אז מי עדיפה, ברזיל או איטליה?

היום יכולנו לראות בשני משחקים שונים שתי נבחרות מצויינות, משופעות כוכבים, אך שונות אחת מן השניה בצורה בולטת מאוד.

האחת, ברזיל, משחקת כדורגל אופייני מאוד למסורת הברזילאית, הווה אומר כמה שיותר שחקנים אטרקטיביים, בעלי שליטה אבסולוטית בכדור, מהירים, זריזים וגם יודעים להבקיע. אבל לצד המעלות הללו, ישנו גם הצד השני - הדבר המייגע הזה שנקרא - הטקטיקה. בברזיל הטקטיקה הולכת לאיבוד בערך בדקה ה-15. בשלב זה במשחק, כל השחקנים המוכשרים האלה, ריבאלדו, רונאלדו, רונאלדיניו, דנילסון, קאפו, רוברטו קרלוס וחבריהם, נוטשים את כל מה ששמעו באסיפת הקבוצה מפיו של סקולארי ומתחילים בהצגה הפרטית שלהם. אמנם, ברוב המקרים, הכישרון (ובמקרה של היום גם השופט הקוריאני, שנתן לברזילאים פנדל שלא הגיע להם) מספיק ואף מוציא אותם מבורות אליהם הם נקלעים, אבל כשיפגשו נבחרת טובה יותר מבחינה הגנתית וממושמעת יותר טקטית, דבר שיקרה בהכרח אם ברזיל רוצה להגיע רחוק בטורניר, יכולה להיות להם בעיה קשה.

ברזיל חייבת לשלב בין הכישרון האדיר של שחקניה לבין משחק 'טקטי' - ממושמע יותר, שבו לא כל השחקנים משתתפים ביחד במשחק ההתקפה. ברגע שדבר כזה קורה, הברזילאים חשופים מאוד להתקפות מתפרצות כמו שעשו הטורקים (אם כי לא מספיק). ואולי הגול המפתיע שספגו הברזילאים יזכיר להם שעליהם להיזהר שבעתיים, כי בניגוד לחלק ההתקפי, שחקני ההגנה שלהם הם לא המשובחים בעולם בתחומם.

הנבחרת השניה, השונה בתכלית מברזיל, היא איטליה. לאיטליה אמנם יש שחקנים בעלי כישרון לא מבוטל, אבל בהחלט לא בכמות ולא באיכות שיש לברזיל. האיטלקים מבליטים יותר את המשחק הטקטי, המבוקר, אבל תמיד יש מקום גם לכישרון וטכניקה ברמה גבוהה, כמו למשל אצל טוטי, ויירי, זמברוטה וכמובן דל פיירו, שנכנס הפעם כמחליף. איטליה משחקת בשיטה קבועה ומובנית לאורך כל 90 הדקות: 4 שחקני הגנה, 4 קשרים, חלוץ אחד וטוטי (או דל פיירו בתפקיד טוטי).

התיפקוד של טוטי במערך האיטלקי הוא גמיש מאוד. טוטי הוא קשר לכל דבר כשאיטליה מתגוננת והוא תמיד עוזר בלחץ הקבוצתי באיזור שבו נמצא הכדור. לדוגמא, אם המגן השמאלי של אקוודור קיבל את הכדור וזמברוטה לוחץ אותו, אזי טוטי מיד מצטרף ללחץ מעמדת הקשר המרכזי, מה שיוצר מצב של 2 על 1 לטובת האיטלקים. כשוויירי לוחץ את הבלמים, טוטי מצטרף ללחץ כשחקן קו שני ובכך מונע מההגנה של היריב לפתח משחק מסודר על ידי הנעת כדור בקו האחורי. כשאיטליה מתקיפה, טוטי ממקם את עצמו לרוב כחלוץ שני ואז איטליה משחקת ממש ב-2:4:4. ההצטרפות שלו היא מאוד חכמה ותמיד מקשה על ההגנה שממול להבין בזמן מהיכן תבוא הסכנה.

כמובן שהחלק החזק של האיטלקים, כמו תמיד, הוא ההגנה. שחקני ההגנה האיטלקיים כמעט ואינם טועים ומבצעים את הלחץ במרכז השדה ובהגנה בצורה כמעט מושלמת. לפעמים נדמה שצריך 3 משחקים כדי להבקיע שער נגד איטליה.

תשאלו מה עדיף – ברזיל או איטליה? התשובה שלי היא שלטווח הרחוק בטורניר כזה, איטליה יכולה ללכת רחוק יותר בזכות המשמעת והקושי להפתיע אותה, לעומת ברזיל, שאמנם מפוצצת בכישרון, אבל ניתנת להכנעה, בעיקר בחלק האחורי שלה.