נבחרת כל הזמנים

הנה זה בא – המונדיאל, הכוונה. אבל רגע לפני שצרפת וסנגל פותחות את אורגיית הכדורגל הכי גדולה שראתה אסיה מימיה, הגיעה העת לחשוף את שמות הזוכים. מעניק הפרס אמנם מפוקפק ושנוי במחלוקת, אבל השי עצמו – כבוד מלכים: מקום בנבחרת כל הזמנים של החתום מטה, כלומר זה שתמונתו (הלא מוצלחת) מוצגת מעלה.

מספר מילים על השיטה: מכיוון שההרכב מכיל רק 11 שחקנים (מגבלות טכניות של וואלה!) והשפע בכל עמדה הוא בל יתואר, ומכיוון שכמוכם, גם אני עבד לזוהר ולברק, לניצוץ ולרייטינג, הוחלט בעצה אחת עם המאמן (גם אחד כזה נבחר) לשחק בשיטה של שלושה שחקני הגנה (שלושתם בלמים), ארבעה קשרים (שם, פשוט, העומס בלתי ייאמן) ושלושה חלוצים. רבים, רבים מדי, הרבה יותר מדי, נותרו מקופחים וכל טרוניה שלכם, כל זעקת שבר תתקבל בהבנה. מראש, על מנת לחסוך לכם תחושות עלבון וכעס, אני מצהיר בזאת: אתם צודקים. אבל זו בחירתי וזו שיטתי וזהו ההרכב של נבחרת כל הזמנים. שלי.

(ויש גם בונוס מיוחד לקינוח!)

לב יאשין, ברה"מ

זמורה, יאשין וגורדון בנקס, אלו היו שלושה הפינאליסטים שלי. לבסוף החלטתי לבחור בדרך הסולידית והמקובלת והצבתי בין הקורות את לב יאשין, האיש שהמושג "אגדה" הומצא בדיוק עבורו. שוער נבחרת ברה"מ בשנות החמישים והשישים, יאשין היה השוער המושלם מכל הבחינות: ממדים, טכניקה, קריאת משחק, אומץ לב ומנהיגות. הוא הוסיף על כך גם בגרות וכאריזמה, ובשני העשורים ההתקפיים ביותר בתולדות הכדורגל, הצליח תמיד להפוך את מלאכת כיבוש השערים כנגד נבחרתו למשימה קשה במיוחד.

פרנץ בקנבאואר, מערב גרמניה

אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, בכלל, ולבטח שחקן ההגנה המשמעותי ביותר בתולדות הענף. בקנבאואר התחיל את דרכו כחלוץ בקבוצת נוער ברלינאית ובעונה אחת הבקיע מאה שערים. את ההסבה לעמדת הבלם (הוא שיחק בשתיהן, למרות שאת ימיו הטובים שיחק מהעמדה האחורית) עשה עם המעבר לקבוצת הבוגרים ומאז לא הביט לאחור. שילוב נדיר של חכמת משחק וטכניקה ברמות שהיו חריגות בזמנו בעמדות הללו, חוש כיבוש שערים לצד מנהיגות שלורן בלאן נדמה לעומתה כילד אומלל שאיבד את דרכו, הפכו את בקנבאואר גם לקפטן של הקבוצה.

ג'קי צ'ארלטון, אנגליה

צ'ארלטון המפורסם פחות עושה זאת ומוצא מקום בנבחרת כל הזמנים, על פני אחיו המפורסם יותר, בובי, שלא הצליח למצוא עמדת קישור פנויה. צ'ארלטון נחשב לבעל משחק הראש הטוב ביותר בשעתו בכדורגל העולמי ולאחד המתקלים הנוקשים והתכליתיים ביותר. צ'ארלטון שנא לטעות ושנא להפסיד, אבל הוא בטח יאהב את הבחירה הזאת. בובי מור, פחות.

דניאל פסארלה, ארגנטינה

הבלם המושלם, המנהיג העשוי ללא חת והשחקן היחיד שמראדונה עשה לו כבוד (ודייגו לא עשה כבוד גם לפלה). פסארלה, שהיה שחקנה הטוב ביותר ומנהיגה של אלופת העולם של 1978, נחשב עד היום לחומה הכי בלתי עבירה באחד על אחד ולאחד השחקנים הנוקשים והקשוחים בעסק. אין מצב שהגנה בראשותו תספוג שער קל, פשוט אין מצב. בנבחרת כה התקפית, כפי שהצבתי, פאסארלה הוא הילד שסותם את החור בסכר, עם הסטופקס המושחזים.

פרנץ פושקש, הונגריה

כבר נדרשתי לעניין הזה בעבר, בכתבה על החלוצים הגדולים: פושקש אינו חלוץ. הוא אמנם החליף לא אחת מקומות עם קוצ'יש – הסנטר פור הקלאסי של נבחרת הפלא ההונגרית – אולם את עיקר תהילתו ושמו, גם בריאל מדריד, קנה בעמדת הקשר התוקף או הפליימייקר. החוש הנדיר שלו לכיבוש שערים היווה רק בונוס למי שרבים רואים כשחקן המושלם. בממדיו הזכיר פושקש את מאראדונה, רק שבמקום שרירים, נשא בגאווה שכבה צמיגית רוטטת.

יוהן קרוייף, הולנד

הסיבה בגללה אנו אוהבים כדורגל. קרוייף, גם הוא קשר תוקף ולא חלוץ, הוא האומן הגדול ביותר ששיחק אי פעם. כושר הדמיון שלו והיכולת להביאו לביטוי על המגרש ולא עם הג'וי סטיק בבית, מדהים בכל פעם שהסרטים נשלפים מהארכיון. אביר הכדורגל ההולנדי והמשיח של הכדורגל היפה, הרומנטי, המקסים ושובר הלב שעד היום יש שטוענים שמרהיב ממנו לא ראו מימיהם.

אלפרדו די סטפאנו, ארגנטינה

קורבן של מלחמת העולם השניה, שגדעה שני מונדיאלים פוטנציאלים, די סטפאנו קנה את עיקר שמו ברמת המועדונים והוביל את ריאל מדריד הבלתי נשכחת שזכתה בארבעה גביעי אלופות לקבוצות ברציפות, לימיה הגדולים ביותר. די סטפאנו הוא בעל השליטה הטובה ביותר בכדור, אולי, מכל חברי ההרכב. מכדרר בחסד, מהיר כברק ובעל מסירה חדה ומדויקת, אשר ידע גם לכבוש, בעיקר כשהיה בכך צורך אמיתי. אליל המונים בארגנטינה ומי שנבחר לפני מספר שנים בסקר של אוהדי הכדורגל בארצו לשחקן הארגנטינאי הגדול ביותר, כן, אפילו יותר ממראדונה, בוודאי יותר מאריאל אורטגה.

דייגו ארמנדו מראדונה, ארגנטינה

מלך מלכי המלכים. השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה לבדו בגביע העולם. גאון כדורגל שבשיאו היה צריך להוציאו מהחוק – ובגלל יותר מסיבה אחת – מראדונה, לאלה שראו אותו בשיאו, במונדיאל ההוא ובנאפולי, ביצע על המגרש דברים שכיום ניתן רק לחלום עליהם. פיגו, זידאן, ריבאלדו, כל ההארי פוטרים של ימינו, נראים כשחקני פארק מתלהבים ליד המכשף האמיתי, המלך הבלתי מעורער של הכדור. יש שמועה, לא מבוססת, שאפילו אייל ברקוביץ אמר עליו פעם מילה טובה.

פלה, ברזיל

האיש והספרה, שמאז הפכה ללוגו של כל חובב כדורגל – "10". האחראי הגדול להפיכתו של הכדורגל לענף ספורט קוסמופוליטי והשגריר החשוב ביותר של הענף, גם אם במצוות פיפ"א. מעל לכל, פלה קבע שיאי כיבוש שערים שלא יישברו לעולם ברמת המועדון והנבחרת וגם אם בשנים האחרונות האופנה היא קצת לרדת עליו, מדובר עדיין באחד מהשלושה הגדולים ביותר בכל הזמנים, כולל דייגו ומהו קודרו.

גרד מילר, מערב גרמניה

הסקורר המושלם, השפן הקטן של אנרג'ייזר ששנא להחטיא כמו שאתם שונאים שביתות של חברת החשמל. נמוך, אבל בעל זריזות רגליים מדהימה, למילר היה את אחוז ניצול הזדמנויות המדהים מכולם. הבנאדם הגיע לפחות מצבים בקריירה מאשר עמיר תורג'מן, אבל כבש לא פחות, בעצם, הרבה יותר.

מרקו ואן-באסטן, הולנד

אח יא ראב, ואני זכיתי לראות אותו משחק. גם את דייגו, גם את קרוייף (בערוב הקריירה שלו) ואחרים, אבל מרקו קורץ מחומר אחר – הוא היה תמצית היופי, כליל השלמות בעמדת החלוץ ואת החיבה שלו לוירטואוזי, לעוצר הנשימה ולסנסציוני – על המגרש – הביא לידי ביטוי בכל הרמות בהן שיחק. ומלבד הברק, מרקו היה גם ווינר לא קטן – גביעי אירופה לאלופות עם מילאן ואליפות אירופה עם הולנד. בכל מה שנוגע למונדיאלים, נו טוב, עדיין מדובר בהולנדי.

הוגו מיזל, אוסטריה

מאמנה היהודי של נבחרת הפלא האוסטרית של שנות השלושים, מיזל נמצא ברשימה בעיקר בשל הישגו הכביר ביותר – יכולתו להביא הרכב אוסטרי שכלל חמישה שחקנים יהודים (!), לחצי גמר המונדיאל (1934). מיזל היה טקטיקן בחסד ומטיף חסר פשרות לכדורגל התקפי. גיולה מאנדי, מאמנה של נבחרת הפלא ההונגרית אמר כי שיטת המשחק של נבחרתו היא העתק מושלם של זו של מיזל, "להוציא את העובדה שלי (מאנדי) היה את פושקש". האקס פקטור של הונגריה היה פרנץ הקטן, של נבחרת כל הזמנים – הוגו מיזל, רואה החשבון הוינאי.

לטובת כל אלה שיטענו – ובצדק! – שכדורגל לא מנצחים עם שמות בלבד, ובכלל, איזו הגנה זו בלי שני מגינים? רצ"ב (כנספח בונוס) הרכב משני, במערך 4-4-2.

שוער - גורדון בנקס, אנגליה
מגן ימני – קרלוס אלברט, ברזיל
בלם – פרנקו בארזי, איטליה
בלם – גיטניאו שיריאה, איטליה
מגן שמאלי – רוברטו קרלוס, ברזיל
קשר – מישל פלאטיני, צרפת
קשר – בובי צ'ארלטון, אנגליה
קשר – לותר מתיאוס ,גרמניה (קפטן) (בגלל שאין שופט בהיסטוריה שלא יעשה לו כבוד)
קשר – זיקו, ברזיל
חלוץ – גארינצ'ה, ברזיל
חלוץ – שאנדור קוצ'יש, הונגריה

מאמן – ריינוס מיכלס, הולנד

נו, עכשיו זה נראה מאוזן יותר ויש לנו אפילו קשר שיעשה הגנה ועוד אחד (צ'רלטון) שיעשה, אם נבקש יפה. חלוץ שיכול לשחק גם כנף (גארינצ'ה) וסקורר עם משחק ראש ובעיטה בשתי הרגליים. שני מגינים תוקפים, שיודעים גם לרקוד סמבה ושני בלמים איטלקים, פיצוי על הגנת נבחרת ההרכב הראשון שאין בה אף ייצוג לנבחרת ההגנתית הטובה ביותר באופן מסורתי. בנקס בשער, מבטיח יופי של זינוקים. משעמם לא הולך להיות.