שבוע ראשון מאחורינו וכבר אפשר לומר שזכינו להצצה ראשונית (לפחות) על כל הגדולות. הצרפתים שבעים וכבדים בהגנה, הגרמנים חזקים על חלשים, הארגנטינים קצת זהירים מידי ולברזיל, ספרד ואיטליה יש רגעים גדולים וים של דקות מתות.
ואנגליה? בשביל להיכנס לרשימת הגדולות, שני דברים צריכים לקרות לנבחרת אנגליה: אחד, להפסיק להתחפש לליברפול, ולא פחות חשוב, להתפלל שפול סקולס ימצה סופסוף את הפוטנציאל העצום שלו.
המודל של האדומים מצפון אנגליה מוצא חן בעיני אריקסון: כדורים ארוכים, פה ושם הסקי מוריד כדור, ואואן מנסה לדוג משהו ליברפול במיטבה. אז למזלנו, נוסחת השעמום לא הובילה השנה את ליברפול לשום תואר (ותודה לך ברגקאמפ), אבל אין ספק שהיא תוליך את האנגלים בבטחה למטוס הראשון שייצא מהמונדיאל. אין שום סיכוי שכדורגל חד גוני כל כך יצליח מול בלמים בסדר גודל של אז'אלה , שאוכל כדורים ארוכים לארוחת בוקר.
אריקסון צריך להוריד את המשקפים ולהסתכל בעיניים פקוחות אל המציאות משהו צריך להעשות אחרת, ולמשהו הזה קוראים פול סקולס. הדרדס האדום כבר לא ילד עוד מעט בן 28, שמונה שנים וקצת בבוגרים של פרגוסון. לא כולם יודעים את זה, אבל הוא מלך השערים בכל הזמנים של מחלקת הנוער של היונייטד, שם היו בטוחים בזמנו שמצאו דניס לאו חדש. רק הסקוטי התעקש שסקולס לא ממש חלוץ ושיחק איתו בקישור במסגרת חילופי המשמרות שראו את בראיין רובסון ופול אינס נשלחים אחר כבוד למקומות אחרים, לטובתו ולטובת קין. המנג'ר הסקוטי נתן לפול את המחמאה הגדולה ביותר שאפשר היה לתת בשנות ה- 90, כשקרא לו "קאנטונה הקטן שלי" והצרפתי העצבני אפילו לא התנגד. ה
השנה נכשל פרגוסון בתפקוד של סקולס הוא לא מספר 10 קלאסי אלא יותר מזכיר (כשהוא בשיאו) את רוי קוסטה וזידאן שחקנים סופר יצירתיים עם טאצ' של גאון המשלבים עבודה קשה (אם ברקוביץ' היה יודע לתקל גם הוא היה בפנים). אריקסון חייב למצוא מישהו שיכול לסגור את החורים בקישור האנגלי (את הארגריבס ראינו מול שבדיה הספיק לנו) ולשחרר את הקוסם הקטן להטיל "רימונים" ברחבת היריב, כדברי מאמנו הקודם בנבחרת, קווין קיגאן.
משחק גדול של סקולס ביום שישי הוא הכרח אם אנגליה רוצה להימנע ממפגש מוקדם עם שדה התעופה ועיתונאים אנגלים עם רצח בעיניים.
אצל הג'ינג'י בטברנה
6.6.2002 / 19:26