סימן שאלה חדש

השאלה "מתי זידאן חוזר?" כבר לא רלבנטית. השאלה עכשיו היא מי יהיה המאמן הבא של צרפת. לא משנה מה יקרה ביום שלישי, היום די ברור שרוז'ה לאמר יסיים את תפקידו עם תום המונדיאל.

המשחק מול אורוגוואי היה אולי המבחן הכי גדול בקריירה של לאמר כמאמן – והוא נכשל בו כישלון חרוץ. כשלאמר היה צריך להפגין כישורים שמצדיקים את התואר מאמן אלופת העולם, זה לא קרה. המושגים "כישלון" ו"עם הגב לקיר" זרים ללאמר. התרגל לטוב הבחור. לאחר ששימש כעוזרו של איימה ז'אקה, המאמן שהוביל את צרפת לאליפות העולם ב-98', הוא קיבל לידיים נבחרת מוכנה. עם המומנטום של הגביע העולמי הוא זכה גם ביורו. שנתיים של חגיגות חולפות להן בסטאד דה-פרנס ופתאום הכל נהיה קשה.

נכון, לאמר יכול לשלוף מהכיס רשימה לא קצרה של סיבות לכישלון: זידאן (די!!!), דז'ורקף (מה הוא עשה בשביל מדינה?), ההרחקה של הנרי (מודה, בעיה...), הפציעה של לבוף (ברוך שפטרנו), אבל אלה בדיוק הרגעים בהם נמדדים מאמנים גדולים, אלה שיודעים לחבר הכל יחד וליצור מוצר קצת שונה אך לא פחות מוצלח. לאמר כנראה לא כזה. יש לו בידיים את החומר הכי טוב בעולם ובמקום פסלון מוזהב יוצאת לו מאפרה.

קחו לדוגמא את דויד טרזגה. שיחה מקרית עם מרצ'לו ליפי תגלה שהחלוץ הכשרוני לא מסוגל לשחק לבד בחוד. לאמר כנראה לא צופה במשחקי הליגה האיטלקית, אחרת קשה להבין איך הוא לא גילה זאת עדיין. אמנם על הנייר לאמר הציב שלושה חלוצים, אבל כשתיירי הנרי דבוק לקו השמאלי וסגור על-ידי שני שחקנים לפחות בכל פעם, ומהצד השני סילבאן וילטורד מחליט (על דעת עצמו?!) שהוא קשר דפנסיבי ימני, מה כבר אפשר לצפות שיקרה ברחבה?

והחילופים? אחד היה כפוי בגלל פציעה של לבוף, אבל השניים האחרים הגיעו כשהכל כבר היה גמור. עד שלאמר הבין שחסר לו חלוץ, הוא החליט להוציא את... טרזגה. ומה זה החילוף של דוגארי בזמן פציעות? מה לאמר חשב לעצמו, שהוא מכניס את סולשיאר?

נכון, זה עדיין לא נגמר וניצחון מול דנמרק יכול להיות אות פתיחה מחודש על הסתערות צרפתית על הגביע, אבל כמו שזה נראה עכשיו, בהצלחה הזאת, גם אם תבוא, מקומו של לאמר יהיה "למרות" ולא "בזכות". לאחר המשחק מול אורוגוואי הוא נראה מיואש לגמרי, שלא להגיד מפוחד. יש לו אמנם לא מעט סיבות לדאוג לקבוצה שלו ולמעמדו, אבל עם פרצוף כזה פשוט אי אפשר לנצח.