא ספק, משחקת את הכדורגל הכי יפה בינתיים במונדיאל. היא כובשת בכל משחק שלושה שערים, מגיעה לאין ספור מצבי הבקעה נוספים ויש לה את סגל השחקנים הטוב והמאוזן ביותר מכל הנבחרות במונדיאל - כולל ברזיל.
רוצים דוגמא? בבקשה, היום במשחק שיחק ההרכב השני של ספרד, על אף שהיה מאד חשוב לספרד לסיים ראשונה בבית. קמאצ'ו לא היסס והחליף כמעט את כל ההרכב שפתח במשחק הקודם. ומה קיבלנו? נבחרת שקטה ולא לחוצה, שגם כשהיריב משווה בפעם הראשונה היא ממשיכה לשחק אותו דבר, כובשת שער וממשיכה באותו סגנון נעים כזה, שנותן לך, הצופה, תחושה שמה שלא יקרה - ספרד יודעת משהו שאתה לא יודע.
גם אחרי ה-2:2, כשהקהל באקסטזה והולך עם האנדרדוג, היא ממשיכה להניע את הכדור בשקט אבל במהירות ובמין סבלנות מתובלת בטכניקה משובחת וביופי, מחפשת עד שהיא מוצאת, את הפירצה בהגנת היריב, צפופה ככל שתהיה.
ספרד שיחקה היום עם בלם אחורי מחליף (נאדאל) שני מגינים חדשים (רומרו וטורס) קשרים אחוריים מחליפים (צ'אבי ואלבלדה) ושני שחקני אגף שונים מהמשחק הקודם (מנדייטה ויואקים מרטינז). כל המחליפים הללו לא פגמו אפילו לא באחוז אחד בשיטה ובסגנון הרגילים של ספרד. הקרדיט לקמאצ'ו.
הלגרה ונאדאל, ביחד עם שני המגינים, עשו עבודה טובה. שני השערים לדעתי נבעו יותר מחוסר תאום ביניהם, שנובע מהשינוי בהרכב. צ'אבי ניהל וארגן נהדר את המשחק בקישור האחורי ונעזר היטב באלבלדה. שני שחקני הכנף שיחקו נכון מאוד ונכנסו כל הזמן למרכז להשתתף בהנעת הכדור ועל ידי כך פינו שטח למגינים לתמוך בהתקפה. מנדייטה אמנם היה קצת חלוד בפתיחה, אבל לאחר השער המרהיב שלו חזר להיות אותו שחקן נהדר. ומי שהיה ההפתעה הכי גדולה בשבילי הוא חואקין, ששיחק כמו קשר ימני קלאסי, עם טכניקה נהדרת, מהירות ולא מעט הגנה. תרשמו את השם הזה, הוא הולך להיות הפיגו הבא.
ושם, בחוד, הרחק מכולם ובפער עצום, נמצא השחקן הטוב ביותר בעולם כיום: ראול. תקצר היריעה בשביל לפרט את מעלותיו של הכדורגלן המדהים הזה, אז רק אספר שספרתי לו היום במשחק 14 פעמים שהוא, בתנועה האינטיליגנטית שלו, העמיד את עצמו במצב הבקעה. ובפעמים שגם מוסרים לו מדוייק ובזמן, אפשר מייד לרשום שער. ויוה אספניה.
אדיוס ארגנטינה, ויוה אספניה
12.6.2002 / 23:21