לאמר טעה בגדול

החיוך של טרזגה לאחר עוד כדור שלא נשק לרשת הדנית, סימל הכל. לאלופת העולם ואלופת אירופה קרה מה שבחלומות הכי שחורים של כל צרפתי גאה לא היה קורה. האמת היא שאני לא מופתע וגם אתם לא אמורים להיות מופתעים אם קראתם את מה שכתבתי על צרפת אחרי ההפסד לסנגל. נכון שלאמר הוא מאמן מצוין שגם זכה עם צרפת באליפות אירופה,ונכון שקטונתי מלהעביר בקורת על האיש, שאחרי שראיתי אותו ושמעתי אותו מגיב על הדחתה של נבחרתו מהמשך המשחקים הערצתי אותו עוד יותר.

אבל איך אומרים? "אף אחד לא מושלם" – לא הוא ולא אני. ולכן אני אומר: לאמר טעה בגדול לא רק לאורך כל שלושת המשחקים, אלא גם בתקופת משחקי ההכנה, כשלא הכין שום אלטרנטיבה לשינוי שיטת המשחק שלו אפילו תוך כדי מהלך משחק, שלא לדבר על לפני המשחק. ה-4:5:1 הצרפתי בנוי כך שמבחינת התקפה מסודרת הכדור נע בין ארבעת שחקני ההגנה עד שאחד הקשרים האחוריים (ויירה או פטי) פנוי, ואז הכדור מועבר אליו, וזה על פי הבנתו אמור להחליט איך להמשיך ולפתח את ההתקפה. או שמשחקים על החלוץ המרכזי שמשאיר לקשר המרכזי (זידאן), שיכול להכניס לעומק את אחד משני הקיצונים (וילטורד וטרזגה) בהתאם לכיוון התנועה של החלוץ, או לחילופין ללכת באחד על אחד פנימה לרחבה.

אם הקשרים האחוריים רואים שאי אפשר לשחק קדימה אז הם מניעים את הכדור לאחד המגינים, שכל הזמן תומכים אלכסונית וקדימה בכדי להיות אופציית מסירה. בגדול השיטה והסגנון של צרפת אמורים לכפות על היריב להתגונן, ולהשאיר את השליטה בקצב ובעיקר בכדור לצרפת. אבל מה? כל המאמנים בבית המוקדם התכוננו היטב למבנה הצרפתי,והגדיל לעשות היום המאמן הדני אולסן שתמיד או כמעט תמיד משחק 4:4:2 והקריב את שיטת המשחק הקבועה שלו (דומה מאוד לאנגליה) בשביל לסגור ולשבש את המשחק של צרפת.

אולסן ויתר על חלוץ שני והכניס להרכב קשר הגנתי נוסף כדי לשמור על זידאן. שני הקשרים האחוריים שלו (טופטינג וגראבסן) בדרך כלל הפכו להיות שני בלמים מרכזיים שלוחצים על ויירה ומקאללה. לאלה נוספו שמירה חזקה והדוקה של הבלם הקידמי על טרזגה ושני המגינים שויתרו כמעט לחלוטין על משחק התקפה והתרכזו בשמירה על האגפים שלהם. ובכך נגמר משחק ההתקפה של צרפת עוד לפני שהוא התחיל. תוסיפו לכל זה את הפיזיות המדהימה של דנמרק ואת הלחץ הרב שהיה על צרפת והכי חשוב את המשמעת הטקטית של השחקנים הדנים ,ותקבלו מתכון בטוח לכשלון צרפתי מהדהד. אז לסיכום אפשר להסיר את הכובע בפני הדנים החביבים והטובים ולחבוש את אותו הכובע על ראשם של הצרפתים כך שיכסה להם את הפנים.