לסנגל פשוט היתה תוכנית

הניצחון הסנגלי היה משמעותי הרבה יותר מכל הפתעה קודמת שחוללה נבחרת מאפריקה בגביע העולם. כי סנגל לא הביכה את הצרפתים ביכולת טכנית עדיפה, כמו שעשתה אתמול למשל קמרון לאירלנד במרבית דקות המשחק. להיפך, הצרפתים יצרו יותר מצבים והיכולת האישית שלהם היתה מלוטשת יותר. אבל לסנגל פשוט היתה תוכנית והיא ביצעה אותה במדויק. עד לשער סנגל הובילה במספר מצבי ההבקעה. בשעה שנותרה היא הוסיפה רק שתי בעיטות. כי לא היה בזה שום צורך, כי הצרפתים היו חסרי רעיונות. 0:1 כמעט מעצבן.

פתאום, צרפת היתה הנבחרת המהססת. 10 אלופי עולם פתחו בהרכב הצרפתי, ואחד שהוא רק אלוף אירופה. למרות שהליגה הצרפתית מייצרת אין סוף כשרונות, הם המשיכו להאמין באלו שכבר זכו. זו טעות של אלופות לא מעטות. בעוד שהנרי, טרזגה, ו-ויירה, רק השתבחו בארבע השנים האחרונות, הפכו פטי, דז'ורקף וגם לבוף, למעמסה.

דווקא על רקע היציבות בסגל, מוזר היה לראות את הצרפתים משבשים שיטת משחק כמעט קנונית. למשל, הניסיון המוזר להשתמש במלכודת נבדל מול המהירות של אל חאג'י דיוף. הם לכדו אותו ב-11 מצבי נבדל, אבל זו תמורה קטנה מאוד כנגד הבעיות שנגרמות כאשר שיטת הנבדל מתמוטטת. התחמקות אחת מוצלחת של דיוף הניבה שער. וזו לא היתה ההתחמקות היחידה.

מפתיע גם היה לראות שבמקום זינדין זידאן שיחק סילבאן ווילטורד, שהוא חלוץ. ובנוסף לאובדן היצירתיות של זידאן, בנוסף לאובדן מוקדם יותר של רובר פירס, לצרפתים היה חסר מאוד קשר. וכך, 57% מזמן החזקת הכדור יצרו ברוב המשחק רק שליטה אופטית. הלחץ הפך אפקטיבי לשני פרקי זמן קצרים: צרפת השיגה ארבעה ניסיונות הבקעה בין הדקה ה-50 ל-60, ועוד חמישה בשמונה הדקות האחרונות. אבל השוער הסנגלי טוני סילבה פשוט לא עשה את הטעות לה חיכו הצרפתים.

מורטן אולסן, המאמן הדני, היה מרוצה מאוד בסיום הניצחון על אורוגוואי. זה לא היה סתם ניצחון של שלב מוקדם, זה היה ניצחון מול נבחרת שהיתה נואשת לנצח את דנמרק. מה יש לאורוגוואי מדנמרק? לפני 16 שנים בגביע העולם במקסיקו, שיחקו דנמרק ואורוגוואי, ודנמרק ניצחה 1:6. מורטן אולסן שיחק בקבוצה ההיא של דנמרק. זה היה אחד המשחקים המושלמים בהיסטוריה של הכדורגל, טקטית ואסתטית. זו גם היתה התבוסה הקשה ביותר של אורוגוואי במשחק רשמי, ובעיניהם היא מסמלת את ירידתם ממעמד של מעצמת כדורגל.

לאורוגוואי יש היום דור מצוין של שחקנים והם רצו לסגור את המעגל הזה. אבל הם נתקלו בעוד משחק מושלם של הדנים. לדנים יש היום רק כדורגלן אחד ענק, אבל ההפעלה שלו היתה מושלמת. יון דאל תומאסון קיבל את הכדור 22 פעמים בשליש הקדמי של המגרש. הוא ניסה 4 פעמים להבקיע, כל ארבעת הניסיונות היו למסגרת, שניים הסתיימו בשער. 18 פעמים הוא ניסה למסור, 16 מהמסירות הגיעו לשחקן דני ושתיים מהן יצרו מצב הבקעה לדנמרק. אולי שלמות של נגר, אבל שלמות.

המשחק היה נפלא, כי הנבחרות כמעט הפוכות בדרכי המחשבה שלהן. מוזר, אבל עם כל הכישרון הטבעי של נבחרת אורוגוואי, מעט האוהדים שלה מדברים בפאתוס עם צוותי טלוויזיה על הלב והנשמה של הנבחרת. לדנים יש אולי את הכדורגלנים היסודיים בעולם, כל תיקול ופס לקוחים מספר הדרכה, אבל העיתונאים שלהם מדברים על המסורת האטרקטיבית ומשווים עצמם אפילו לברזיל ולהולנד.

מעט תיירים הגיעו לטורניר, ולכן די מפתיע היה לראות את האיצטדיון באולסן מציג חמשת אלפים אוהדים דנים מול חמשת אלפים אוהדים אורוגוואים. את התעלומה פותרת אישה קוריאנית בשם קימי. היא משתייכת לאגודת "אזרחים באולסן אוהדי דנמרק", אחת מהרבה יוזמות מקומיות של ארגוני האוהדים הקוריאנים, שמנסים לתת לנבחרות האורחות אווירה ביתית. לדנים היו בנוסף כמה מאות אוהדים שבאו מהבית. קימי ושאר אוהדי דנמרק האולסנים מכירים קריאה אחת בה הם משתמשים כל המשחק - "דה-נה-מארק" - בליווי תופים קוריאניים. הם כמעט לא נחים.

כשהנבחרת הדנים משתלטת על המשחק בחצי השעה האחרונה, ההתלהבות שלהם גוברת. בסיום המשחק הם מוחאים כפיים לנבחרת שלהם ונותנים צעקת "דה-נה-מארק" אחרונה. שמחת מנצחים.

תוגת המפסידים היא עניין אחר. כמה שניות אחריהם, גם אוהדי אורוגוואי באולסן קמים, מוחאים כפיים וצועקים את שם נבחרתם. הם עוזבים די מרוצים בסך הכל. בערך חמישים אוהדים שבאמת הגיעו מאמריקה הלטינית מרוצים פחות. עם דמעות בעיניים הם מקפלים דגל כחול-לבן גדול ועליו הסיסמה: "שלושה מיליון חולמים". להזכיר שאורוגוואי היא המדינה הקטנה היחידה שזכתה בגביע העולם.

אבל התמיכה של קימי בנבחרת הדנית היא לא חס וחלילה מלאכותית. כשהחליטה להצטרף לאוהדי דנמרק באולסן היא לא רק קיבלה חולצה אדומה, היא גם למדה כמה דברים על דנמרק שיעזרו לה להזדהות עם הנבחרת. למעשה, התברר לה שאנשים שם די דומים לאנשים באזור סאומג'ינג'נג (שם נמצאת אולסן). מסתבר שגם האנשים בדנמרק חרוצים מאוד והרבה מהם עוסקים בספנות ודייג.

מחוץ לאיצטדיונים בקוריאה מסתובבים לא מעט מטיפים נוצרים. התחרותיות הקוריאנית לא מסתכמת רק בטכנולוגיה ובספורט. ספר נתונים שמחלקת הוועדה המארגנת, מציין כי קוריאה לא רק נמצאת במקום ה-12 בסך ייצור תעשייתי, אלא גם במקום הרביעי בעולם במספר הקדושים הקתולים. רובם זכו למעמד בעקבות התנגדותם לניסיונות אלימים של השלטון לדכא את הדת במאה ה-19. אחד המטיפים מחלק ספר מוזר. על הכריכה מצוייר שחקן כדורגל ומופיעה הכתובת "הגול האולטימטיווי", אבל בתוכו עותק של הבשורה על פי לוקאס.

סימן ראשון לשיפור ביחסי קוריאה יפן בעקבות המונדיאל, הוא שלראשונה בהיסטוריה נמצא מוזיקאי קוריאני בראש מצעד הפזמונים ביפאן. "מוזיקאי" במקרה הזה הוא הגדרה די רחבה. מדובר בילדה בת 15 בשם VoA והעיתונות המקומית מציינת כי מדובר בפריצת דרך עבור תעשיית ההקלטות הקוריאנית. הילדה נבחרה מבין עשרות מועמדות, שבין היתר נבחנו במבטא שלהן באנגלית וביפאנית ויכולתן לבצע צעדי ריקוד יפאניים אופייניים.