מי צריך שערוריות אמיתיות? בוודאי לא עיתונות הספורט של ספרד, שמצליחה יפה מאד לייצר אותן בעצמה. למעט פציעת מי הגילוח הביזארית של קניזארס, אין במחנה הספרדי פציעות משמעותיות. אף אחד לא צורח על המאמן עד קצה כוח הסבל. הנבחרת לא נעמדת על הרגליים האחוריות בחצי הדרך ליעד ודורשת בונוסים מוגדלים כדי להמשיך במסע. אבל אם מישהו חשב שהיובש הזה יעצור בעד "מארקה", "אס" ואחיהם הקטנים בזירת הקורידו העיתונאית, אז מישהו טעה קשות.
קחו את ה"מארקה", לדוגמא. עיתון זה מפורסם בפרטי הפרטים שהוא מפרסם אודות שגרת היומיום של שחקני הנבחרת. אז המארקה הצליח לחולל סערה בכוס יין כשפרסם תרשים של סידורי הישיבה במטוס של הנבחרת לקוריאה, כולל חלוקה מדויקת לשלוש מחלקות והבהרה כמה מקום לרגליים קיבלו היושבים בכל מחלקה. הסתבר שפרננדו היירו נאלץ לחלוק את מושבו במחלקה הקדמית היוקרתית (בה ישבו סך הכל חמישה שחקנים) עם הצ'ילבה שלו לואיס אנריקה, לשעבר עמיתו מריאל וכיום בבארסה השנואה. הייתם מאמינים? כמובן שקורדובה הייתה כמרקחה, טולדו געשה וסביליה רגשה.
העניין הוא שרק לפני שלושה שבועות דחה אנריקה בבוז הזמנה לבירה הספרדית כדי להשתתף בסעודה החגיגית לציון מאה שנים למועדון הפאר ריאל, וכילו לא די בכך, טרח וגילה לעיתונאי מזדמן שהוא שונא את מדריד וכל הקשור בה, וכי הוא מצטער ששיחק בריאל. היירו, למי שלא יודע, חושב שלהיות מדרידיאי זה דת ורואה לעצמו מטרה וזכות להיות הסמן הקיצוני של הדת הזו. מכאן תבינו שטיסה נעימה לא הייתה בשורה של האדונים פרננדו ולואיס.
טוב, התענגנו על פיסת העלבון והאיבה הזו, אז הגיע הזמן לעבור לראול. בדרך כלל, ראול הוא כמו נדב הנפלד. להוציא ממנו ציטוט עסיסי זה כמו...תכניסו את המטפורה המועדפת שלכם למאמץ חסר תכלית כאן. אבל ממש לפני העלייה למטוס, מימש סניור גונזאלס את הפנטסיות הרטובות של עכברי הכדורגל באספניה.
ראול, כמו שאר שחקני ריאל בנבחרת, הגיע באיחור של יומיים מגלאזגו, שם הם סיימו לטפל בעניין הקטן של ליגת האלופות. האיחור היה מאושר על ידי המאמן קמאצ'ו. ביום הגורלי קבע קמאצ'ו אימון "סואבה" (קל) עם מאמן הכושר קרלוס לורנזאנה. אבל מתחילת החימום היה ברור שקל והאימון הזה לא יסתדרו באותו משפט.
ראול, שכפי הנראה גרר רגליים, זכה לכמה עקיצות לגערות מפי לורנזאנה, ולמרבה התדהמה (יחסית למוניטין שלו) לא שתק. צעקת ה"נו סיאס פסאדו!" שלו (אל תהיה קוץ בתחת), נקלטה היטב על ידי גדוד הכתבים הצמוד לכל תנועה של הסגל הנבחר, והעיר מדריד שמחה וצהלה. אבל ראול שיחק 5217 דקות העונה -הרבה יותר מכל שחקן אחר בנבחרת - ואפילו ספרדים בעלי חוש כבוד מחודד כסיכה מסוגלים להבין שעייפות יכולה להוציא אפילו את המלאך דה גונזאלס משלוותו.
כרגיל, המצב בקקט
אוקיי, עניין ראול מוצה? נעבור לתככים האדירים שבין קרלס פויול לצ'אבי. נכון, שניהם מבארסה, אבל האם נכון שריאל פנתה לקרלס הקטאלני וניסתה לפתותו לערוק? צ'אבי חושד!
ככל שהעניינים האלה נראים אולי מצחיקים - אפילו נלעגים - יחסית למשברים האמיתיים העוברים על אנגליה וגרמניה השבורות מפציעות, על ניגריה וקמרון למודות הברדק, על צרפת ואיטליה שחוו רק היום פציעות מפחידות מאד לכוכבי על - חוזה אנטוניו קמאצ'ו יודע שכל אחת מהשטויות האלה יכולה לשבור לו את הנבחרת ולהביא לעוד ביזיון קצר ומשפיל, עוד הדחה בשלבים המוקדמים לנבחרת עם כישרון עולמי בכל עמדה. אז במקום לצחוק מהשטויות האלה, קמאצ'ו מקבל כאבי ראש ונאלץ לשחק גננת.
ומה עם קמאצ'ו עצמו? השערוריה האחרונה שסעירה את עמודי העיתונים במדריד וברצלונה היא מה פתאום לוקח קמאצ'ו את חאבייר לוזאנו כ"יועץ"? לוזאנו הוא מאמן הנבחרת הלאומית בכדורגל באולם. בשם כל הקדושים, זועקים פרשני ספרד, מה יכול מאמן קט-רגל לעזור בתכנון מערכה של הדבר האמיתי?? וקמאצ'ו שוב מוצא סיבה להתאמן על המשפט "את האקמול, פור פאבור".
בקיצור, את המצב במחנה הספרדי ניתן לסכם במשפט "כרגיל, המצב בקקט". מי שיש לו בעיות אמיתיות, מתעסק בהן. מי שלא משחק בקקה. כנראה שרק ניצחון בריא על סלובניה יפנה את מחשבות העוקבים אחרי ספרד לעניינים קצת יותר מהותיים.