יוסי ילד שלי (כפול) מוצלח

מאת יוסי כהן

אח בוסניה בוסניה. מצאת לך זמן להגיע למשחק כדורגל נגד נבחרת ישראל. המדינה בלהבות, הקהל צמא לדם ובמלחמה, כמו במלחמה, שולחים את כל הכלים לקרב. אחרי מחצית ראשונה רדודה ורדומה משהו, הגול של הבוסנים הצית את המבערים של ישראל. חמש דקות לאחר מכן התחילו ביציע להשוות את הנבחרת לנצרת עלית (אולי בגלל המהומות?) וערימות של קליפות גרעינים נחתו עלינו מלמעלה.

אז מה נשתנה?

על שני בנים דיברה תורה. אחד נשמה ואחד קוסם אמיתי. הכחולים לבנים היו זקוקים לנשמה אמיתית שתעיר אותם ובהרכב של נילסן היה אחד כזה. מעל כולם. יוסי אבוקסיס במשחק הקרבה יוצא מן הכלל (מי ששם לב יכול היה להבחין שבהגנה הוא נראה כמו לוחם קונג פו שרק מחכה ליריב) דאג להשאיר שלוש נקודות יקרות בבית ולשלוח את הבוסנים למלחמה משלהם. כשאבוקסיס ניגש לכדור העונשין גם הוא ידע (כך אמר לי, בי נשבעתי) וגם האיצטדיון ידע שהרשת הבוסנית תתעופף באויר.

שתי דקות לפני השער של אבוקסיס, נכנס הקוסם האמיתי. יוסי בניון החליף את ברקוביץ' העייף (סחטיין על הגול, אבל לא יותר מזה) והבלאגן בחלק המגרש הבוסני התחיל. כל נגיעה מגע של קסם. כל כדור "מלמיליאן". כשיניב קטן עלה למגרש במקום האוירון (איזה ריצה לכדור אבוד בגול הראשון) הקונצרט של הפילהרמונית הישראלית היה בעיצומו. בנוסף לשער שהבקיע יכול היה קטן לתת עוד שתי מנות, אבל מי אנחנו כי נלין. בסופו של דבר, כשהבשורות הגיעו מאוסטריה (תיקו מול ספרד), כל הפרשנים והחוכמולוגים למיניהם התחילו לעשות חישובים. עזבו אתכם משטויות, תנו לשמוח על הנצחון. ספקולציות אפשר להתחיל לעשות ממחר.

ונילסן?
נו, שיבוא המבקר ויגיד עכשיו דברים רעים על הדני. הוא יודע יותר טוב מכוווולנו!